ראש ארגון פשע על דוכן העדים: "אני עבריין, אני אף פעם לא מטייל עם הילדים"
מוטי חסין, שהמשטרה מגדירה ראש ארגון פשע, העיד במשפט רצח שבו הוא מואשם וסיפק הצצה לאורח החיים בעולם התחתון. "הסתובבתי עם שומרי ראש, מכוניות ממוגנות, שכפ"צים, אופנועים. אופנוע נחשב בטוח יותר, כי אי אפשר לזהות שזה אתה". הוא פנה לשופטת: "המשטרה והרחוב יודעים מי אני"
דוד נורה למוות באוקטובר 2011. המתנקשים לא הותירו אחריהם ראיות מפלילות, אך בפרקליטות ביססו את האישום ברצח נגד חסין וחבריו על סמך נתונים אחרים, וסעיפי האישום נגדו כללו רצח בכוונה תחילה, קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת נשק. בתיק הרצח שלושה נאשמים נוספים פרט לחסין: שלומי ניאמצ'יק, אופיר ניאמצ'יק ויצחק זרבי, אשר על פי הפרקליטות הזמינו את העבריין דוד למפגש עם חסין, ואז ירו בו למוות וברחו מהמקום.
לטענת המשטרה, חסין - הנחשב לראש ארגון הפשיעה בזמן שאיציק אברג'יל כלוא בארה"ב והיה בעבר היעד של רוצחי מרגריטה לאוטין - פעל עם אנשיו בשיטת "כיפה אדומה" כדי לרצוח: הזמנת יעד החיסול למפגש, שהופך לקטלני.
חסין כלוא בכלא איילון בהפרדה, לדבריו, "מהסיבה שיש סכנה לחיי וגם כדי שלא אפגע באחרים". הוא סיפר בעדותו הראשית (בתשובה לשאלות הסנגורים) על מגרש למחזור בקבוקים שבו עבד בשנים 2008-2005 בתל אביב. השופטת שאלה על עיסוקים נוספים שלו, וחסין העיד: "הייתי מתעסק בפריטות צ'קים, דברים לא חוקיים, לשם הכנסה". את תחום מחזור הבקבוקים עזב ב-2008, ועבר לתחום הברזל, "אבל סגרתי את החברה כי היו קשיים כלכליים".
ב-2009 נסע למכסיקו. "החלטנו לעזוב את הארץ בגלל אזהרות של המשטרה על החיים שלי, ולמען האמת - הצקות שלא הפסיקו מצד המשטרה. ההצקות באו לידי ביטוי בחיפושים בעסק, בבית שלי".
השופטת שאלה: "למה הציקו לך?"
חסין: "המשטרה מזהירה ואני לוקח את האזהרות ברצינות. מה ולמה? הם יודעים, וגם השערות שלי שאני לא אחשוף בבית המשפט. זה שהזהירו אותי זה לא סוד. טיב האזהרה היה שיש סכנה ממשית לחיי. חודשיים לפני הנסיעה קראו לי מהיאחב"ל ואמרו את זה, הציעו לי לעזוב את הארץ".
"סכנה ממשית ומיידית לחיי"
הוא סיפר כי המשטרה הזהירה אותו לעתים תכופות. "יאחב"ל, ימ"ר, כל הסוגים, כל המינים. תמיד אמרו - יש סכנה מיידית וממשית לחיי. האזהרות באותה נשימה היו גם 'תיזהר לא לפגוע גם באחרים, כי אנחנו יושבים עליך'. אף פעם לא אמרו לי מי".
נוכח האזהרות סיגל לעצמו חסין אורח חיים מאובטח: "הסתובבתי עם שומרי ראש, מכוניות ממוגנות, שכפ"צים, אופנועים. אופנוע נחשב בטוח יותר, כי אי אפשר לזהות שזה אתה. כמעט בלתי אפשרי לשים מטען בלי שיזהו את זה". גם בני משפחתו נאלצו לשנות את דפוסי החיים: "מעולם לא טיילתי עם ילדיי. יש לי הפרדה מוחלטת. אני לא לוקח אותם איתי לשום מקום, שלא יפגעו בהם בטעות. בדרך כלל לא הייתי הולך לאירועים, כי אם יידעו שאני מגיע ינסו לפגוע בי".
