"הכפרה" של בלאט / על ניצחון מכבי ת"א
בשונה מההפסדים לויטוריה ובדרבי, הניצחון על הכוכב האדום הושג קודם כל בזכות הבסיס של יוגב אוחיון וגיא פניני. עידו אשד מסכם את ה-76:78 בבלגרד ומסמן את המקום הטוב ביותר של סופוקליס על המגרש
דיוויד בלאט ממשיך במסע הכפרה שלו. אחרי שבוע נוראי שהחל בדרבי מביך ללא אוהדים ביציע, שהוביל להפסד מביש ללא צברים נגד ויטוריה, כנראה שקרה שם משהו. אולי הוראה מכיוון ההנהלה, אולי דו"ח פנימי שהגיש בלאט לעצמו, חשבון נפש שהוביל לחשבון דקות. וגם לניצחון 76:78 על הכוכב האדום בלגרד.
עוד ב-ynet ספורט:
- צפו: ערב מחווה של אוהדי הפועל לאריק איינשטיין
- מכבי חיפה הפסידה ונפרדה מהליגה האירופית
- נאתכו כבש והעלה את רובין קאזאן לשלב הבא
נדמה לי שגם אוהדי מכבי הקנאים ביותר, אלה שזועקים בכל כיכר שהם אוהדי ניצחונות, או הטוענים כי הם מעריכים כל אחד שקופץ על כדורים בלי לבדוק תעודת זהות, גם הם יודו שרמת העניין וההזדהות שלהם עולות באופן דרמטי כשפניני ואוחיון עולים בחמישייה.
שיספרו לנו שלא התרגשו לראות את החיוך הקורן של יוגב בירידה לפסק הזמן, אחרי שהעלה את מכבי ל-37:50 ברבע שלישי משובח של 13:27, יחד עם גיא, טיוס ובלו. כמו ברגעי השיא נגד אילת, שני ישראלים ושני אמריקנו-ישראלים מייצרים את התלכיד הטוב ביותר של מכבי.
אחד מתרגילי האימון המסורתיים במחוזותינו נקרא תרגיל 11 - שמתרגל התקפה של שלושה נגד שניים. המהלך של גיא במתפרצת (כן, מכבי רצה למתפרצות סוף סוף), כשקיבל מרייס מצד ימין והעביר שמאלה להיקמן תוך כדי תנועה לשלשה מהפינה – היה מימוש מדויק של מה שמאמנים אוהבים לראות בסיטואציה הזו.
וזה היה הרגע שהמחיז באופן מדויק מה תפקידו של גיא בקבוצה: להבין מצבים, להמשיך את שטף תזוזת הכדור, לחבר בין הזרים, לעשות את הפעולה הנכונה והמדויקת לטובת הקבוצה. קשה להבין מדוע סופסל גיא בשמונה הדקות האחרונות, מהלך שכמעט הביא באופן ישיר להפסד.
למרות מספר אסטרונומי של איבודים וריבאונד התקפה של הסרבים (סה"כ 29 כדורים שהלכו לאיבוד!), והחטאות עונשין מביכות (שוב פחות מ-60 אחוז), היתרון של מכבי החזיק מעמד בזכות המהלכים הקבוצתיים כמו הנ"ל, שייצרו זריקות נכונות יותר ולכן אחוזי קליעה טובים בהרבה מאשר הפיק המשחק הסוליסטי של הסרבים.
והיה גם ביצוע מושלם של השימוש בסופו, ראשית מצדו של בלאט, שעשה איתו "חילופי כדוריד" והשתמש באופן אופטימלי בכל פיסת אנרגיה שהייתה בגוף הגדול הזה. סופו שיחק 16 דקות אבל נראה שהיה על המגרש לפחות 30. ובדקות שהיה, הקבוצה סוף סוף השתמשה בו נכון, מסרה לו כדורים במקומות הנכונים, והוא מצדו חפר בדריבל אחד למקום הנכון, מתחת למפגש של הטבעת עם הקרש.
זהו ביתו של הסופו, שם אין עליו באירופה. הצגה שהזכירה את המשחק הגדול בויטוריה בניצחון במשחק השני בסדרה שהובילה לפיינל פור. אבל בעיה אחת עודנה קיימת: העבירות שהוא עושה. מאמן כדורגל מנוסה היה אומר שכולן לא מחויבות המציאות. רחוק מהסל, דחיפות ידיים, ניסיונות חסימה. שילמד מיוגב – כל פאול גרזן ומונע שתי נקודות לפחות. בלאט ואמנות אחזקת הסופוקלס.
חלק ממסע הכפרה של בלאט הוא ההכרה בתפוקה שכל שחקן יכול לתת לו, ומעבר משלב הניסויים והצ'אנסים לשלב הידוק ההיררכיה. נדמה שכולם כבר מבינים שרייס לא רכז שיכול להוביל את מכבי, ועכשיו השאלה אם להמשיך להשתמש בו ליד יוגב, כמו ברבע האחרון בו קלע 5 נקודות מהירות, או להביא מחליף. האם הגבוה השלישי הוא טיוס היעיל או ג'ייק כהן שנראה כמו בהלם בקום (התשובה ברורה). ובעיקר להגיע למצב בו יש קבוצה אחת בישראל ובאירופה. המסע שהתחיל באילת חייב להימשך, ולישראלים חייב להיות תפקיד מרכזי ברוטציה.
תגידו חכמה קטנה על הכוכב האדום, נמושה? בינתיים הנמושה מויטוריה ניצחה בנוקיה את מכבי נטול תצברים בכלל. וזה לפחות ייצג נכונה את הכדורסל הישראלי ואת המועדון. הבעיה היא לא הישראלים הבינוניים, אלא מספר הזרים הבינוניים שרצים סביבם. תזכרו איך זה התחיל: יוגב היה נפלא ליד ג'ורדן פארמר, פניני היה אדיר ליד פרקינס ופארגו. המוטו העתידי חייב להיות: הישראלים הם הבסיס, ואז להוציא הרבה על מעט זרים מצוינים ולא הרבה בינוניים, וכך תיווצר רוטציה קצרה וברורה,הזדהות של הקהל, ניצחונות.
ויותר מזה אנחנו לא צריכים. אופס, זה של שלמה ארצי בכלל.
לפנייה לכתב/ת 
