כך נחלצה תל אביב מרשימת הערים המזוהמות

בוקר יום ראשון, שבוע חדש, חג חנוכה שמח, והכותרות זועקות על הזיהום התעשייתי שאופף אותנו מסביב וקוראות לנו לבדוק איזה מפעל מזהם סמוך לביתנו. השקת מרשם הפליטות לסביבה (מפל"ס) של המשרד להגנת הסביבה היא אכן צעד נוסף ומבורך בקידום איכות הסביבה בישראל בכלל ושקיפות סביבתית בפרט.

כתבות נוספות בערוץ כלכלה ירוקה וקיימות :

עתלית: "כרמל כימיקלים פולט עשן ומרעיש"

תושבים התלוננו, כריזות האוטובוסים יוחלשו

בעזרת השמש: הולנד נערכת לסוף עידן הגז

שימור גנים היסטוריים: מחזירים נוף שנעלם

הדיווח, שמעוגן בחוק, מחייב רישום של פליטות או העברות של מזהמים לאוויר, למים או לקרקע, על-ידי כל גורם שיש לו השפעה על הסביבה, לרבות התעשייה. זו חלק מהמחויבות של מדינה עם הצטרפותה ל-OECD, אבל בעיקר חלק מהשקיפות שמבקשת המדינה מהמגזרים השונים במשק בנוגע לפעילותם הסביבתית - השלילית והחיובית.

אולם אליה וקוץ בה. אמנם שקיפות ויצירת מאגר נתונים מהימן ונגיש הם צעד חשוב, אבל לא פחות חשובה האחריות. "העמדת מידע סביבתי לעיון הציבור, על מנת שישמש ככלי לקבלת החלטות ברמת הפרט (לדוגמא - החלטה הנוגעת למקום מגורים, מקום עבודה וכדומה) או החלטות הנוגעות להתנהלות התושבים אל מול גורמי התעשייה הנמצאים באזורם", כלשון החוק, מחייבת לדווח לא רק על כמות אלא גם על איכות. ובמילים פשוטות, הבעיה בדיווח במרשם הפליטות החדש טמונה לא במה שיש בו, אלא במה שאין בו.

למען הגילוי הנאות, ראוי לציין שאני חבר המועצה המקומית התעשייתית נאות-חובב, שהמפעלים בתחומה נמצאים במרשם הפליטות של המשרד, ומשמש בה כנציג ציבור, נציג העיר באר שבע. אולם דווקא בתפקידי זה פעלתי ואני פועל לדיווח ולשקיפות של התעשייה, לאכיפה של החוקים והתקנות הסביבתיות באזור התעשייה ולקידום של תוכניות להפחתת הפליטות והשפכים של מפעלי התעשייה.

חיפוש במערכת המידע של המשרד מציג רשימת נתונים יבשים מרשימה, אבל בהחלט לא רשימה שלמה ולא רשימה שמאפשרת לציבור לעשות שימוש מושכל בנתונים, כפי ששאף החוק. לדוגמא, המרשם מונה פליטות ממפעלים שונים, אלו שעמדו בדרישות החוק והדיווח, אבל לא מציג את אלו שלא עמדו בדרישות ולא דיווחו. כמו כן, המרשם מדווח על פליטות ממפעלי תעשייה מבלי לסנכרן את הנתונים עם זיהום ממקורות אחרים, למשל תחבורה, מה שמאפשר לערי גוש דן להישאר מחוץ לרשימת הערים המזהמות.

אשדוד. באמת הכי מזוהמת?(צילום: בראל אפרים)

אולם בפועל, מרבית מזהמי האוויר שנמנו במרשם (תרכובות אורגניות נדיפות למעט מתאן, תחמוצות חנקן, תחמוצות גופרית, פורמאלדהיד, כספי, בנזן וחלקיקים נשימים ולא נשימים) נפלטים גם מתחבורה, והזיהום הסביבתי בערי גוש דן לאו דווקא נמוך מזה שבאשדוד או בחיפה בהם יש מפעלי תעשייה רבים, ואולי אפילו גבוה יותר.

לכל אלו יש להוסיף פרמטר נוסף, המרשם סוכם את סך הפליטות השנתיות, וכך הגיוני הוא שחברה גדולה יותר תחשב מזהמת יותר, אבל הוא לא מציג את התקנים והדרישות ברישיונות העסק של המפעלים (שהם לרוב שעתיים, יומיים או נקודתיים) ולא את מידת החריגה של המפעלים מהתקנים שהמדינה מאפשרת. כלומר, באופן פרדוקסלי, יכול להיות שמפעל שעומד בכל הדרישות של המדינה ולא מזהם על פי החוק, מככב ברשימת המפעלים בעלי הפליטות המזהמות.

לא היו תקלות? מוזר 

יתרה מכך, בדיווח על הפליטות ישנו טור בו מצוינת כמות הפליטות מתקלות מתוך סך

הפליטות, אולם דווקא טור זה, שיכול לרמוז איזה מפעל חורג או מזהם באמת, מראה בכל המפעלים (בעשרות המפעלים והמתקנים עליהם עברתי באתר המשרד) את הרישום המעודד אך גם המדאיג, לא נפלט. מעודד, מפני שזו בהחלט השאיפה של כולנו, מדאיג, מפני שתמוה שבאף מפעל לאורך כל שנת 2012 לא הייתה ולו פליטה אחת כתוצאה מתקלה.

ונקודה אחרונה - קל מאוד להציג את המספרים המפוצצים ולהשיג כותרות, אבל השאלה היא מה יהיה מחר? נסגור את חברת החשמל ואת המפעלים? נעבור דירה? חשוב שהמשרד להגנת הסביבה יציג באותה שקיפות את התוכניות הלאומיות להפחתת הפליטות האלה ואת נתוני האכיפה מול המזהמים.

פתיחות ושקיפות הן בהחלט הכיוון הנכון, אבל אסור שיהפכו לכלי לניגוח בידי התקשורת או לאמצעי להפחדת הציבור הרחב ובטח שאסור להעביר לידי הציבור את האחריות. על כן על המשרד להגנת הסביבה לערוך, לבאר ולהנגיש את המידע במרשם הפליטות בכדי שהשימוש בו יעשה בצורה הנכונה והיעילה ביותר.

עדי וולפסון הוא פרופסור במרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון