"תמיד נבוך, לא נסחף": חוה אלברשטיין כותבת על אריק איינשטיין

אבל אני חושבת שחוץ מהשירים המופלאים שהוא שר וכתב, וחוץ מהקול המלטף והמנחם שלו, הדרך בה בחר לחיות חייו היא המסר הכי חשוב שהוא משאיר לנו. כמה וכמה פעמים ניסו לגרור אותו בפיתויים שונים לבוא ו"לפוצץ" אצטדיונים - אבל הוא סירב. והסירוב הזה לא הגיע רק מבושה. זאת היתה הדרך שלו לכבד את שיריו. להשאיר אותם כמו שהוא אהב בבית, במקום האינטימי שבו הם נוצרו.

אריק איינשטיין. העדיף את הבית על פני האצטדיונים

אתם מתארים לכם את אריק איינשטיין מופיע באיזה אצטדיון והקהל שואג איתו "אני ואתה נשנה את העולם?" אין סיכוי. ויש לי הרגשה שזאת לא הדרך לשנות את העולם. הדרך לשינוי היא הדרך המעודנת והרכה של אריק: לדבר אל כל מאזין כאילו הוא היחיד בעולם, כאילו יש בעולם רק אני ואתה. רק אריק והמאזין. זאת המתנה הכי גדולה שאריק השאיר לנו.

אילו הייתי עורכת אנתולוגיה של שירה ישראלית (ואני מתכוונת לשירה, ולא לפזמונים) בלי ספק הייתי מכניסה לשם את השיר "סע לאט". לקח לי זמן לקלוט את יופיו ועומקו של השיר הכאילו חפיפי הזה. הצורה החופשית שלו. הכאילו דיבור. בשבילי זה היה ממש שיר פורץ דרך.

איזה עושר של דימויים קיים בשיר הנסיעה הזה. כל החיים שלנו נוסעים כאן לפנינו. חברות, כדורגל, חורף פתאומי, חרדה מהמלחמה האופפת אותנו ונוסעת איתנו לכל מקום, אהבה לאישה למשפחה - והמשפט הכל כך קלאסי והמלא תקווה של כל האמנים בעולם - "לא יתחילו בלעדינו". זה נכון אריק שלא יתחילו בלעדינו, אבל מה לעשות הם ימשיכו גם בלעדינו. אבל איתך הנסיעה היתה הרבה יותר נעימה ובטוחה, והיינו מוכנים לנסוע איתך עוד ועוד .

סע לאט

מילים: אריק איינשטיין

לחן: מיקי גבריאלוב

נוסעים במכונית הישנה,

לתוך הלילה הרטוב.

הגשם שוב נהיה כבד,

ולא רואים ממטר.

סע לאט.

צבי אומר שגשמים כאלה מזיקים לחקלאות

ואני חושב כמה חם בבית, ואיזה מסכנים החיילים -

ששוכבים עכשיו בבוץ.

סע לאט, סע לאט.

ברדיו - החלפון של הגשש,

פתאום התחילו חדשות.

הלילה יירד ברד כבד,

אצלי הלך הוישר.

צבי אומר שקר לו בראש, תסגור איזה חלון.

ואני חושב הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים -

שאוכלים להם ת'לב.

סע לאט, סע לאט.

תן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים,

לא יתחילו בלעדינו,

סע לאט, סע לאט.

נוסעים במכונית הישנה

לתוך הלילה הרטוב.

מחר אני אקום מוקדם,

תראה יהיה בסדר.

צבי אומר שקשה לו לנשום ונגמרו לו הטיפות,

ואני חושב, אני חושב עלייך, ואיך שאת יודעת לפנק -

אני אוהב אותך.

סע לאט, סע לאט.

אתה זוכר שנסענו לאילת,

ירדנו אל המים.

כולם היו בראש אחד -

שרנו ביטלס בקולות.

נוסעים במכונית הישנה,

לתוך הלילה הרטוב.

הגשם שוב נהיה כבד,

ולא רואים ממטר.

צבי אומר שגילו כוכב שיש עליו חיים,

ואני חושב עוד מעט זה עזה, ורק שלא יעוף איזה רימון -

ונלך לעזאזל.

סע לאט, סע לאט.

תן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים,

לא יתחילו בלעדינו,

סע לאט, סע לאט.