אולם לא צריך להיקרא ע"ש איינשטיין / טור
כיכרות ורחובות רבים יקראו על שמו של הזמר המנוח, אבל מה עם אנשי הספורט? אין שום סיבה שאולם הכדורסל החדש של הפועל תל אביב לא ייקרא על שמו של יהושע רוזין ז"ל. וגם: משה דמאיו ובני יהודה הוכיחו שאפשר להיות מנוהלים "נכון" ולהיכשל מקצועית. שרון דוידוביץ' מסכם שבת מ-1 עד 5
ציון 1 – סוף לגניבת הדעת – בני יהודה
בני יהודה ומשה דמאיו מתגאים כבר שנים ב-"תקציב המאוזן" ובניהול מופתי מלא הישגים של קבוצה קטנה ושכונתית. ובכן, אמש (ש') נרשמה היסטוריה בליגת העל – לראשונה אי פעם, קבוצה מאוזנת תקציבית שלא נמצאת בגירעון, ירדה למקום האחרון בטבלה (עם הפסד 1:0 לרמה"ש). הגיע הזמן לנתץ את כל גניבות הדעת של המנכ"ל הכל יכול.
"תקציב מאוזן" – כשמוכרים את אלירן עטר ומביאים במקומו את פיני בלילי ואיליה יבוריאן בשלהי הקריירה שלהם, קל לאזן את התקציב. כשמוכרים את דינו אנדלובו ומביאים במקומו את אדם הרפקה הלא יעיל, קל לאזן את התקציב. כשמוותרים על פדרו גלבאן ומביאים את יורו לאמין החלש להחריד, קל לאזן את התקציב. ובדיוק עכשיו הגיע הזמן של דמאיו לחרוג מהתקציב. להחליף 4-5 שחקנים בינואר הקרוב.
"מציל את הקבוצה מפשיטת רגל" – מבדיקה לא מתמטית ומשקלול לא סטטיסטי, עולה כי 99.4 אחוז מהקבוצות שהיו אי פעם בליגת העל, לא פשטו את הרגל. הכתומים כבר ירדו בעבר ליגה, וחזרו, וירדו וחזרו, אבל לא פשטו רגל. למעשה, בני יהודה קיימת מאז 1936, והיא לא פשטה רגל. אז למה צריך לציין את העובדה שבני יהודה לא פושטת רגל?! איזה הישג זה?
"זו בני יהודה הכי חזקה בשנים האחרונות" – כך אמר דמאיו, בכבודו ובעצמו, לאתר הרשמי של הקבוצה בחודש אוגוסט האחרון. והיו כאלה שקנו את זה, בשילוב הניסיון לשווק את העובדה כי כמות הצעירים בקבוצה הולכת וגדלה משנה לשנה, בלי לשים לב שהכסף על רכישת שחקנים איכותיים, למעשה רק יורדת והסגל נחלש משמעותית. 11 מחזורים, 8 הפסדים, 5 נקודות, 21 שערי חובה.
ציון 2 – דרור קשטן – למה לא? למה לא עכשיו?
דרור קשטן עשה טעות אחת גדולה במהלך הקיץ – העובדה כי שתק והסכים לקבל את רוע הגזרה ורוע הסגל. האווירה סביב המועדון רעה מדי. האנרגיות שליליות, החל מהאוהדים והסכסוך הבלתי פוסק עם דמאיו ועד לשחקנים שנראים כבויים. גם ז'וזה מוריניו לא היה מצליח עם הסגל הזה. אפילו אברם גרנט! טוב, הגזמנו קצת.
בכדורסל למשל, רגע לפני המחזור הראשון, החליט מאמן מכבי ראשל"צ רוני בוסני, להתפטר. הוא הבין לפי כל המהלכים שביצע המועדון בקיץ, כי הסגל המסופק לו לא יהיה מספיק טוב ולא יתאים לרמתו כמאמן. אם קשטן היה מתייעץ עם בוסני, יכול להיות שההתפטרות שלו הבוקר (א') הייתה מגיעה 11 מחזורים לפני.
