לא עבדה תקוותנו / טור
היעדר הצברים על הפרקט הביא את הציונות במכבי ת"א לשפל חדש, רק חסר שגם היהודים דייויד בלו וסילבן לנדסברג לא ישחקו. זה מועדון שבועט ומזלזל בשוק המקומי שלו, שמעלה חמישיית זרים וזה כבר נראה מובן מאליו. וזו, אחרי הכל, נציגת ישראל ביורוליג
מהרגע הראשון הסתמן שבלאט החליט לעשות כותרת ולעמוד על זכותו לשבור עוד שיא היסטורי: אף צבר לא ידרוך על הפרקט. הוא לא בודק תעודות זהות. זה התברר סופית כשאפילו שבע שניות לסיום החצי, כשהיה צריך להכניס מישהו שיעשה את העבירה שהיה לתת, נזרק פנימה אינגלס, לא פניני, לא נעימי.
מכבי ת"א ב-ynet ספורט:
זהו, הגענו לשפל המדרגה מבחינת הציונות במכבי. בעצם, יש אחד יותר נמוך: אם גם היהודים-ישראלים דייויד ("לוס אנג'לס היא הבית האמיתי שלי") בלו וסילבן ("בשביל זה עשיתי טירונות?") לנדסברג לא ישחקו. יחד עם ג'ייק ("למה באתי לפה?") כהן ואלכס ("מה אני עושה פה?") טיוס, שאכן לא שיחקו. יזרעאל סברס החדשים, רק בלי הסברס. זו שנה שתיזכר לדיראון עולם. וגם לדיכאון עולם.
על הגופיות אין שמות – בזכות קמפיין One team - אבל מכבי היא שתי קבוצות: ד"ר מכבי ומיסטר תל אביב. והבלגן שעשתה לה היריבה העירונית בדרבי, פוגע לה במקום בו היא רואה את סביבתה הטבעית, היורוליג. זהו מועדון
שבועט ומזלזל בשוק המקומי שלו, וזו עבירה חמורה על החוקים שלומדים בכיתת מנהל עסקים 101. ההתחלה של שריקות הבוז לקראת הסיום רק מבהירה מה יש ביציעים: לא אוהדים, אלא לקוחות. אם לא טוב להם, הם ילכו לקנות במקום אחר. וזה יקרה מוקדם יותר מהצפוי. ורק אוהדי מכבי האמיתיים ימשיכו לספור ספרדים בוויטוריה (ממש מודל לחיקוי) ולהגיד שיורד גשם בזמן ש"מרטיבים" אותם בקשת.
על תקן הקוריוז: הקפטן שון ג'יימס קורא לקהל את עצומת התמיכה של היורוליג בספיישל אולימפיקס. אבל הוא קורא את זה באנגלית. כי גם הוא אמריקאי. אפשר להסתכן ולומר שלפחות חצי מהקהל לא מבין. כששוב עולה חמישייה של זרים, זה כבר נראה לנו מובן מאליו, במיוחד כשאוחיון פצוע, ואסור שזה יקרה. כי זו נציגת ישראל ביורוליג, והליגה הישראלית צריכה למחות לא רק על הייצוג הלא מייצג, אלא על חוקי הזרים שנכפים עליה כדי לאפשר זאת. כמעט לאף קבוצה בליגה אין תקציב וצורך בחמישה זרים, וזו הדרך היחידה שמכבי יכולה לעגן לעצמה יתרון יחסי כלשהו בליגה, אחרי שמחקה את הישראלים שלה. אפשר להפסיק להתרפס ולהתחיל לשנות גישה.
תראו למשל את הדרך בה עבר יובל נעימי, שחקן ליגה מצוין וחבר בסגל נבחרת ישראל, בחודשיים האחרונים: יריב מיתולוגי - פיצוי על יותם – גיבוי לאוחיון אם נפסיד בבוררות – אופס, יוגב נשאר - עצם בגרון – השאלה לא חוקית - התרת
חוזה - אויש הוא לא הולך - שחקן אימונים זמני – נריץ אותו קצת בליגה אם הוא כבר כאן – הכי טוב בדרבי – פוטנציאל למציל לאומי אם רייס לא יהיה טוב. לא מקנא בו. אבל כאמור בלאט הלך עד הקצה ולא נתן לו שניית בכורה ביורוליג. יובל המבולבל? גם אנחנו.
הבעיה בריבאונד הגנה הם לא הגבוהים, אלא כל השאר. געגועיי לפרקינס. שון ג'יימס הופך לדומיננטי כפי שהיה בעונה הקודמת בערך בתקופה הזו. אבל עם כל המהפכים, צריך לפחות להכניס הרגלים קבועים: שיעלה אותו גבוה בחמישייה. במיוחד מול פלייס שלסופו הרבה יותר קשה לשמור עליו. עד שג'יימס עלה, לבוראל הייתה ב-2:11 עם 6 נקודות של השרוך הגרמני על סופו. הבעיה בשלשות היא עניין של יום, וגם הגעה למצבים נוחים. אם מכבי לא קולעת משלוש, היא לא מגיעה ל-70 נקודות. אז הנה, סוף סוף יש אותן בעיות בליגה ובאירופה.
בלאט ימשיך לטעון שבגלל חוקי הליגה, לתוצאות אין משמעות. כאילו שבאיזשהו מקום ממשיכים לשחק רק שני סיבובי ליגה וזהו, כמו שהיה כאן בשנות ה-70. הרי תמיד יש פלייאוף. אבל אצלנו החוקים דווקא השתנו, כבר אין פיינל פור בבית של מכבי, הרבה בגלל מחאות האוהדים ומחאות של מכבי עצמה. ועכשיו יש סדרות חצי גמר. באיזה מקום מכבי תסיים? כמו שהיא נראית, אולי שלישי. ואולי לא תהיה לה ביתיות בחצי הגמר? גם הגמר הוא כבר סדרה של בית – חוץ. חיפה נראית מצוין, אילת באה ביום שני לנוקיה. אכן, לחוקים יש ליגה משלהם. למזלו של בלאט – גם ביורוליג, המשחקים בשלב המוקדם לא נחשבים. אף אחד לא יזכור את המשחק הנוראי הזה.
לפנייה לכתב/ת 
