שכירות כרונית: נשואים עם ילדים - ודירה אין
על פי הלמ"ס, מחצית הזוגות הנשואים בגיל 29-20 משלמים מדי חודש לבעל הבית. אצל בני 39-30 עומד הנתון על 32.5%. מדובר בעלייה דרמטית בשיעור בתי האב השוכרים תוך עשור. רינת מחיפה: "אין מרירות, אנחנו רציונלים". אבל יש מי שמשלים עם המצב: "נמשיך לשכור. לא נשתעבד לארבעה קירות"
ב-2012 התגוררו בשכירות כמעט מחצית מהזוגות הנשואים שנמצאו בעשור השלישי לחייהם: 49.5 אחוז. זאת בהשוואה ל-39.4 אחוז מהזוגות בגיל זה שהתגוררו בשכירות ב-2007, או 35.5 אחוז ב-2002 ו-34.8 אחוז בלבד ב-1997.
את קו פרשת המים מהווה נקודה בסוף העשור הקודם, והיא מקבילה מן הסתם לעלייה החדה במחירי הדירות. נקודה זאת באה לידי ביטוי גם בשיעור הזוגות הנשואים בני 39-30 שגרו בשכירות. ב-1997 עמד שיעורם על 19 אחוז, ב-2002 נרשמה עלייה מתונה ל-20.2 אחוז, ב-2007 כבר עמד שיעורם על 25 אחוז, וב-2012 - כמה שנים אחרי הזינוק במחירי הדירות - עמד שיעורם על 32.5 אחוז.
אני נשארת ריאלית
רינת (30) ויובל (33) ירדן, הורים לשני ילדים - בני ארבע ושנה - גרים בשכונת נווה שאנן בחיפה. הם בני זוג ותיקים שחיים יחד מתחילת שנות ה-20 שלהם, ותמיד בדירה שכורה. "חוץ משנה אצל ההורים, תמיד היינו בשכירות", אומרת רינת. "במחירים של היום פשוט בלתי אפשרי לרכוש דירה. דירה ממוצעת בחיפה, בשכונה שאפשר לגדל בה ילדים, עולה סביב מיליון שקל".
רינת לא מכחישה: החלום שלה הוא בית משלה, אבל היא מתעקשת להישאר ריאלית. "אני לא ממורמרת - אני רציונלית", היא מחייכת.
אני לא חייב שיהיה לי נכס
מאז נישאו לפני כ-14 שנה מתגוררים יאיר ועינת ים מנהריה בדירות שכורות. ליתר דיוק, בשתי דירות שכורות: באחת הם התגוררו 13 שנה, ועם הולדת בנם השלישי לפני כחצי שנה עברו לדירה שכורה אחרת. "אני לא מוכן להיות משועבד למשכנתה על דירה שלא בהכרח תתאים לצרכים שלי", מסביר יאיר, בעל מועדון צלילה בעיר. "היו לנו צרכים אחרים שהשתנו במהלך השנים, וכיום אני זקוק לדירה בגודל מסוים".
כיום חתומים יאיר ועינת על חוזה לשנתיים עם אופציה להארכה. השוני מבחינת ההוצאה הכלכלית החודשית אינו שונה בהרבה, הוא אומר, והמשפחה גמישה הרבה יותר בבחירת מיקום הדירה וגודלה.
"אנחנו פחות מייחסים חשיבות לדירה כרכוש", מדגיש יאיר. "אני לא מרגיש טוב יותר עם עצמי שיש לי נכס. מי שיש לו את היכולת הכלכלית, אז שירכוש דירה בכיף, אבל אני לא מוכן לקחת התחייבות לכל החיים רק בשביל להגיד שיש בבעלותי בית. אגב, בארצות הברית זה המצב אצל הרבה אנשים". רעייתו עינת מסכמת את ההחלטה במשפט אחד: "אני לא מוכנה להיות משועבדת לארבעה קירות".
אין תקווה באופק
אודי (32) ודסי (27) משכונת גבעת זאב בירושלים הם הורים לשניים: בני שנתיים וחצי וחצי שנה. הם גרים בשכירות כבר חמש שנים, ודירתם הנוכחית, בת 3.5 חדרים, עולה 3,000 שקל בחודש. בחישוב מהיר, מאז חתונתם ועד היום הוציאו קרוב ל-150 אלף שקל על שכירות.
"אין לנו עזרה מההורים. אנחנו לא יכולים לבקש ולכן לא מצליחים לחסוך סכום משמעותי ורכישת דירה נשארת בגדר חלום", אומר אודי. "בכסף שיש לנו אפשר אולי לקנות דירת שני חדרים בקצה דרום הארץ. פעמיים כבר החלפנו דירות. קודם גרנו בדירת שני חדרים באזור, אבל בגלל שהמשפחה גדלה - עברנו".
אז מה עושים?
"אם לא תהיה התערבות אגרסיבית של הממשלה, ואנחנו נמשיך להרוויח אותו דבר, אנחנו נחיה בשכירות עד שנזכה בלוטו. אני לא רואה משהו אחר באופק. האבסורד הוא שאנחנו שוכרים את הדירה מבחור בגילי שאבא שלו קנה לו את הדירה במתנה. זה מייאש ומתסכל. אין יום שאנחנו לא חושבים על זה ועל כמה אנחנו רחוקים משם. וזה מצב שקיים גם אצל חברים נוספים שלנו שהם זוגות צעירים. גם הם חיים בשכירות".
לקנות דירה? זה לא כלכלי
ליאור פרנקל, יזם בן 34 מתל אביב, גר בעיר כבר 12 שנים ובמהלכן שכר והחליף שש דירות. כרגע הוא גר עם שותף ומשלם כ-2,500 שקל בחודש. בניגוד לאחרים שהתראיינו לכתבה, הוא לא תלוי ברעיה או ילדים. "ההכנסה שלי משתנה כל הזמן וחשוב לי להיות נייד", הוא מסביר. "אני רוצה לדעת שאני יכול לקום מתי שארצה ולנסוע לגור לשנה או יותר בניו יורק או לונדון או כל מקום. אני אוהב לעבור דירות. זה מרענן את החיים. למה שארצה לקנות נכס כשאני יודע שאחרי שלוש שנים יימאס לי ממנו ואז אני אצטרך שוב את כל הסחבת של עו"ד, מסים וכאב ראש? זה לא כלכלי.
"המחויבות למשכנתה של עשר עד 30 שנה נראית לי הדבר הכי מחייב שיש. המחשבה שאם יהיו בעיות כלכליות או לא תהיה לי עבודה ופתאום לא יהיה לי איך לשלם משכנתה, נראית לי סיוט. בנוסף, כמעט אף אחד לא יקנה עכשיו דירה ויגור בה לתמיד. אז 'נכס שיהיה תמיד שלי' זו אשליה. זה לא כדאי למי שרוצה להיות גמיש ונייד בחיים או למי שאכפת לו מהכסף שלו".
לפנייה לכתב/ת 
