הכל נשאר במשפחה / על מכבי פ"ת
כל השנים חיכו במלאבס לרגע הזה שבו יוכלו למנות עוד מקורב לתפקיד נחשק, והנה הוא הגיע עם החלפת סיני בייטב לוזון. וגם: המרחק מאלי חכמון למריו גצה ולמה לא התעורר אלרואי כהן לאימון? שרון דוידוביץ' מסכם את השבת מ-1 עד 5
ציון 1 – חכמון על חלשים – שופטים של פוזה
לקראת סיום המחצית הראשונה במפגש בין באיירן מינכן לבורוסיה דורטמונד (0:3 לבאיירן), המשחק הכי טעון ולוהט בגרמניה, החלו מריו מנדז'וקיץ' מבאיירן וקווין גרוסקרויץ מדורטמונד בקרב מילים עצבני שהחל על הדשא וגלש עד לנגיחות הדדיות של המעורבים.
עוד ב-ynet ספורט:
- בית"ר הובכה, מעמדו של אלי כהן התערער
- מכבי ת"א ניצחה את הפועל חיפה
- עמיר פלג מסכם את השבת
- תקצירי ליגת העל
שופט המשחק, מנואל גראפה, ניגש לאיזור ההתרחשות, קרא אליו באסרטיביות את הצמד חמד, הסביר להם בתקיפות אך באלגנטיות את העובדה כי לא יהיה מוכן לסבול מקרים נוספים מסוג זה ושלף לכל אחד כרטיס צהוב. ישר ולעניין. טק-טק-טק.
אתמול בקריית אליעזר, בסיום ה-1:3 של מכבי ת"א על הפועל חיפה, חכמון סירב ללחוץ את ידו של מאמן המארחים, שלומי דורה, כאילו היה זה שהפסיד לו עכשיו וסירב לקבל את התבוסה. עוד קודם לכן, הרחיק את עאהד עזאם ומלבד הכרטיס האדום ששלף, הוסיף תנועה מתנשאת ומזלזלת שמראה לשחקן את הדרך לחדר ההלבשה. לא פעם ולא פעמיים – ארבע תנועות יד של ערס שנאבק על מקום חנייה. וכן, ודאי גם על קרב הגרסאות סביב שאלת ה-"הוא קרא לי אפס" כבר שמעתם.
אז כן, חכמון רשם טעות איומה: פנדל למכבי ת"א שגמר לאדומים את המשחק. אבל היו טעויות קשות מאלה, קריטיות מאלה, ואפילו ההיסטוריה של המשחק כבר ראתה שופטים גרועים מחכמון. באמת. אבל האיש שמחזיק בתואר הכה מכובד -"שופט", מצטרף לשורה ארוכה של אנשי משרוקית בליגה שלנו, שלא יודעים מה לעשות עם הכוח שניתן להם.
אלי חכמון, לירן ליאני, שי שטרית או איתן תבריזי שכבר פרש – חבורה של אנשים בוגרים, המתנהגים כאילו לא התייחסו אליהם מספיק יפה בילדות או סבלו מקיפוח כלשהו. עכשיו, כשהכוח בידיים שלהם, הם משתמש בו בילדותיות, עושים פוזות למצלמות, מנסים לחנך כאילו היו המגדלור שמאיר את הדרך למוסר העולמי. רבותיי השופטים, תפנימו – משרוקית, צהוב, אדום. אלה הכלים שלכם, השתמשו בהם. חיסכו לנו קריאה מתישה של דוחו"ת שיפוט ביום ראשון בבוקר.
ציון 2 – הכל נשאר במשפחה
הנפוטיזם היא מחלה מושרשת אצל בני האנוש. זה החל עוד כשאדם וחווה הפקידו את משק הצאן הראשון בהיסטוריה בידיו של הבל, בנם. כיום זו תופעה נפוצה בציבור הישראלי – בנמלים, במשרדי הממשלה, בכל מקום אליו תפנו.
ועכשיו זה מתפשט בכדורגל הישראלי. הבן של איציק רוכברגר יועץ תקשורת וחבר הנהלה בעירוני רמת השרון, חיים רביבו מוכן להרעיד את בית"ר ירושלים בשבילי שאח שלו, דוד, יעלה בהרכב של אלי כהן ועכשיו, ייטב לוזון, הבן של והאחיין של והבן דוד של, מונה למאמן מכבי פ"ת. הרי לזה הם חיכו כל השנים, המתינו בפינה לרגע המתאים בו יוכלו למנות עוד מקורב לתפקיד הנחשק. והנה הוא הגיע.
יכול להיות שהוא מאמן מעולה, יכול להיות שבאמת למכבי פ"ת יש בעיות כלכליות להביא מאמן נוסף. אך לבי לבי עם אוהדי הקבוצה, שיצטרכו כעת להסתמך על מאמן נוער, ללא עבר כשחקן פעיל, ללא ניסיון, שיציל את המועדון מירידה. הרי זה עבד פעם עם הבן דוד, גיא, אז למה לא עכשיו?
