בית חם: שיפוץ בתים של ניצולי שואה
הם העבר של כולנו והבסיס למדינה שלנו, אבל נדמה שבשנים האחרונות נשכחו ניצולי השואה והם נותרו לבדם בבתיהם המטים לנפול. ליפז יוחאי, המנהלת פרויקט של שיפוץ בתים של ניצולי שואה, כותבת מכתב אישי לסבתה הניצולה ומספרת על הכאב שהיא חווה מול אלה שנותרו ללא תמיכה
אני חושבת עליך עכשיו סבתא, על שנשארת עם חוויות של סבל ופחד מוות אמיתי ומצמרר שפקדו אותך במקום הנורא ההוא לפני יותר מ-70 שנה. על החזירים שהובלת יחפה בשלג, על צעדת המוות ועל קליפות תפוחי האדמה שהסתרת בין בגדייך ואת רק בת 6.
כמוך סבתא, עוד רבים אחרים שנרדפו, הוכו, הושפלו, שנשללה מהם כל זכות בסיסית לחיים, שנאבקו על צלם אנוש, שנשארו לבד בעולם אך חייהם ניצלו מהתופת הנוראה.
אני חושבת על החלום שלך לעלות לארץ הקודש, להרגיש שוב שייכת, מנצחת ולהקים פה בית ומשפחה לתפארת. ושוב, עוד רבים כמוך שהגיעו מן התופת, שותפים לחלום להגיע אל הארץ המובטחת ולבנותה בדם, יזע ועבודה קשה. בזכותכם אנחנו פה בארץ שלנו, נהנים מפרי עמלכם. נהנים כי לכם היה חזון, כי אתם שאיבדתם הכל, עבדתם את עצמכם לדעת בימי קום המדינה כדי לבנות מקום ראוי ובטוח לכם ולמשפחות שלכם, עבדתם כדי לבנות עתיד טוב יותר.
אבל לא לכולם היה מזל כמו לך סבתא, להגיע לשיבה טובה בבית משלך, מתוחזק ומטופח, למשפחה מבוססת יחסית שתדאג לכל מחסורך ותלווה אותך יום אחר יום כדי שלא תהיי לבד.
רבים הם בני דורך, ניצולי שואה שבשנים הראשונות של חייהם חוו תופת וייסורים, שנשללו מהם כל זכויות האדם באשר הן, שכבודם נרמס יום אחר יום. כעת, בשנותיהם האחרונות הם נאלצים שוב להילחם מלחמת הישרדות ורק כדי לעבור את היום ואת מחר וחוזר חלילה, הם חיים בבתים מוזנחים והרוסים שמסכנים את ביטחונם האישי יום אחר יום.
הם נאלצים לחכות למטפלת שמגיעה פעמיים או שלוש בשבוע כדי שתרחץ אותם, כי הם אינם יכולים להיכנס לבד לאמבטיה, הם נאלצים לכסות את שקע החשמל במסקנטייפ כי היה פעם קצר, הם נופלים השכם וערב בגלל מרצפות שהתרוממו מעל צינור מים חלוד ונפוח, הם נאלצים להתמודד עם עשרות מקקים בקיץ ועם קור מקפיא בחורף בגלל חלון שלא נסגר.
רבים מהם נמצאים לבד בארץ רבים מהם נשארו לבד בעולם. לרבים מתוכם יש משפחות חמות ומסורות אך ללא יכולת כלכלית לעזור להם במחסורם המחפיר. זוהי לא עוד אחת מן הפניות לממשלה על לקיחת אחריות וגם לא ניסיון להפנות אצבע מאשימה כלפי אף אחד. זה מכתב שנכתב לך סבתא, ולכל מי שלבו פועם בקרבו, אחרי עוד יום בו ביקרתי בבתים נוספים של ניצולי שואה במסגרת העבודה שלי, אחרי עוד תחושת מחנק לנוכח המציאות בה האנשים האמיצים האלה נאלצים לחיות, זה מכתב פשוט, רק בשביל שתדעו שזה קיים, שישנם אנשים קשישים, ניצולי שואה שבאמת חיים ככה ושזו אחריות וחובה של כולנו להיות למענם ולסייע להם במחסורם בשנותיהם האחרונות.
"מה שעשינו למען עצמנו בלבד, מת איתנו. מה שעשינו למען אחרים ולמען העולם - חי לנצח " (אלברט פוק).
ליפז יוחאי - מנהלת פרויקט ניידת שיפוצים - תוכנית 'סיוע לחיים' בארגון לתת
לפנייה לכתב/ת 
