HIV: הסטיגמה על המחלה - חייבת להשתנות

מחלה תחת סטיגמה. פחות משליש מעמודי ההנחיות העדכניות מאוקטובר 2013 של האיגוד האירופאי לרפואת איידס ( European AIDS Clinical Society: EACS) מוקדשים לטיפול ב- HIV עצמו, בדגש על "הקוקטייל".

עוד כתבות באתר חודש המודעות לאיידס

החלק הארוך בהנחיות האירופאיות מוקדש בכלל לטיפול ב"תחלואה נלווית" לזיהום ב- HIV. ומהי "תחלואה נלווית"? מדובר על מחלות לב וכלי דם, סכרת, שומנים גבוהים בדם, יתר לחץ דם, ירידה בצפיפות העצם, מחלות כליה, טיפול בדיכאון, פגיעות נוירולוגיות ועוד.

רשימה מפוארת וחשובה ללא ספק, אך מה בינה לבין HIV? הרי כל רופא משפחה יעיד כי מדובר ברשימה מוכרת של מצבים שכיחים שהם ה"לחם והמים" של רפואת המשפחה בכל מרפאה ממוצעת באוכלוסייה הכללית.

את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד

עוד כתבות

נשא HIV: "החיים לא מובנים מאליהם"

לנהל את המחלה נכון - לחיות עם HIV

הקוקטייל שינה את תוחלת החיים של נשאי HIV

בין סיבות התמותה והתחלואה הבולטות באוכלוסיה זו בעידן ה"קוקטייל": מחלות קרדיווסקולאריות, פגיעה כלייתית, מחלות מטבוליות כגון סכרת ואוסטיאופורוזיס, מחלות כבד, גידולים שאינם קשורים לאיידס כגון סרטן ריאה ולימפומות, פגיעה נוירוקוגנטיבית, פגיעה בתפקוד המיני ותחלואה פסיכיאטרית. בנוסף, רשימת מחלות ארוכה זו מחייבת מגוון של טיפולים תרופתיים והתאמתם לטיפול האנטי-רטרווירלי בהקשר של תגובות בין תרופתיות.

הדעה המקובלת כיום בספרות המקצועית היא שהגורמים לשכיחות הגבוהה של מחלות ומצבים אלו באנשים החיים עם HIV הם שילוב של עצם הארכת תוחלת החיים, תופעות הלוואי של חלק מהטיפולים האנטי-רטרוורלים, ופעילות יתר של מערכת חיסון כתוצאה מהתרבות הנגיף עצמו, אשר גורמת לדלקתיות וקרישיות יתר. שילוב גורמים אלו מביא לפגיעות כרוניות ומצטברות במערכות שונות בגוף.

ואכן – HIV תחת טיפול תרופתי היא היום מחלה כרונית לכל דבר ועניין. ככזו – מעורבות רופא משפחה בטיפול בה היא קריטית להצלחת הטיפול, כפי שאנו מכירים היטב מרוב המחלות הכרוניות האחרות.

כיום: הטיפול בנשאים כמו באוכלוסייה הכללית

אם עוברים פרטנית על ההנחיות האירופאיות מגלים כי פרט להתאמות פשוטות בודדות, הטיפול ב"תחלואה הנלווית" באנשים עם HIV אינה שונה מהטיפול בתחלואה זו באוכלוסייה הכללית.

עדיין - בישראל הטיפול באנשים עם HIV, כולל הטיפול ב"תחלואה הנלווית", נעשה בעיקר ע"י רופאים מומחים לאיידס במסגרת מרכזי האיידס בבתי החולים.

הסיבות לכך מורכבות. ראשית היסטורית – כך זה בארץ מראשית שנות ה-80: ב- HIV ובמחלות הנלוות לה מטפלים בבית חולים.

עד כמה נחוץ בית החולים עצמו? מדוע לא יהיו מרפאות HIV בקהילה? אינני יודעת, אך זה המצב הקיים אשר מתפקד היטב בארץ, ואני מתייחסת למרכזי האיידס כמכונים מומחים, דוגמת מכון לסכרת או מכון למחלות מערכת העיכול.

שנית, מבחינת רופאי המשפחה – רובנו לא למדנו את הנושא בבתי ספר לרפואה ולא במהלך ההתמחות. HIV זו מחלה חדשה הרבה יותר מיתר לחץ דם או מסכרת. פערי ידע וחוסר ניסיון מביאים לכך שרבים מרופאי המשפחה בארץ עדיין נמנעים ממעקב אחר המחלות הנלוות בקרב נשאי HIV.

מסיבה זו קיימות תוכניות מקומיות ואף כנס ארצי שהיה לאחרונה בשילוב איגוד רופאי המשפחה, החברה הישראלית לרפואת איידס והוועד למלחמה באיידס, והידע בקרב רופאי המשפחה הולך וגובר.

