מיקי גבריאלוב: "אל תדברו על אריק, תשירו אריק"

אריק ואני הכרנו באופן אישי ב-1969, כשהייתי חבר בלהקת הצ׳רצ׳ילים, הלהקה שליוותה אותו באותה תקופה. אריק פנה אלי והציע לי לעבוד איתו, לכתוב שירים. זה הפתיע אותי. אני לא ידעתי על עצמי שאני כזה. אריק כבר ידע. לאריק היתה אמונה שזאת הדרך הנכונה ונעשה יש מאין. הוא תמיד הוא אמר לי: "אתה לא יודע, גם אני לא יודע, אבל בוא ננסה ונראה מה ייצא" והנה עכשיו הכל היסטוריה. גם אריק.

אני שגדלתי ובאתי ממקומות שונים ממנו לגמרי, עם ביטחון עצמי נמוך, יושב עם אחד מהיוצרים והזמרים הגדולים שלנו - יוצר, מקליט, שר ומופיע איתו יחד. את הדבר הזה לא הבנתי אז. כמה יכולות היו לו לקרב אותי ולהפיח בי ביטחון ואומץ ליצור את השירים שיצרנו. מ-1969 ועד 1987 יצרנו יחד חמישה אלבומים "בדשא אצל אביגדור", "סע לאט", "חמוש במשקפיים", "אוהב להיות בבית", ואת "על גבול האור" - ושירים נוספים כמו "אמא אדמה" ו"ערב מול הגלעד". ואני מרשה לעצמי לומר מהלב שזה היה בשבילי תענוג צרוף ליצור אתו - למרות שכבר 25 שנים שאנחנו לא יוצרים יחד - הזיכרון נשאר כמו השירים.

 אומרים לי, תדבר על אריק. ואני? כבר שלושה חודשים מדבר עם אריק, חוזר לכתוב שירים חדשים איתו במטרה להקליט וכבר מצאנו כמה שירים ואפילו הצלחתי לשכנע אותו לבוא אלי לאולפן שלי ברמת השרון בשביל להקליט סקיצה. ובמהלך שלושת החודשים האלה אני רואה שהוא לא בקו הבריאות.

אריק היה מצד אחד פרפקציוניסט ומצד שני אהב להצחיק, איש מצחיק ושחקן מטבעו. הוא תמיד אמר לי: "קצת הומור זה טוב, לא צריך להיות רציני מדי". אני זוכר כשכתבנו שירים הוא יכול היה ללכת לשירותים עם ספר שירים של אלתרמן לחפש שיר ואז לפתוח את הדלת ולצעוק משם: "מצאתי שיר יפה, בוא תראה". אריק היה כל כך בלתי אמצעי, לא רשמי. הכלים שלו היו: מילים ומוזיקה. המילים היו החומר, המוזיקה צריכה לשרת אותן, בלי התחכמויות, פשוט בשביל שיבינו.

אומרים לי תכתוב על אריק. אריק היה לי מקור השראה, היצירות שיצרנו יחד היו חזקות מאתנו וזאת היתה השראה וכימיה חד פעמית. קיבלתי ממנו הרבה מאד כיוצר כזמר, בבחירת שירים ומוזיקה והגשה. היתה לו השפעה עצומה עלי. כל כך הרבה חלקים בחיים שלי הם חלקים שצמחו מתוך החיבור שלי איתו. של העבודה שלנו.