השאירו אותי למות - לא יודעת איך שרדתי
איך מתארים טראומה, איך מספרים על סיוט שהתרחש במציאות ואי אפשר להתעורר ממנו? שלוש משוררות חושפות את נפשן בשירים שכתבו על הזוועה. הן ואחרים יציינו מחר (25.11) את יום המודעות למניעת אלימות נגד נשים
השאירו אותי למות
"נַעֲרָה אֲנוּסָה
כְּמוֹ פֶּטֶל בָּשֵׁל בְּשִׂיאוֹ שֶׁנִּקְטַף
מִן הַשִּׂיחַ רַךְ וְאָדֹם
וּמֻרְסָה בִּפְנִימוֹ" (מתוך "עוד שיר על פטל")
כך מתחילה המשוררת שולמית חוה הלוי את השיר, שמספר במלים פואטיות את הזוועה שעברה כשהיתה צעירה. היא מתחמקת מלדבר על מה שקרה לה כמעט כמו מאש. "אף אחד כמעט לא ידע על זה," היא מספרת, "גם היום קשה לי לדבר על זה, אבל כנראה שהראש והגוף יודעים מה צריך לעשות כדי לשרוד חיים שלמים." והשירה? "השירה מבטאת אבל היא לא משחררת לעולם מהזכרון ומהכאב".
הוא לא ויתר לי על כלום
"זִיְּנוּ אוֹתִי בִּמְכוֹנִית שְכֹוּרָה/
הַיּוֹם הָיִיתִי הַבֻּבָּה הַקְּטַנָּה/
כְּמוֹ זוֹ שֶׁתּוֹלִים לְיפִֹי בַּמְּכוֹנִית/ שֶׁלּאֹ יִהְיֶה מְשַׁעֲמֵם בַּדֶּרֶךְ" (מתוך השיר "אני צוחקת על עצמי").
המשוררת לורן מילק מעודנת פחות. במקרה שלה, היה זה בחור שניצל את תמימותה ולקח אותה לראות זמר שהעריצה. במקום זמר נגמרו לה החיים. "הוא עצר בשדה נטוש", היא מספרת, "בתוך הרכב ביצע בי אונס אכזרי, לא ויתר לי על כלום. הרגשתי מושפלת. צעקתי לאלוהים".
באהבתו אותי, היטלר
שז (שם זמני) היא משוררת שכבר נחשפה לא פעם, ובכל פעם אי אפשר להירגע מהעוצמה שמשדרים שיריה. היא לא חומלת על העין הקוראת והאוזן השומעת. "אולי מפני שאי אפשר לקבל חמלה מהמעשים האלה," היא אומרת, "אבל אפשר להוציא אותם החוצה ולרצות שלא למות, לרצות מאוד שלא למות. רק כך אפשר לקוות לחיות.
- למה כתבת היטלר (תחילית אחד משיריה)?
"כשכתבתי את השיר הרגשתישמי שעושה דבר כזה לילדה קטנה, לא ראוי לתיאור אחר."היום, היא אומרת. "ההכרה במורכבותו של הפוגע, יוצרת בכתיבתה דמות שאינה רוע טוטליאלא היא מורכבת גם מגווני אפור ולא רק שחור ולבן".
- מה גרם לכן לספר על הדברים היום?
"צריכה להיות מודעות לכך שפגיעות מיניות ואלימות נגד נשים לא מטאטאים מתחת לשטיח. זו מלחמה יומיומית, שאסור לעבור עליה בשתיקה, אחרת זה יקרה גם למישהי אחרת והמעגל האיום הזה לא ייפסק לעולם."
הלוי, מילק, שז ומשוררים ומשוררות נוספים יקראו שירה וידברו במופע חד-פעמי ויוצא דופן להעלאת המודעות לצורך במניעתה של אלימות כלפי נשים, שיחול ביום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים (25.11), בו ישתתפו גם אמנים, מוסיקאים, שחקנים, הרשות לקידום מעמד האשה, חברי כנסת ועוד.
"זהו אירוע מכונן", מוסיפה ורד סויד, מנהלת הרשות לקידום מעמד האשה. "בפעם הראשונה ובאופן ברור יוצאת מכאן הצהרה שנשים אינן הנפגעות היחידות אלא הפגיעה היא בכולנו, גברים ונשים כאחד. על החברה למגר את התופעה הקשה הזו של אלימות נגד נשים. הפגיעה בפירוש אינה שייכת לאשה. היא מופנית כלפיה אבל הפגיעה היא בחברה כולה".
את הערב יצר והפיק המשורר ועורך הדין רענן בן-טובים. העובדה שמדובר בגבר שמקים ערב למניעת אלימות נגד נשים כבר מסקרנת. "כשאני מזהה פגיעה במרקמה המוסרי של החברה, אין זה משנה מהו מגדרה של אותה פגיעה," הוא אומר, "זו טעות לחשוב שהפגיעה שייכת לאשה לבדה. אנחנו חברה אחת, ואנחנו עומדים מצדו האחד של המתרס ולא משני צידיו. מהצד האחר ניצבת האלימות שאותה כולנו צריכים להוקיע".
- והדברים שבפנים בחוץ
, 25.11.2013 שעה 20:00, בית היוצר של אקו"ם, נמל תל-אביב
לפנייה לכתב/ת 
