מה רע ומה טוב בהסכם עם איראן
מצד אחד - המשך בניית הכור, הפיקוח הלא קיים על מתקן הנפץ והכרה בהעשרה. מצד שני - הפסקה חלקית בפעילות הצנטריפוגות והשארת סנקציות משמעותיות. איפה הרוויחה איראן ואיפה הפסידה? הסכנות וההזדמנויות
ההסכם שנחתם לפנות בוקר (יום א') בז'נבה בין המעצמות לבין איראן הוא הסכם סביר ואפילו טוב - אבל בתנאי. בתנאי שהוא באמת הסכם הביניים שיהיה בתוקף למשך שישה חודשי משא ומתן כפי שטוענים הנשיא אובמה ושר החוץ שלו קרי. הם מבטיחים בהמשך הסכם קבע שיפרק את איראן מיכולותיה הגרעיניות הצבאיות. אבל אם הסכם ביניים הסביר יהפוך להסכם הקבע כפי שחוששים בישראל - הוא רע ואפילו מסוכן; אז יתאפשר לאיראן להישאר מה שהיא היום, "מדינת סף גרעינית" שיכולה "לפרוץ" ולהשיג חומר לנשק גרעיני בתוך 8-6 שבועות.
היסטוריה בז'נבה - עדכונים נוספים בחדשות ynet:
אובמה: הישג גדול, נישאר מחויבים לישראל
ההקפאה, הפיקוח, ההקלה. זה ההסכם
ליברמן: ניצחון לאיראן, מרוץ החימוש החל
איראן: נבנה עוד שני כורים בעתיד הקרוב
בינתיים ישראל אינה יכולה לעשות הרבה. על נתניהו ויעלון לקבל את הדין, אולם במודיעין הישראלי יידרשו בששת החודשים הקרובים למאמץ כפול: לוודא שאיראן אינה מרמה, ובעיקר שאינה מפתחת את הנשק הגרעיני עצמו - כלומר את מתקן הנפץ ואת ראש הקרב - וכי פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אינם מעגלים פינות.
גם חברי שני בתי המחוקקים בארה"ב אינם יכולים לעשות הרבה. הסכם ז'נבה - לפחות על הנייר - אכן עוצר את דהירתה של איראן אל הפצצה ולכן אין כעת הצדקה להטיל סנקציות נוספות. בירושלים יצטרכו להשלים גם עם זה.
הקפאה, לא הסגה
במצב הנוכחי, מעבר ל"פריצה" במסלול האורניום להשגת החומר לפצצה, עדיין יידרשו לאיראן בין ארבעה חודשים לשנה כדי להשלים את פיתוח מתקן הנפץ ואחר כך את ראש הקרב הגרעיני (פצצה מוטלת ממטוס או ראש קרב בחרטומו של טיל). לכן הקפאת המצב אינה מונעת מאיראן להשיג נשק גרעיני בעתיד מתי שתרצה. נחוצה הסגה של התוכנית לאחור למרחק של כמה שנים.
אבל הסכם הביניים, שנחתם בז'נבה במקרה הטוב רק מקפיא מצב, ומה שגרוע יותר - הוא מכיר במשתמע בזכותה של איראן להעשיר אורניום בשטחה. כך שטהרן תוכל לשמר בידה בעתיד, אחרי שייחתם הסכם קבע, יכולות ומיומנות בתחום קריטי זה לפיתוח נשק גרעיני. בגבינה השוויצרית יש לפחות שלושה חורים ענקיים.
הליקוי העיקרי נוגע למסלול הפלוטוניום. האיראנים עדיין לא מסכימים להפסיק כליל את הבנייה של כור המים הכבדים באראק, כפי שדרשו הצרפתים בסבב השיחות הקודם. הם מתחייבים רק להפסיק את הפעילות שתכליתה להתקין בכור הנבנה מכשור שיאפשר בעתיד, בעוד שנתיים-שלוש, לייצר בו פלוטוניום.
זה ליקוי חמור מפני שאחרי סיום הבנייה, התקנת מכשור לייצור פלוטוניום בכור בנוי ניתנת להתבצע במשך כחצי שנה - ואז יהיה לאיראן, יחד עם יכולות העשרה שיש לה כבר, מעגל דלק מושלם שיכול לייצר נשק גרעיני המבוסס על פלוטוניום. בנוסף, כאשר יוכנס אותו מכשור והכור יהיה "חם", לא ניתן יהיה לפגוע בו בפעולה צבאית מחשש לאסון דוגמת צ'רנוביל.
התחייבות חסרת משמעות
הליקוי השני נוגע למסלול העשרת האורניום. האיראנים מתחייבים להפסיק את העשרת האורניום ל-20% ולהמיר את כל הכמות שיש להם למוטות דלק או לתחמוצת אורניום (אבקת אורניום). התחייבות נוספת היא שלא להגדיל את כמות האורניום המועשר לרמה נמוכה – 3.5% עד 5% שיש ברשותם.