עוד הוסיף כי המשטרה פקדה את העסק שלו בתדירות גבוהה. "היו נכנסים, עושים חיפוש, רושמים דו"חות ואזהרות". את האזהרות קיבל כבר מ-2005, לדבריו, "לפעמים בעסק. לפעמים בבית. לפעמים בתחנות משטרה קציני מודיעין קוראים לך. תמיד רצו להחתים אותי על מסמך. לא חותם. לא סומך על המשטרה".
השופטת: "על איזה רקע? לא אמרו לך למה? מי רוצה את רעתך?"
חסין: "אני לא יודע. הרבה זה בגלל החבר'ה שאני מסתובב איתם. השערות יש אבל זה בטח לא המקום להגיד אותן. מה זה ייתן לי? זה יכול ליצור ריבים ודברים לא טובים". במכסיקו עסק בטקסטיל עד ששב ארצה ב-2011. מאז לדבריו, "במקום שומרי ראש, חברים שומרים עליי. הם עשו לי טובה. מן הסתם שאנשים מסתובבים לידך הם נהנים מכל מיני צ'ופרים - מסעדות, בגדים".
10 כרטיסי SIM לכל טלפון חדש
חסין סיפר כי נהג להחליף את מספרי הטלפון שלו באופן תדיר: "היה מגיע נציג של אורנג' והיה משאיר לי חבילה של 10 סימים. כל פעם הייתי מחליף". עוד העיד: "הייתי מקבל שיחות מבתי סוהר. הרבה אנשים התקשרו שאפתור להם בעיות, בעיות כלכליות".
השופטת: "איך כלכליות, הרי היית בקשיים כלכליים?"
חסין: "אף אחד בחוץ לא יודע מה המצב שלך והתקופות הכלכליות השתנו חלק מהזמן טובות חלק פחות".
השופטת: "איך יצא שמך למרחוק כמי שפותר בעיות של אנשים? איך ידעו שאם יפנו אליך תעזור? מה גרם להם לפנות?"
חסין: "אני לא רוצה להתייפייף. המשטרה יודעת מי אני, הרחוב יודע מי אני. אני עבריין".
שופטת: "אבל איך יצא שמך כנדבן ידוע, מאיפה התדמית הזאת?"
חסין: "עם השנים. בפועל עזרתי לאנשים. הייתי עוזר בגבול היכולת - כסף קנטינות, בעיות בתחומים כאלה ואחרים. אם יכולתי לתרום הייתי עוזר".
חסין התבקש להתייחס גם לשמירה על זכות השתיקה בחקירותיו במשטרה. "אני אומר את זה תמיד בחקירות שלי - אני סומך על בית המשפט שיחליט על סמך ראיות. אני לא סומך על המשטרה. תמיד שמרתי על זכות השתיקה.
"בעבר, כמו ברצח מרגריטה לאוטין, נחקרתי בתור עד. אבל גם שם לא דיברתי. הייתה טענה שמשפחת אלפרון תקפה אותי. גם אז הייתי מאושפז בבית חולים והייתי קורבן, וגם אז שמרתי על זכות השתיקה".
בהקשר זה יש להזכיר כי חוקרי ימ"ר תל אביב בראשות ניצב משנה גדי אשד הצליחו להרכיב בתיק הרצח של דוד, פאזל שכלל תמונות ומחקרי תקשורת. אלה הובילו להגשת אישום נסיבתי, אך לא ראייתי. התובע ביסס את טענותיו על מעקב אחר תקשורת סלולרית והתאמתו לפעילות הנאשמים בשטח.
חסין נשאל למה ברח מזירת הרצח של אבי דוד, והשיב: "כשאתה חושב שאתה יעד לחיסול אתה בורח. זה אינסטינקט. עם כל הצער שבדבר, אני לא יודע מה הייתי תורם. קודם כול אתה בורח. לא צלצלתי לאמבולנס אבל כשיצאנו משם ראיתי אמבולנסים ומשטרות".
לגבי בריחתו מזירת הרצח של מרגריטה לאוטין סיפר על דפוס דומה: "ברחתי קודם כול כדי להציל את עצמי. ראיתי את השומר ראש שלי קופץ על אחד המתנקשים ורק בעקבות מעצור או משהו לא קיפח את חייו".
את מוטי חסין מייצגים עורכי הדין יורם שפטל ורצון דרחי. שלומי נאמצ'יק מיוצג על ידי עו"ד דרחי. את יצחק ג'רבי מייצגים עו"ד משה סוחמי וטל ליטן. אופיר ניאמצ'יק מיוצג על ידי עו"ד תמיר סננס.
לפנייה לכתב/ת 