מכבי פ"ת היא עסק פרטי והלוזונים יכולים לעשות בה ככל העולה על רוחם. גם מראית עין לא באמת חשובה להם. אבל כיצד תיראה ארוחת שישי בבית משפחת לוזון, לאחר, נניח, שלושה הפסדים רצופים של הבן, כשהאב, יו"ר ההתאחדות, יגער בבנו: "אני לא מוכן לזה! מדוע הקבוצה נראית כך? תעביר שנייה את המלח".
מצד שני, אולי חוץ מלאוהדי מכבי פ"ת, זה לא באמת אמור להפריע שקבוצת לוזון מסדרת את משרת המאמן לייטב לוזון, הבן של אבי לוזון. כל עוד זה נשאר במכבי פ"ת. העיקר שלא יביאו את הנפוטיזם הזה לנבחרות הלאומיות של ישראל. רגע.....
3 – נומי, נומי אלרואי
פעם, ממש לא מזמן, שילמה הפועל ת"א סכום מוערך של כמיליון אירו בכדי להביא את אלרואי כהן מעירוני ק"ש לוולפסון. ביום שישי האחרון, "התכשיט" לא התעורר בזמן לאימון הבוקר המסכם של השבוע במכבי פ"ת. אימון הבוקר שהחל ב-12 בצהריים.
לאחר שלא נכלל בסגל המשחק מול בני סכנין (הפסד 3:1 ששלח את משה סיני הביתה), כואב לנו הלב על הכישרון המתבזבז של השחקן. לכן החלטנו לסייע לאלרואי, ולהכין אותו מבעוד מועד למקרה דומה שיתרחש בעתיד, עם שלל תירוצים שימנעו ממנו מבוכה:
א. השומר בכניסה לגלינה לא זיהה אותי ולכן לקח לי זמן להיכנס למסיבה.
ב. הצלם של גליצ'ים התעכב והייתי חייב להמתין לו.
ג. אני לא רגיל להתעורר ב-10 וחצי לפנות בוקר.
ד. עם המשכורת החדשה הצלחתי רק לקנות שעון קאסיו עמיד במים, בלי שעון מעורר.
ה. צפיתי בקרב ה-NBA המותח בין סקרמנטו קינגס לשארלוט בובקטס, והייתי המום מההופעה של קמבה ווקר.
ו. כאב לי הלב על כמות הדקות האפסית של הישראלים במכבי ת"א כדורסל, לא הצלחתי להירדם.
ז. הכלב אכל לי את שיעור הבית.
4 – כל כך רעננה – הפועל רעננה
הפועל רעננה, אותה קבוצה הגנתית ומסוגרת שכבשה 7 שערים בלבד ב-9 המחזורים הראשונים, התפוצצה אתמול עם 0:3 על מ.ס. אשדוד וטיפסה לפחות באופן זמני למקום השלישי בטבלה. עוד צעד בדרך של מנחם קורצקי לתואר מאמן העונה.
כולם באו בטענות לבונקר שהציב המאמן במשחקים מול הפועל ת"א או מכבי חיפה (אז השיג 4 נקודות), אבל בניגוד לכל השאר, קורצקי פשוט אמיתי. ונבון. מפנים את הסיטואציה של קבוצה קטנה שחייבת לצופף מול הגדולות ויכולה להרשות לעצמה לרווח מול הקטנות. עוד אין לה אוהדים ואין לה מסורת, אבל נכון לעכשיו הפועל רעננה היא כל מה שעירוני רמה"ש היא לא.
5 – כבוד מינימלי – מריו גצה וננאד מרינקוביץ'
זה היה משחק ענק. מחצית שנייה מעולה, קצב מהיר, שלושה שערים וניצחון מוחץ של הקבוצה הטובה ביותר באירופה. אבל התמונה הזכורה ביותר מה-0:3 המרשים של באיירן מינכן על בורוסיה דורטמונד, היא הנפת הידיים המתנצלת, הקטנה והעדינה של מריו גצה, שכבש את הראשון לטובת הבווארים.
הקשר הפך לשנוא האוהדים בזינגל אידונה פארק. מושמץ, מוחרם, כונה "בוגד" וספג שריקות בוז שהרעידו את האצטדיון כשנכנס כמחליף במחצית השנייה. יחס כואב, אולי מובן, למי שנתן שנים יפות והוביל את הקבוצה להישגים גדולים. וכמו בכל סיפור הוליוודי, הוא כמובן כבש. אבל לא חגג, לא צהל, לא השתולל. התנהגות מכובדת, מעוררת כבוד. גם בסיום כשעבר שחקן שחקן בשורות היריבה ולחץ לו את היד.
אליו אפשר גם להוסיף את ננאד מרינקוביץ' מהפועל עכו, שלא יצא במחולות לאחר שכבש את הראשון ב-2:3 על קבוצתו לשעבר, בני יהודה. שניהם הראו כבוד בסיסי למקום שאהב אותם, שהעניק להם רגעים מאושרים, לפחות במפגש הראשון מולם. זה המינימום שאפשר לבקש. זה המקסימום שאפשר לדרוש.
ואחר כך כולם שואלים –"למה נטפלתם אל ערן זהבי כשהשתולל בדרבי בעונה שעברה?". למה באמת....?
לתגובות, מעקב ושיחות הגרעין – עמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ'
לפנייה לכתב/ת 