ההגבלות האלה הן למעשה כמעט חסרות משמעות. זאת מפני שהאיראנים הספיקו להתקין כבר כמעט 18 אלף צנטריפוגות המשמשות להעשרת אורניום. עם כמות כזאת של צנטריפוגות, הם יכולים להעשיר אורניום לכל רמה שירצו בתוך זמן קצר. כבר כרגע יש בידם יותר משמונה טון של אורניום מועשר ברמה של 5-3.5%, שמספיקה לארבע עד חמש פצצות אטום מהגודל שהוטל על הירושימה.
לכן האיראנים יכולים לספוג בשקט את נטרול יכולתם להעשיר ולצבור אורניום ברמה של 20%. הם יכולים לדלג על שלב ההעשרה ל-20% ובאמצעות הצנטריפוגות שכבר התקינו להעשיר ישר כל כמות הרצויה להם לרמה של חומר בקיע.
האיראנים אמנם מתחייבים על פי ההסכם החדש שלא להפעיל את הצנטריפוגות מהדגם החדש (IR2M) המסוגלות להעשיר אורניום במהירות של פי שלושה עד ארבעה לעומת הדגם הישן. הם גם מתחייבים שלא להכניס לשימוש צנטריפוגות שהותקנו כבר ואינן פעילות. הם גם מתחייבים להגביל בחצי את מספר הצנטריפוגות בנתנז ובשלושה רבעים את מספר הצנטריפוגות בפורדו. אלה צעדים משמעותיים וחיוביים מנקודת מבטה של ישראל. זה הישג חשוב מאד של האמריקנים והצרפתים בשיחות ז'נבה - אולי ההישג החשוב ביותר.
אבל כבר היום יש לאיראנים מספיק צנטריפוגות מהדגם הישן כדי לפרוץ במהירות לעבר כמות קריטית של חומר בקיע שמספיקה לפצצה. זאת גם אם לא ישתמשו ב-200 הקילוגרמים של האורניום המועשר ל-20% שצברו ואם לא יפעילו את הצנטריפוגות החדשות, כך שכל העניין הזה הוא למעשה חסר משמעות. איראן כבר היום נמצאת במעמד של מדינת סף מבחינת יכולתה לייצר חומר בקיע ועניין זה לא ישתנה. רק יוקפא.
יכולת ההפתעה
ליקוי חמור ומדאיג נוסף בהסכם ז'נבה הוא שאין בו התחייבות איראנית מיידית לחשיפת המאמצים שעשתה ועדיין עושה כדי לפתח את מתקן הנפץ ואת ראש הקרב. בניגוד להעשרת אורניום, מאמצים אלה מתבצעים במעבדות קטנות יחסית וקל להסתירם. האיראנים רק מתחייבים, מתישהו בעוד שישה חודשים, לענות על שאלות שהציגה להם סבא"א בעניין זה. בזמן הזה הם יכולים להשלים את פיתוח הנשק הגרעיני. כאמור ליקוי חמור שסוכנויות הביון המערביות יצטרכו לעמול קשה כדי להתגבר עליו בימים ובחודשים הקרובים.
סבא"א דורשת גישה למחנות האלה ותשובות מהאיראנים בעניין פיתוח הנשק הגרעיני, אבל האיראנים בכלל מכחישים שיש ממד צבאי לתוכנית הגרעין שלהם. לכן, עד שלא יהיה פיקוח על מאמצי האיראנים לפתח את הנשק עצמו, איראן עשויה להפתיע את המערב למרות ההסכם החדש בדיוק כפי שעשתה ועושה צפון קוריאה.
נראה שהפיקוח על ביצוע הסכם ההקפאה יהיה על בסיס כמעט יומיומי ויאפשר ביקורות פתע של אנשי סבא"א במתקני ההעשרה ובאראק. זה די מספק אם יבוצע כהלכה - ועניין זה שייך לפן החיובי של הסכם הביניים.
אשר להקלות בסנקציות, אלה אינן דרסטיות ואפשר יהיה להטילן מחדש. בעניין זה צודקות המעצמות בטענתן שלא הוסר הלחץ מעל המשטר האיראני. זאת מפני שעדיין יוגבלו כמויות הנפט שהוא יכול לייצא והיכולת שלו לבצע עסקאות כספים באמצעות הבנקים תישאר אף היא מוגבלת מאוד. כך שעניין זה לא צריך להדאיג אותנו מאוד בישראל, וגם לא את הסעודים.
לסיכום, הבעיה היא שהסכם ההקפאה אינו מבטיח לחלוטין שאיראן לא תרמה את המעצמות, במיוחד במה שנוגע לבניין הכור באראק ובעיקר בעניין פיתוח הנשק הגרעיני. אבל הסכנה הגדולה מכולן היא שההסכם הזה יהפוך למעשה להסכם הקבע וישאיר את איראן במעמד של "מדינת סף" הזוחלת באיטיות לעבר הפצצה, עד שיום אחד נופתע כולנו.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
