טורקיה ומצרים כבר לא. ארדואן שוב מסתכסך
כולם מדברים על הגרעין, אבל בסוף השבוע נפל דבר במפה הגאופוליטית של המזרח התיכון כשמצרים גירשה את שגריר טורקיה והודיעה שהיא מצמצמת את הקשרים עם אנקרה. איך נוצר הקרע העמוק בין שתי מדינות הענק הסוניות, מה האחריות של ארדואן ועד לאיפה יכולה להגיע החזית הזו?
המזרח התיכון ידע לאחרונה שלל תהפוכות גיאופוליטיות: סוריה הפכה שדה טרור לאנשי ג'יהאד עולמי, סעודיה ואיראן התייצבו שם משני צדי המתרס, המתיחות בלבנון מתקרבת לפיצוץ ורוסיה הולכת ומתחזקת באזור על חשבון ארצות הברית, שמגלה הססנות. אבל בסוף השבוע האחרון, בשקט בשקט ובצל שיחות הגרעין בז'נבה, חלה התפתחות משמעותית נוספת המשנה את התמונה: המתיחות בין מצרים לטורקיה, שתי המדינות הסוניות הגדולות ביותר לשפת הים התיכון, הפכה לקרע כשל ממש, כשקהיר החליטה לגרש את השגריר הטורקי משטחה ולהחזיר את השגריר שלה עצמה מאנקרה.
המשבר החריף הזה בא אחרי ירח דבש של ממש של המצרים והטורקים. ניצחונם של האחים המוסלמים בבחירות לפרלמנט במצרים ב-2012, ובהמשך ניצחונו של איש התנועה מוחמד מורסי בבחירות לנשיאות, שלחו את מוסדות השלטון של מצרים לידי אותה תנועה אידיאולוגית שעל ברכה צמחו ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, ואנשיו.
בספטמבר 2012, שלושה חודשים אחרי עלייתו לשלטון, נסע מורסי לוועידה מפלגת השלטון של טורקיה, ובנובמבר אשתקד היה זה ארדואן שהגיע בכבודו ובעצמו למצרים בעיצומו של מבצע "עמוד ענן", ותיאם עם מורסי את הנוסחה שהובילה להפסקת האש בין חמאס לישראל. באותו ביקור שהוקדש גם ליחסים הבילטרליים בין מצרים לטורקיה נחתמו עשרות הסכמים בין המדינות. בפברואר השנה הגיע לקהיר נשיא טורקיה עבדוללה גול, וסיכם עם ממשלת מורסי על הרחבת הסחר בין המדינות והגדלת היקף ההשקעות של טורקיה במצרים, וגם שיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות גבר והתבטא באימונים משותפים.
הקרע החל ביולי השנה, עם הדחתו של מורסי האיסלאמיסט על-ידי צבא מצרים. ארדואן וממשלתו זעמו על סילוקו של בן הברית האסטרטגי והאידיאולוגי שלהם. ממשלת טורקיה מיהרה להשמיע עמדות חריפות נגד הממשל הזמני וצבא מצרים בפרט, וכינתה את המתרחש "הפיכה צבאית". ארדואן עצמו תקף קשות את ארה"ב והמערב על כך שהם אינם מכנים את המהלך "הפיכה", והטיל ספק במחויבותם לדמוקרטיה.
מאותו רגע חלה הידרדרות תלולה ביחסים. משרד החוץ באנקרה זימן את שגריר מצרים ומסר לו גינוי חריף של ממשלת טורקיה למתרחש במצרים. גם הממשל החדש בקהיר נזף בחודשים האחרונים לא אחת בשגריר טורקיה בעקבות הצהרות של ארדואן נגד הממשלה החדשה והחילונית. אחת הנזיפות הקשות של המצרים בטורקים הייתה באוגוסט האחרון, כשארדואן העז למתוח ביקורת על שייח המוסד ההלכתי הסוני החשוב ביותר, אל-אזהר, שארדואן טען כי תמך ב"הפיכה צבאית". הקש ששבר את גב הגמל בא לפני כמה ימים בדמות הצהרתו של ארדואן שבה הביע תמיכה בעמדותיו של מורסי בפני בית המשפט, וקרא לשלטון המצרי לשחרר אותו מהמעצר. מורסי נאשם בהסתה לרצח, משום ששיסה כביכול את תומכיו במתנגדיו בימי ההפגנות והמהפכה.