מבחינת אוכלוסיית הנשאים עצמם גם כן קיים בחלק מהמקרים מחסום מפניה לרופא משפחה אם בבעיות ומחלות שאינן קשורות ל- HIV, ואם באלו שכן. סיבות לכך יכולות להיות ניסיון קודם שלא צלח, פחד מחשיפה בשל הסטיגמה המלווה את המחלה, חשש שהטיפול לא יהיה "מקצועי" דיו, ואף כוחו של הרגל.

לסיום אסור לשכוח את הסטיגמה.

HIV - פחות מדבקת מצהבת

HIV היא בסך הכל מחלה זיהומית המועברת בעיקר במגע מיני, דרך הדם (אבל הרבה פחות מדבקת מצהבת מסוג בי או סי), מועברת מאם לעובר – באופן שניתן למנוע, עוברת טיפול טוב מאוד עם מיעוט תופעות לוואי - ולמרות זאת, עדיין נושאת את הסטיגמה והדעה הקדומה הקשה ביותר מכל המחלות המוכרות לנו בישראל.

ראו את התקשורת - HIV תופסת כותרות מדיה חדשות לבקרים יותר מכל מחלה אחרת. אקח לדוגמא רק את 2013 - יצאה הנחייה מארגון הרופאים הישראלי שאוסרת על רופא לסרב לטפל באדם עם HIV ומגדירה סירוב זה כאפליה, שרת הבריאות הוציאה גילוי דעת המגנה סירוב רופאי שיניים לטפל בנשאים.

בנוסף, המחלה עדיין מוגדרת כ"מחלה קשה" למרות קיום מחלות קשות בהרבה ממנה, פרסום הכתבה על חלב אם נשאית שניתן בטעות לילוד של אם שאיננה נשאית, ובידי לספק עוד אינספור דוגמאות.

רופאים ומטפלים אינם נקיים מסטיגמה לגבי המחלה

רופאים ומטופלים אינם חפים מסטיגמה זו, שבין השאר היא אחת הסיבות לשילוב האיטי יחסית של רפואת המשפחה בטיפול באנשים עם HIV בהשוואה למדינות אחרות. בארצות הברית למשל מקובל כי הטיפול ב- HIV נעשה בשילוב ע"י מומחה איידס ורופא המשפחה, באופן שמומחה האיידס משמש יועץ על ומחליט על הטיפול התרופתי במודל הדומה לעבודה עם מכוני סכרת בישראל.

החסרונות למצב זה ברורים: בתחומי הטיפול של כל הקשור ל"תחלואה הנלווית" רופאי משפחה הם בעלי ניסיון רב יותר וידע עדכני יותר, ולכן יש להניח כי הטיפול הרפואי שייתנו ל"תחלואה הנלווית" יהיה תואם יותר - כל מומחה והמומחיות שלו.

בנוסף - עליית מקרי ההדבקה בשנים האחרונות והארכת תוחלת החיים מביאה לעומס גובר במרכזי האיידס ולירידה בזמינות הטיפול. הנגישות והזמינות הגבוהה של רופאי משפחה יכולה להוות חלק חשוב במיקסום פוטנציאל הבריאות של נשאי HIV ובשיפור היענותם לטיפול.

יתרון חשוב של שילוב רופא משפחה בטיפול באנשים עם HIV הוא האופן הדיסקרטי שבו יכול נשא להיות מטופל. כשנשא HIV מגיע למרכז האיידס כל הנמצאים במרכז יודעים מיד את סטאטוס ה- HIV שלו. כשמגיע מטופל לרופא משפחה הסובבים אינם יכולים "לנחש" את סיבת הגעתו.

לא פחות חשוב מכל יתרונות אלו הוא היכולת של שילוב רפואת המשפחה לטובת המלחמה בסטיגמה. כיצד? להערכתי זה תהליך שיקרה באופן טבעי מעצם שילוב המרפאות לאוכלוסייה הכללית, הרופאים היועצים, חשיפת האחיות, לוקחי הדמים, המזכירות, עובדי הניקיון, וכו, בטיפול היומיומי באוכלוסיית האנשים עם HIV ללא הבדל וללא משוא פנים באותם השירותים כמו לאוכלוסייה הכללית.

הסרת הסטיגמה בארץ חשובה לא רק מבחינה ערכית. בניגוד למגמה העולמית, בישראל יש עדיין עלייה בשיעורי ההדבקה ב- HIV משנה לשנה. להערכתי אחת הסיבות לכך, אם כי לא היחידה, היא הסטיגמה בארץ. בגלל הסטיגמה אנשים נבדקים פחות, מספרים פחות על נשאותם לפרטנרים, ונזהרים פחות.

הגיעה השעה שנתייחס ל- HIV כמו לכל מחלה כרונית אחרת, ונטפל ב- HIV בשילוב של רופא מומחה לרפואת איידס/HIV ורופא משפחה. רק טיפול משולב יניב את התוצאות הטובות ביותר מבחינה רפואית הן למטופל עצמו והן לאוכלוסייה הכללית.

הכותבת היא מומחית לרפואת משפחה ומנהלת רפואית מרחב בלפור תל אביב, מכבי שירותי בריאות, חברת הוועד המנהל בוועד למלחמה באיידס