נערות בזנות - לקרוא לילדה בשמה

זו לא פרשת הקטינות, ולא פרשת הזמר, למעשה זו לא פרשה בכלל. זו תופעה חברתית, המושרשת בנו עמוק. לפני שעבדנו עם נערות בזנות, גם אנו טעינו לחשוב שיש עולם מקביל לעולם שלנו, שבו מתרחשת זנות. גילינו שאין עולם מקביל, יש עולם אחד שבו אנו חיים ובו חיה ונושמת גם הזנות.

זנות קטינות יכולה להיות תמורת "שווה ערך כסף". זה יכול להיות ג'ינס, וודקה, כניסה למועדון, טרמפ או כל דבר שניתן לתמחר בכסף. זו יכולה להיות אפילו קופסת סיגריות. זה יכול להיות אירוע חד-פעמי או לחזור על עצמו יותר מפעם אחת. כך נראית זנות קטינות. לרוב, נערות בזנות לא מתייגות את עצמן ככאלה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

רוצים הביתה, לבית המכפלה / שלמה לוינגר

זנות היא אות קלון חברתי, אף אחת לא רוצה, ובצדק, לשים על עצמה אות קלון חברתי ולכן רצוי שגם אנחנו לא נשים על נערות ונערים אותות שכאלה. הסיבות שבגללן נערות מוצאות את עצמן מעורבות בזנות רבות ומגוונות. לכל אחת מהן נסיבות החיים שהביאו אותה לשם, אבל על-פי רוב אלו מצבי חיים מורכבים וקשים. אפשר להאשים את ההורים, אפשר להאשים את גורמי הטיפול והרווחה, אפשר להאשים את מערכת החינוך שפספסה, אפשר אפילו להאשים את מערכת אכיפת החוק מפני שתפקידם של כל הגופים הללו יחד הוא לשמור על הביטחון הפיזי והנפשי שלנו. של כולנו. היחידות שאי אפשר להאשים אף פעם הן הנערות, משום שאין נערה שמעורבת בזנות תמורת כסף או אתנן שהכול תקין בחייה. פשוט אין.

המשולש שמאפשר לזנות קטינות להתרחש, הוא המשולש הסגור היטב, בין נערה או נער שניתן לנצל אותם, עבריין מין או כפי שנהוג לכנות בעולם הזנות "לקוח" ובדרך כלל גם גורם מדיח לזנות - מסרסר. קטינות וקטינים לא מגיעים אל עולם הזנות במקרה ובדרך כלל יש מי שדואג לגייס אותם אל העולם הזה. המשולש הזה מתקיים וימשיך להתקיים כל עוד יש חברה ששותקת, שמאשימה אותן, במקום להטיל את אותו אות הקלון החברתי על צרכני הזנות ועל עברייני המין.

צריך להבין שתופעה כמו זו, של קטינות המעורבות בזנות, היא תופעה חבויה הסובלת מתת דיווח. לאף אחד אין אינטרס לדווח עליה. מה גם, שעצם העובדה שנערות לא מזהות את עצמן ככאלה שמנוצלות בזנות אלא לפעמים הפוך, דווקא כמנצלות, שולטות במצב. מקבלות תמורה למה שאולי בעבר הלא רחוק שלהן נדרשו לתת בלעדיה. מקבלות תחושת ערך שהן שוות יותר, עובדה שמשלמים להן, עובדה שמזמינים אותן, עובדה שדווקא אותן.

אם כחברה נפסיק לראות בזנות את המקצוע העתיק ביותר בעולם, בחירה חופשית, פרנסה, עבודה, השלמת הכנסה ועוד מיתוסים כאלה ואחרים על זנות ובמקום זאת, נתחיל להסתכל על זנות כדרך לשרוד מצבי חיים פיזיים ורגשיים מורכבים, בכך נצמצם את המרחב המאפשר לזנות להתרחש.

ככל שנגלה קצת יותר סובלנות לנערות וקצת פחות סובלנות כלפי עברייני המין על סוגיהם השונים בכך נצמצם את המרחב שבו מתרחשת זנות. ככל שנפסיק לחפש אשמים ואשמות ונתחיל לשנות את מה שבכוחנו - למשל את התודעה, את השיח, את השפה, את ההבניות החברתיות המוכתבות עלינו - בכך נצליח כחברה לצמצם את המרחב שבו מתרחשת זנות.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il