ציון 3 – "חגיגה" – אריין רובן
האקדמיות הגדולות ברחבי העולם, מלמדות את השחקנים הצעירים כל מה שצריך לדעת על כדורגל, גם בלי להתייחס לכדורגל. איך לדבר עם התקשורת, איך להתנהג בפומבי, איך ליצור קשר בצורה הטובה ביותר עם הקהל.
שיעור אחד חייבים להוסיף – כיצד חוגגים שער? כי אם תשאלו את אריין רובן שכבש אמש שער יפה ב-0:2 של באיירן מינכן על איינטרכט בראונשוויג, הוא ממש היה חייב את השיעור הזה.
ציון 4 – כבר לא ילד. עוד לא ענק – מאור בוזגלו
הגול היפה שכבש אמש מאור בוזגלו ב-0:3 של הפועל באר שבע על מכבי פ"ת, היה תזכורת. תזכורת לאחד התהליכים החשובים שעובר על הכדורגל הישראלי השנה – תהליך ההתבגרות של מאור בוזגלו. ההישג הכי גדול העונה בורסמיל הוא לא רק חזרתה לצמרת של הפועל ב"ש, זו גם לידתו מחדש של אחד הכישרונות הכי גדולים שלנו בשנים האחרונות.
היו העונה משחקים בהם בוזגלו לא שיחק עונה. לפעמים הוא הוחלף וירד מהספסל, לפעמים רק עלה כמחליף. ובניגוד לעבר, נדמה כי הוא (וגם אביו?) למדו להתמודד עם הסיטואציה. הוא כבר לא מצייץ נגד המאמן. הוא סבלני ומחושב יותר.
אולי הבין שהדרך בה בחר עד כה בקריירה, הייתה מוטעת. אולי הבין שזה הצ'אנס האחרון. ואולי אלה פשוט התאומים שנולדו לו בשנה שעברה. אולי המחשבה כאב שאחראי לאחרים, שינתה אצלו תפיסה מחשבתית. הילד עוד לא ענק, אבל הוא בהחלט בדרך לחזור להיות כזה. מצד שני, הוא גם כבר לא ילד.
ציון 5 – גם אריק היה מסכים
זה היה סוף שבוע מלא אהבה ומוזיקה מופלאה ברדיו. סופ"ש בו גם בליגת העל שלנו ידעו לתת את הכבוד הראוי לאריק איינשטיין ז"ל. המחווה המרגשת של הפועל תל אביב, דקת מחיאות הכפיים במגרשים, ואפילו התמונת הסוריאליסטית משהו, של אוהדי בית"ר ירושלים פותחים במחיאות כפיים חמות ומרגשות באשדוד, לאוהד מספר אחת של האדומים, מייצג הבוהמיה התל אביבית.
עולם הספורט הישראלי שכל כך אהב, רוצה להחזיר לו באותו מטבע. אבל בסיפור אחד נקודתי, אולי הלכנו רחוק מדי: העצומה לקרוא את אולם הכדורסל החדש שנבנה ברחבת הדרייב אין הישן, על שמו של הזמר. ושוב שוכחים את הספורטאים.
יש רק אדם מתאים לקרוא על שמו את משכנה החדש של הפועל ת"א – יהושע רוזין (שעל שמו קיים רחוב קטנטן בת"א). המאמן האגדי שתרם אולי יותר מכל אדם אחר, לעיצובו של הכדורסל הישראלי, ובמיוחד בעיר הגדולה. החל מימיו במכבי תל אביב, עד להישגים בהפועל ת"א בבוגרים ו-12 השנים שבילה בגידול דור ילדים חדש באוסישקין.
על אריק איינשטיין יקראו כיכרות ורחובות, בתי ספר והיכלי תרבות, מפעלים וגשרים. וזה יהיה בכל רחבי הארץ, לא רק בתל אביב. אבל על ספורטאים? בכמה רחובות נחום סטלמך יצא לכם לנסוע? מתי בפעם האחרונה הסתובבתם בכיכר רלף קליין? הם לא חלק מהתרבות שלנו, לא חלק מהנוף. אין שום סיבה שאולם כדורסל לא ייקרא על שם "מר כדורסל". אם הייתם שואלים את אריק, אפשר לומר בוודאות שגם הוא היה מסכים.
לתגובות, מעקב ושיחות על הגרעין האיראני – עמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ'
לפנייה לכתב/ת 
