בטלוויזיה חושבים שכולנו ערסים
וולגריים, צעקנים, חרמנים - המזרחים בטלוויזיה תמיד מוצגים בצורה סטריאוטיפית. לאבי שושן נמאס מאנשים כמו שלום אסייג ואסי עזר שיוצרים דמויות מביכות כל כך
אני לא יודע איך מתנהגת משפחתו התימניה של אסי עזר, אבל כמעט בטוח שהם לא מתנהגים כמו המשפחה של גיבור "להיות איתה", הסדרה שאותה יצר ושנופלת לכל הסטריאוטיפים המזרחיים הנדושים והמביכים: צעקנים וולגריים שצופים כמו רובוטים חסרי אינטליגנציה בפרסומת פורנוגרפית בכיכובה של דוגמנית אשכנזייה, ועובדים כולם יחדיו בעסק משפחתי קטן - מכולת שכונתית.
כך מוצגת משפחה מזרחית בטלוויזיה של ימינו: בעלת עסק עצמאי פשוט, האימא קופאית, הבן סבל, השני מסדר סחורה והאבא קורא חינמון (כי המזרחיים קוראים רק מה שמחולק בחינם).
מישראל קטורזה ציפיתי ליותר. בתור אחד הקומיקאים המוצלחים בישראל, עצוב שגם הוא נפל למלכודת הסטריאוטיפ העדתי בסדרה שלו "ישראל", שבה הוא גבר מזרחי חלש שהאישה הבלונדינית שלו שולטת בו ביד רמה, והחבר הערס והחרמן שלו נמצא במרדף מתמיד אחרי החצאית הבאה.
בישראל 2013 הדמות המזרחית עדיין מוצגת לפי אותן סטיגמות נוראיות שהיו צריכות לעבור כבר מזמן מהעולם: מדברים בקול ועם הידיים, לא משכילים, עובדים בעבודות כפיים או מחפשים תותות בברזיל, ולכולם יש חלום להיות סינדרלה. אביב אלוש מחפש את האשכנזייה העשירה והיפה שתאסוף אותו עם הרכב המפואר שלה ותעביר אותו סלקציה למועדון בהרצליה, אסייג חולם להצליח בזכות ההומור שלו, קטורזה חולם על שקט ומיקי גבע וקותי חולמים לזיין כוסיות ב"מלבי אקספרס".
כלומר אנחנו הגברים המזרחיים עדיין תקועים בשלב החלומות, צריכים איזה נס או עזרה מבחוץ על מנת להגשים אותם, תקועים במערכות יחסים עם פרחות בשם ונסה (נו, באמת) וגרים בסלאמס כי לא התקדמנו מאז ימי המעברות.
מנהלי זכייניות יקרים - עשו לנו טובה ותפסיקו להביך אותנו בשיא הפריים טיים בהצגת דמותנו באופן שהיה צריך לעבור מהעולם. אנחנו מזמן לא שם, ולצופים מגיע יותר.