חרם על מוצרים טורקיים
היחסים בין אנקרה לקהיר ידעו עליות ומורדות עוד הרבה לפני כניסתו של מורסי לזירה. ב-1925 החליפו שתי המדינות הצעירות לראשונה דיפלומטים בדרג של מיופי כוח וב-1948 בקהיר ובאנקרה כבר הוצבו שגרירים. אולם לא חלפו יותר מכמה שנים ושליטה הבלתי מעורער של מצרים בשנות דאז, גמאל עבד אל-נאצר, החליט לגרש את השגריר הטורקי אחרי שהעז להתבטא נגד נאצר עצמו ונגד מהפכת הקצינים החופשיים, שהביאה אותו למעשה לשלטון.
רק בשנות התשעים היחסים הדיפלומטיים בין טורקיה למצרים חזרו לעצמם לגמרי. בין היתר סייע לכך התפקיד שמילאה מצרים בהרגעת המתיחות בין טורקיה לסוריה במאבקן על נושא המים, הגבולות וסוגיית הכורדים. ב-1996 נרשם ביקור היסטורי של ראש ממשלת טורקיה בזמנו, נג'ם א-דין ארביאן, במצרים, ולאחר מכן המשיכו הצדדים להתקרב הן במישור הכלכלי והן במישור המדיני. מהפכת 2011 שבה הודח חוסני מובארק מהשלטון בקהיר גרמה שוב למתיחות, משום שארדואן היה מהראשונים להכיר בדרישות העם המצרי בכיכר א-תחריר, אולם אחרי הדחת מובארק וכינון המשטר הצבאי שבו היחסים על כנם.
בהמשך כאמור ידעו יחסי מצרים וטורקיה עדנה בימי מורסי. אנקרה ניסתה לתמוך בכלכלתה המקרטעת של מצרים, והעבירה בין היתר מיליארד דולר לבנק המרכז המצרי. גם היום עומד היקף הסחר בין המדינות על 4.2 מיליארד דולר והיקף ההשקעות של טורקיה במצרים על 1.5 מיליארד דולר. אלא שעם הדחת מורסי, בצעד לעומתי, עצרה טורקיה סיוע נוסף בסך מיליארד דלר שאמורה הייתה להעביר לממשלת מצרים, בסימן ראשון להידרדרות שבאה בהמשך.
כעת מתמקדות שתי המדינות בעיקר בשחרור קיטור וזעם. אחת המפלגות המזוהות עם מתנגדי האחים המוסלמים במצרים אף השיקה בימים האחרונים קמפיין להחרמת מוצרים טורקיים במצרים בשל התערבות אנקרה בענייניה הפנימיים של המדינה. "ארדואן רוצה להחזיר את האימפריה העות'מנית דרך האחים המוסלמים", האשימו אנשי הקמפיין. כמו בארץ ישראל, האימפריה העות'מנית, שעל חורבותיה הוקמה טורקיה המודרנית, שלטה במצרים במשך מאות שנים.
ספוות עומראן, מזכ"ל הגוש המאגד את הזרמים המהפכניים הלאומיים במצרים, אינו מתרגש מגירוש השגריר הטורקי ומההשלכות שעלולות
להיות לכך על ההשקעות הטורקיות במצרים. "הטורקים הם המרוויחים הגדולים מהעבודה בשוק המצרי ולא להיפך", הסביר אותו פעיל פוליטי. לדבריו, "ההחלטה משקפת את חוסר הסבלנות של המצרים כלפי ההתנהגות של ארדואן והתמיכה שלו בארגונים הדוגלים באלימות ובטרור במצרים". אלה מילים שמזכירות במידה רבה את ההאשמות שמטיח נשיא סוריה, בשאר אסד, בטורקיה התומכת באופוזיציה הסורית.
פרופסור יורם מיטל מאוניברסיטת בן גוריון, מומחה לענייני מצרים, מעריך כי למרות המשבר הגדול בין מצרים לטורקיה, לאף אחת מהן אין כוונה לשבור לגמרי את הכלים. "לשתי המדינות אין אינטרס לשרוף את הקשרים לחלוטין. אני מעריך שהמסר התקיף של מצרים כלפי טורקיה עבר ושנראה ניסיונות לגשר בין הצדדי. זה ייקח זמן, אבל לא נראה שהן הולכות לעימות חזיתי לזמן ממושך".
לפנייה לכתב/ת 
