ג'יין קמפיון: "טווין פיקס היא מקור השראה"

"אטמוספרה של סכנה", כך מתארת הבמאית ג'יין קמפיון את האווירה במיני סדרה "קצה האגם" בראיון עמה שנערך בבית מלון בברלין. ואכן, נופים קודרים וטרגדיות שונות שנשזרות זו בזו מאפיינות את הסדרה, שהוכיחה שההספדים על קמפיון היו מוקדמים.

"קצה האגם", שמשודרת גם בישראל (HOT3, חמישי, 22:15, ו-HOT VOD) נעשתה 20 שנה אחרי שקמפיון זכתה ב"דקל הזהב" בפסטיבל קאן ובאוסקר על התסריט בזכות סרטה "הפסנתר". לאחר מכן היה נדמה שהיוצרת איבדה את דרכה: המותחן הארוטי "תשוקה חותכת" (2003) עם מג ראיין ומארק רופאלו נחתך על ידי המבקרים וכשל בקופות, והדרמה הרומנטית המסוגננת "כוכב בהיר" (2009) על חייו המיוסרים של המשורר הבריטי ג'ון קיטס – היתה כישלון מכובד ומפוהק. אבל קמפיון בת ה-59 הצליחה להפתיע השנה עם הסדרה, שהוצגה בפסטיבלי הקולנוע של סאנדנס וברלין, היתה מועמדת ל-8 פרסי אמי, וגרפה ביקורות מהללות בעולם.  

"בוחנים את המסתוריות של החיים". מתוך "קצה האגם"

"קצה האגם", תוצר שיתוף פעולה בין ה-BBC הבריטי, ערוץ סאנדנס האמריקני וערוץ UKTV הניו-זילנדי/אוסטרלי מתרחשת בניו זילנד, מולדתה של קמפיון. לעיירה קטנה ומרוחקת, השוכנת על שפת אגם, חוזרת חוקרת המשטרה רובין גריפין (אליזבת מוס, "מד מן") כדי לסעוד את אמה החולה הסופנית. במהלך שהותה בעיירה רובין יוצא לאתר את טוי, בתו בת ה-12 של פושע מקומי (פיטר מולאן), שנעלמה לאחר שגילתה שהיא בהריון. בין היתר רובין יוצאת לחקור קומונה נשית שהוקמה באזור ומונהגת על ידי גורו (הולי האנטר) מוזרה ואנדרוגנית, ומתמודדת עם עברה האפל שלה עצמה.

"עניין אותי לייצור עימות בין גבריות לנשיות, התנגשות בין הפטריארכליות למטריארכליות. מדובר אמנם בסיפור בלשי, בו מחפשים אחר האמת, אבל בסדרה האנשים גם מחפשים אחר עצמם, ובוחנים את המסתוריות של החיים", מספרת קמפיון. 

בחרת את אליזבת מוס לתפקיד הראשי בגלל הישגיה ב"מד מן"?

"בחרתי באליזבת כי היא עשתה אודישן מדהים. אני כמובן אוהבת אותה כפגי ב'מד מן', דמות מאוד נאהבת, אבל אצלי היא עושה תפקיד שונה לחלוטין. ב'קצה האגם', באליזבת מוס יש משהו מהמונה ליזה, והיא אוחזת היטב את המסתורין שיש בה לכל אורך שש השעות, ועד הסוף אתה עדיין לא יודע מי היא באמת".

קמפיון עם אליזבת מוס. "דמות שונה לחלוטין מ'מד מן'"

"נשארנו בקשר במשך כל השנים, וכשהצעתי להולי את התפקיד, היא סירבה אחרי שקראה את התסריט וטענה שבן קינגסלי צריך לעשות אותו, וחשבתי שהיא מתלוצצת. אבל אני התעקשתי שהולי תהיה מושלמת לתפקיד, ותביא אליו הרבה חוזק ועוצמה. הולי היא שחקנית שמחה, שאוהבת להסתכן, ולמזלי היא השתכנעה בסוף. אם תראה את הביצועים שלה ברחבת הריקודים, תבין שיש לה שיש לה הרבה צעדים טובים".

"אוהבת מחויבות לסיפור"

קמפיון חזרה לעשייה טלוויזיונית אחרי היעדרות ממושכת. בתחילת דרכה היא יצרה בשנות ה-80 וראשית שנות ה-90 עבודות אחדות למרקע הביתי, כולל המיני-סדרה "מלאך אצל שולחני" על הסופרת הניו זילנדית ז'אנט פריים.

