"בחזית": הפרונט נשאר מאחור
באייטיז סילבסטר סטאלון היה בוודאי מגלם את הגיבור הקשוח של "בחזית". אבל במקרה זה הוא מסתפק בכתיבת התסריט ומשאיר לג'ייסון סטאת'ם את העבודה המלוכלכת. חבל שהוא וג'יימס פרנקו לוקחים עצמם יותר מדי ברצינות
לא ברור מה היה דחוף לשלוף מהמדף תסריט שכתב סילבסטר סטאלון לפני כעשור לסרט שהיה הוא עצמו אמור לביים ולככב בו. שכן כבר אז נדמה שמלחמתו של גבר נחוש בחבורה של רדנקים דרומיים שייכת לעשור קולנועי אחר, זה שבו סטאלון היה הכוכב הבלתי מעורער של הוליווד, ולא הפרודיה העצמית (והמוצלחת) שהוא כעת.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
ואכן, "בחזית" ("Homefront") הוא "סרט מכות" שבו ג'ייסון סטאת'ם מכסח ת'צורה לאנשים שהיו צריכים לדעת טוב יותר עם מי להתעסק - משהו נוסח "בראש מורם" הקלאסי משנות ה-70, שבו גילם ג'ו דון בייקר שריף המנקה עיירה דרומית אלימה. מידת העניין היחידה שהוא מעורר נובעת מהופעתה של ווינונה ריידר - כן, היא - בתפקיד קשוח של "זונת מת'". נערתו לשעבר של יצרן הסם (ג'יימס פרנקו), שעמו מסתבך סטאת'ם במעמקי הביצות של לואיזיאנה.
סטאת'ם מגלם את דמותו של ברוקר, שוטר לשעבר ביחידה למלחמה בסמים שהתאלמן מאשתו ועבר להתגורר עם בתו בת העשר (איזבלה וידוביץ') דווקא באזור הנ"ל המשמש מדגרה לייצור מת' (הסיבה הפרוזאית יותר קשורה לעובדה שמדינת לואיזיאנה מציעה תמריצי מס להפקות המצטלמות בה).
האירוע המחולל של שרשרת התגובות ותגובות הנגד האלימות שתתרחש בהמשך מזכיר בדרכו המשעשעת את "אלוהי הקטל" של רומן פולנסקי. הילדה מסתבכת בקטטה בבית הספר ומחטיפה לבנם הבריון של זוג מקומיים. אחר כך ברוקר מכניס מכות לאבא. האם הזועמת והמכורה לסמים (קייט בוסוורת') פונה לאחיה יצרן המת' כדי שיטפל בבעיה, ומה שמתחיל בחצר המשחקים מבעיר בהמשך - ממש כך - את השטח כולו.
"בחזית", שמבוסס על ספר מסדרה מאת צ'אק לוגאן שבמרכזה דמותו של השוטר לשעבר ברוקר, אינו מתיימר להיות יותר מסרט אלמנטרי. סרטים מסוגו מאכלסים בהמוניהם את שעות הבהייה המאוחרות בטלוויזיה. זו גם הסיבה שניתן לסלוח על הצגת יושבי הביצות כחבורה של זבלים לבנים המכורים למת' (בכל פעם שכמה מהם ניגשים אל סטאת'ם בהבעה מאיימת, ברור שהם הולכים לגמור עם גרוגרת חבולה וראש מדמם שהוטח בדלת פח). זה אולי לא הכי תקין פוליטית, אבל לפחות מעורר ציפייה מהנה לקראת הסיבוב הבא.
הבעיה היא, שהסרט פשוט לא לוקח את עצמו מספיק בהומור כדי לספק גילטי פלז'ר אמיתי. אתה תוהה מה, למשל, שחקן אינטליגנטי כמו ג'יימס פרנקו עושה פה? האמנם הוא זיהה בתסריט ובתפקיד שהוצע לו איזו הבטחה להנאה חבויה, שנעלמה מעיני הצופים (ודאי שלא מדובר בעודף זמן פנוי - הוא כיכב השנה בלא פחות מתשעה סרטים וביים עוד שלושה)? ובכן, לא. וכמה שלא תחפש, תגלה שאכן אין כזו. "בחזית" הוא בסך הכל הדבר הזה שמסתכלים עליו בזמן שלוקח לחסל חבית פופקורן.
הבמאי גארי פלדר ("דברים לעשות בדנבר כשאתה מת") לא מצליח לחלץ אותה הנאה השמורה לצפייה בסרטי "טראש" משנות ה-70, ש"בחזית" כה מכוון אליה. למרבה הצער, אפילו הקליימקס של הסרט, שבו יוצא הגיבור לחלץ את בתו החטופה, אינו מעורר איזושהי התלהבות מיוחדת.
לזכותו של סטאת'ם ייאמר, שהוא אינו מתקשה להיכנס לנעלי סטאלון - ההוא מימי "רמבו", הכוונה - ובסצנה שבה הוא מאיים על אחד הרעים ומספר לו מה עומד לקרות אם לא יחזיר את החתלתול של בתו מבלי ששערה אחת מפרוותו חסרה, אתה כמעט לא מרגיש בהבדל בין השניים.
