האוצרות הנסתרים של אריק איינשטיין

מספרים שאריק איינשטיין קיבל את הדחף לכתוב את השיר הזה כקינה על בחור חילוני שזנח את הרגליו הישנים ובחר להתקרב לדת. כמובן שההקשר המתבקש כאן הוא החזרה בתשובה של אורי זוהר, חברו ושותפו והתיק (ומי שהפך בהמשך לקרוב משפחתו), אחד האנשים שדחף אותו לדחוף ולהיות.

החברות בין השניים, שנויה במחלוקת ככל שהיתה, יצרה כמה מהרגעים הקאנוניים בתרבות הישראלית. רגעים אמיתיים, לא מתחנפים, ועם זאת אלגנטיים. יש שיחלוק על כך, אבל אריק איינשטיין ואורי זוהר היוו צומת תרבותית חשובה, שיתוף פעולה יצירתי שחבל שלא המשיך אל חייהם המאוחרים. ובמילותיו שלו: "מספר סיפור אחר, וחוזר ואומר, שהלכת לי חבר, אבל הלב הוא רוצה הרבה יותר".

מתוך האלבום "סע לאט" והסרט "עיניים גדולות" (1974), מהסרטים האחרונים שאורי זוהר עשה. בסרט מציגים אורי זוהר ויעקב שבתאי את סיפורו של של בני פורמן, מאמן כדורסלן תל אביב שהוא סמל לגבריות פרועה, נטולת רסן ואנוכית. סרט והשיר שאיתו מסמנים את תהליך המיאוס של זוהר בחיים החילוניים. במובן מסוים השיר (כמו הסרט) הוא משל לחייו המוקדמים של זוהר. "אנשים חיים ביחד, אי אפשר לבד, אי אפשר לתת רק אצבע ולקחת כל היד, אנשים רואים, אנשים יודעים, זה לא נעים, אתה חושב על עצמך, אבל ישנם גם אחרים".  

מתוך "מוסקט" (1999) - אלבום שיתוף הפעולה המאוחר בין איינשטיין לשלום חנוך. ב"מוסקט" נפגשים השניים כשהם מבוגרים יותר, מפוכחים. זה שיר אהבה מדהים שלא מדבר על תל אביבית צעירה ותוססת, זה שיר אהבה לאישה בשלה. מ"אישה מבוגרת, את אותי מסחררת, את עושה בי פלאים, כמו פריחה מאוחרת", ועד "אישה מבוגרת, את אותי מסחררת, לא נגע בך הזמן". איינשטיין לא מקפח גם את הנשים המקופחות, ובכך משלים למעשה גם עם גילו שלו.

האלבום של "החלונות הגבוהים" נחשב לאחת מיצירות הפופ היותר שלמות בתולדותינו, עם רשימת שירים שרובה ככולה להיטים על זמניים. דקווא "כמה נעים" המגרה הצליח לחמוק מתחת לרדאר של התרבות הישראלית, על אף החלקלקות שבו והקליפ המשלים והמגרה לא פחות. רונה קינן וגבע אלון דווקא כן זכרו אותו, כשביצעו אותו בפסטיבל הפסנתר 2010.

הרבה לפני "מוסקט", אי שם ב-1976, פגש אריק איינשטיין את שלום חנוך, איש להקת הנח"ל. השניים נפגשו לאחר אחת ההופעות של החלונות הגבוהים, ואיינשטיין כל כך התלהב מנגינת הגיטרה הווירטואוזית של היוצר הצעיר, שכבר באותה שנה הקליט אי.פי (אלבום קצר) שהכיל ארבעה מלחניו של חנוך. "קומי קומי, הגר הגר, ולכי לך אל המדבר" שר איינשטיין, למילותיו של חנוך. יש גם מי שיקשר את שם השיר לשם חברת ההפקות של חבורת לול, ההיא מ"הגר מציגה". 

"ערב של שושנים"

באמצע שנות השישים הקים אריק את "האיינשטיינים", להקת הליווי שלו, שכללה בין היתר את דוד קריבושי על הקלידים. החבורה הקליטה אלבום של גרסאות כיסוי, שכלל אוצרות כמו תרגום של יורם טהרלב לביטלס ותרגום של לאה נאור ל"The House Of The Rising Sun". 

אחת מהרצועות היותר מעניינות באלבום היא הגרסה המחודשת של איינשטיין לשיר של צמד הדודאים "ערב של שושנים".  בגרסה של איינשטיין, אגב, נוסף בית חדש, בו הוא מתנצל בפני יוצרי השיר המקורי: "ערב של שושנים, יסלחו לי הדודאים, אם שיניתי כמה צלילים, אנחנו עוד חברים". 

"ליאו הטוב"

השיר מתוך הקומדיה "חצי חצי" של בועז דוידזון (מילים של יענקל'ה רוטבליט ללחן של דוד קריבושי) מתארות מסע לוויה עגום במיוחד. "אצה רצה מכונית שחורה, איך פתאום אסון כזה קרה? עוד אתמול כל כך עליז היה, הוצאה כל כך בלתי צפויה". יש מי שיבחר להקביל בין מילות השיר לאופן הפתאומי שבו עזב אותנו איינשטיין עצמו.

במקביל לייצור קלאסיקות פופ מיידיות ושירי רוק נצחיים, איינשטיין הקפיד לחלוק כבוד לדור המוזיקלי של שנות ה-20. כך עשה במשך למעלה מעשור בסדרת אלבומי "ארץ ישראל הישנה והטובה". באלבום השני בסדרה הופיע "כשאור דולק בחלונך" היפיפה, אותו כתב עמוס אטינגר ללחן של סשה ארגוב.

"זה לא בדיוק געגוע"

 בהכנת הכתבה השתתפו דודי בר דוד ואבנר גולדהגן.