חבר, מנטור, מאמן: הופייה כובש יעד נוסף
שחקן הנשמה של ליברפול ממש לא מתגעגע לאנפילד ונהנה מכל רגע בקריירה החדשה שלו כמאמן בבונדסליגה. איך הפך הבלם הקשוח את לברקוזן למרענן הרשמי של הליגה הגרמנית? ושום מילה על ה-5:0 ליונייטד
עוד כדורגל עולמי ב-ynet ספורט:
- ילד הפלא בן 40. מזל טוב לגיגסי
- מזל ביש לבירם כיאל בסלטיק
- רעידת אדמה בסן סירו
- וגם: שליטה בארבע רגליים: הכלבים של הספורטאים
המילה 'חבר' משמעותית מאוד עבור הופייה, מאמנה של באייר לברקוזן והאיש שמוליך את הקבוצה עד למקום השני בבונדסליגה, ארבע נקודות בלבד מבאיירן ושלוש יותר מבורוסיה דורטמונד. הוא היה יכול בקלות להישאר בליברפול, הרי עם השנים הפך לאחד מאהובי הקהל, אבל כשנשאל לאחרונה למה העדיף לנסות את מזלו, ועוד בשלהי הקריירה, דווקא בקבוצה הגרמנית הפחות נוצצת, ענה: "אני פשוט לא מתגעגע לאף אחד באנפילד".
החברמן
ללברקוזן הגיע הופייה (40) ב-2009, כשחקן. כדי לסיים שם את הקריירה. הוא הרי שיחק בליברפול מאז 1999 ועזר למועדון לזכות בשני גביעים, שני גביעי ליגה
, גביע אופ"א וכמובן בליגת האלופות ב-2005. במהלך הקריירה שלו רשם הופייה 317 הופעות בפרמייר-ליג, אבל בעיקר קיבע את מעמדו כשחקן שהפן החברתי חשוב לו יותר מהמקצועי, בטח כשההצעות לאורך השנים הגיעו לזרום.
הוא היה אהוב מאוד, כאמור, על יושבי הקופ, אבל די שנא את העיר. "היא הייתה עיר קשה", נזכר. "כבר בעונה הראשונה הייתי עד לתקרית שעד היום אני מתקשה לשכוח אותה. ישבנו, כריסטיאן ציגה, סנדר וסטרוולד ואני במסעדה ופתאום שמענו יריות. בשנייה נשכבנו על הרצפה, כמו ברק. לא יכולנו לראות מה בדיוק קרה, מלבד שני האנשים שעמדו בפינה. היה ויכוח עם הדור-מן בכניסה, אחד מהם ירה לו ברגל. סיימנו את הארוחה בשקט מופתי וברחנו משם".
בלברקוזן, מסתבר, יש לו את השקט שהוא צריך. "נכון, זו עיר הרבה יותר משעממת מליברפול, אבל אני לא בליין. לא אחד שצריך מועדוני לילה. תן לי את המגרשים והציוד שיש פה במועדון וזה עושה אותי מאושר", הסביר. בינתיים התוצאות האחרונות לא מאפשרות לו ללכת משם כל כך מהר.
המנטור
הופייה פרש מכדורגל מקצועני ב-2010 ומונה מיד לעוזר המאמן ומאמן הקבוצה עד גיל 19 של לברקוזן. באפריל שנה שעברה, לאחר עזיבתו של רובין דאט, בלברקוזן החליטו לעשות מעשה. הופייה, שעד אז לא הייתה לו תעודת פרו, הוקפץ לקדמת הבמה יחד עם סשה לבנדובסקי. זה היה ציוות שהזכיר מאוד את זה של ג'ראר הוייה ורוי אבאנס בימיו בליברפול. הם נקראו "מאמני אופי". הופייה נקרא המנהל המקצועי, לבנדובסקי, בעל התעודה המדוברת, המאמן הראשי.
הציוות הצליח מעל המצופה. לבנדובסקי העביר את האימונים והלך למסיבות העיתונאים, הופייה היה אחראי לשיחות האישיות עם השחקנים. "שמתי לב בקיץ
ולברקוזן תחת הופייה ולבנדובסקי הייתה פתאום קבוצה שמחה, גם כשהראשון החליט לעזוב במהלך העונה שעברה. זה לא הפריע להופייה להוליך את הקבוצה למקום השלישי בבונדסליגה (נקודה פחות מדורטמונד) ולהופעה בליגת האלופות. על הדרך היה גם המאמן היחידי בעונה החולפת שניצח את באיירן, ועוד באליאנץ ארינה.
המאמן
העונה המומנטום נמשך, גם כשהופייה עמד סוליקו על הקווים ולמרות שאנדרה שורלה, הכוכב הגדול של הקבוצה אשתקד, עזב לסטמפורד ברידג' אל מוריניו וצ'לסי. 10 ניצחונות מ-13 משחקים בליגה (שיא מועדון), כולל 1:1 מול באיירן, אחד משני המשחקים היחידים שהחבורה של פפ גווארדיולה לא הצליחה לסמן בו 'וי'.
בשבת שעברה הגיע ניצחון נוסף, 0:1 בחוץ על הרטה ברלין משער של סטפן קיסלינג, החלוץ שהופייה כבר כינה אותו "השחקן הכי חשוב בקבוצה". קיסלינג כבר בן 29, אבל במאזנו כבר 8 שערים, אחד פחות מרוברט לבנדובסקי שמוליך את רשימת הכובשים בבונדסליגה.
למרות רכש צנוע (שכלל בעיקר את הונג-מין סון שהגיע מהמבורג), ותואר בודד שהושג ב-1993 (גביע גרמני), האוהדים ב'ביי ארינה' בונים על מירוץ צמוד עם באיירן עד הסוף (וזה למרות ה-5:0 המשפיל ברביעי האחרון למנצ'סטר יונייטד בצ'מפיונס). הופייה כבר דאג להחזיר את כולם לקרקע: "קודם כל ננסה לשחק כדורגל טוב ושמח, אחרי זה נפזול אל הקבוצות האחרות".
לפנייה לכתב/ת 