למה בעצם החלטת לחזור עכשיו לטלוויזיה?

"לפני שנים אחדות, בתקופה שלא עשיתי סרטים, ראיתי את הסדרה 'דדווד', חשבתי שהיא מסעירה ומעיזה, והבנתי שגם אני רוצה חופש וחירות כמו שיש ליוצרי הסדרה הזאת – רציתי שיתאפשר לי לחקור דמויות וסיפור, ולעקוב אחר ההתפתחויות שלהם, בלי האינטנסיביות והלחץ שיש שלפעמים בעשיית סרטים. אני אוהבת מחויבות לסיפור - אתה יכול לחיות אותו במשך תקופה.

"הבנתי שיש עכשיו מהפכה ושהטלוויזיה מחפשת אחר חומרים מקוריים ומעניקה הזדמנויות ליוצרים כמוני, וזה דבר נהדר, על רקע המשבר שפוקד את הקולנוע העצמאי - יש כיום הרבה פחות בתי קולנוע שמציגים סרטים עצמאיים, וקשה להשיג מימון. כמו כן, צופים שמעריכים את מה שאני עושה, מתקשים יותר ויותר למצוא סיבה לצאת מהבית וללכת לבתי הקולנוע. אז בעידן בו סרטים עתירי תקציב נפתחים כאירוע ענק, מלווים בקמפיין אימתני, רציתי לעשות משהו למען אותו קהל מבוגר, שלא נהנה יותר ללכת לבתי הקולנוע, ומעדיף לצפות בטלוויזיה".

ב"קצה האגם" קמפיון שבה לעבוד עם חברה הוותיק ג'רארד לי. "למדנו יחד בבית ספר לקולנוע, ואחר כך כתבנו יחד את 'סוויטי', והחברות בינינו נמשכה. אז אנחנו מכירים היטב אחד את השני, וחולקים את אותה נקודת השקפה על העולם, ואותם דברים מצחיקים ומעציבים אותנו", אומרת קמפיון. "ב'קצה האגם' אנו חוברים שוב, אחרי הרבה שנים בהן לכל אחד מאתנו קרו הרבה דברים - טובים וקשים כאחד (ב-1993, רגע אחרי שזכתה ב"דקל הזהב", מת בנה של קמפיון, שהיה בן 12 יום בלבד, א.ק.), ויכולנו לשלב מחשבות על מה שקרה לנו לתוך הסיפור. וכשצופים בכל שש השעות של 'קצה האגם' אתה רואה את האבסורדיות, הטראגיות והצחוק שיש בחיים".

עם הולי האנטר על הסט. סירבה לתפקיד בהתחלה

"קצה האגם" אפשרה לקמפיון גם לחזור לנופי מולדתה, שאותם הפליאה לתאר ב"הפסנתר". הפעם מדובר באזור אחר של ניו זילנד, אך גם כאן הנופים מכושפים, מהפנטים וקודרים. הסדרה אף זכתה באמי על הצילום המשובח. 

בסרטים שלך את מייחסת חשיבות לטבע, ומיטיבה להציג אותו. מה פשר הקשר הזה?

"אני לא יודעת. הוא פשוט נמצא שם ואני מצלמת אותו. אני אוהבת טבע", מצחקקת קמפיון. "הנופים ב'קצה האגם' הם הנופים שלי. זה האזור שלי. יש לי בית שם, וחייתי שם און אנד אוף במשך עשר שנים. הנופים של ניו זילנד הם מאוד פראיים: ההרים המושלגים, האגמים, הערבות, היערות אפופי הערפל. אני מכירה ואוהבת אותם ונהניתי לשלב אותם בסיפור - הדמויות הופכות לחלק מהפראות".

כמעט כל הביקורות שהתפרסמו על "קצה האגם", השוו את היצירה של קמפיון ל"טווין פיקס", הסדרה המיתולוגית והפולחנית של דיוויד לינץ' מראשית שנות ה-90, שעסקה כידוע בתעלומת מותה של לורה פאלמר, נערה מעיירה קטנה. קמפיון מודה שאכן שאבה השראה מ"טווין פיקס". "בכלל, דיוויד לינץ' הוא מקור השפעה גדול עבורי, כיוצרת קולנוע", היא מתוודה. "אני מאוהבת בו. אני חושבת שהוא מעורר השראה בהעזה שלו ובעובדה שהוא משוחרר מכבלים וממוסכמות. 'טווין פיקס' היא סדרה נפלאה, אבל אף אחד לא יכול להיות דיוויד לינץ', אז אתה צריך להיות אתה עצמך".