"אוטופיה": קונספירציות באפלה

תיאוריות קונספירציה לא מעניינות אף אחד יותר. זה לפחות מה שמנסה דמות אחת להסביר לבקי (אלכסנדרה רואץ' בעלת המבטא הוולשי החינני) במהלך הפרק הראשון של "אוטופיה", סדרה בריטית שעונתה הראשונה מונה שישה פרקים מאת התסריטאי והמחזאי דניס קלי. בגדול זה נכון. תיאוריות קונספירציה הן כל כך 1993 ו"תיקים באפלה", בדיוק כמו הפוסטר עם החללית והכיתוב "אני רוצה להאמין" שתלוי לווילסון (עאדיל אקטר) הפרנואיד הגאון על הקיר.  

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"להיות איתה": ממתק עם טעם לוואי קל

"סגורות": טרגדיה בלונדינית שווה יותר

"רויאל שף": סוס מנצח לא מחליפים

איאן, ווילסון ובקי. ייצוג של כמה טיפוסי גיקים

בידיים של הכותב הלא נכון, סדרה שמתעסקת בקנוניות, במיוחד כאלה שקשורות לרומן גרפי שתוכנו חוזה את העתיד וכולל נבואות על קטסטרופות שונות, עלולה להיות מייגעת ומלאה בפרטים סותרים שאף אחד לא באמת מבין. אבל הקריצות הקטנות בעלות ההומור העצמי ש"אוטופיה" משופעת בהן מוכיחות שאפשר עדיין לעשות את זה, ולעשות את זה טוב. 

כמה טוב? ובכן, הפרק הראשון בן 53 הדקות, ששודר אתמול (א') ב-yes, טס כאילו היה פרק של 20 דקות. סצנת הפתיחה, שבה שני בריונים (ניל מסקל ופול ראדי) עושים את המוות לעובדי חנות קומיקס, מבהירה בקצב ובצבעוניות שלה שאנחנו עומדים בפני חוויה יומרנית, סדיסטית ולא קלה לעיכול, אך עם זאת מהנה, מאוד מהנה.

אחרי שניתן מעט מידע, שמספיק כדי להבין שמישהו ממש רוצה לשים את ידיו על חוברת קומיקס כלשהי, שם הסדרה מבליח על רקע צהוב עז ליד איש בתחפושת ארנב. משם, הפרק ממשיך באופן רווי התרחשויות ברמה כזו שבסופו כל דמות שפגשנו בתחילת הפרק הספיקה לעבור שינויים מטלטלים, לפעמים מחשבתיים ולפעמים פיזיים.

"אוטופיה". אווירה חלומית-מסויטת

קצת לפני שהיא צועקת על מי שאמורים לאשר לה את הדוקטורט שלה: "תממנו אותו לעזאזל! אנשים כותבים אצלכם עבודות על ד"ר הו!", בקי טוענת בפניהם שהנושא שלה לעבודה הוא אותה יצירה חמקמקה ונחשקת. לא מדובר בחוברת קומיקס, היא מתקנת, אלא ברומן גרפי בשם "אוטופיה".

הכותב שלו סבל ממחלות נפש והתאבד, ומעריציו מייחסים לטקסט ולאיורים שבו קשר לקנוניות שונות ולאירועים חשובים. כשהיא נפגשת עם עוד כמה חברים בפורום על הרומן ואחד מהם טוען שהוא השיג טיוטה של חלק נוסף ומקורי של "אוטופיה", אנחנו זוכים לייצוג של כמה טיפוסי גיקים, לפני שהבלגן והדם ממשיכים לזרום.

בקי נתפסת על ידי האחרים כזו שמוזר מאוד שהיא יפה, ובכל זאת גולשת בפורום על קומיקס. איאן (נת'ן סטוארט-ג'ארט, קרטיס מ"עברייני על") הוא איש IT נאה שבכל זאת גר עדיין עם אמא וזוכה להערה ספק גזענית מווילסון על כך שהוא שחור. ווילסון הוא גאון אינטרנט שמסוגל למחוק כל זכר לעצמו מהרשת, ונמצא כאן כדי להוכיח שבסדרה הזו, אם אתה פרנואיד, אתה כנראה צודק.

הסדרה מבית היוצר של ערוץ 4 הבריטי כבר חודשה לעונה שנייה, ו"זכתה" ל-44 תלונות על אלימות ושפה בוטה, במיוחד לאור העובדה שאחד מחברי הפורום שבורח מהבריונים הוא גרנט (אוליבר וולפורד), ילד בן 11 עם המון בעיות ואותה כמות של תושיה, שעד ללא מעט אלימות. עיקר התלונות התקבלו בהקשר לסצנה יחידה בפרק השלישי, כך שיש למה לצפות, או ממה לחשוש.

דמויות אמינות ומעוררות אמפתיה

הדמויות כולן אמינות ואף מעוררות אמפתיה בקלות, כולל פוליטיקאי שעובר סחיטה שאת הקשר שלה לרומן כנראה נגלה בהמשך. מצד שני, ההתנהגות של צמד הבריונים כמו שאולה מעולם הקומיקס בעצמה, אבל לא מהרומן הגרפי המבוקש, שהציורים שבו לא מעלים חיוך, אלא בעיקר מבעיתים ומרשימים. הצמד חמד, שאחד מהם שואל שאלות בעוד השני מענה את הנשאלים למוות, נראים כמו קריקטורה מצחיקה ומפחידה כאחת.

הצבעוניות של הסדרה נעה מגוונים רוויים מאוד לרגעים מונוכרומטיים כמעט, מה שמשווה לה מראה מסוגנן וקצת מוגזם. גם נפילה בהילוך איטי של אדם מגג של בניין תורמת לאווירה החלומית-המסויטת שלה, בזמן שפס הקול שובר את הרצינות כל כמה זמן עם מקצבים אלקטרוניים קלילים.

משחק חתול ועכברים מובהק. גרנט במנוסה

העלילה מזכירה בינתיים לטובה את הספר "סופו של מר Y": יצירת אמנות אבודה שמיוחס לה כוח רב בצורה מגוחכת, מובילה אנשים למרדף מסכן חיים. יש כאן משחק חתול וכמה עכברים מובהק: בקי, ווילסון, גרנט ואיאן נראים חלשים מאוד מול האנשים או הגוף שרודף אחריהם, שיכול בהינף יד לשנות תיקים רפואיים ולהמציא עדויות על פשעים שלא באמת ביצעו. אך האזכורים הקטנים של סדרות מד"ב בתוך הפרק מבטיחים שהגיקים לא ייכנעו במהרה, כי הם נכתבים על ידי מישהו שככל הנראה מכבד ואוהב אותם. וקלי עושה זאת במיומנות שגורמת לכך שהדאגה היחידה היא מתי נספיק לראות עוד פרק – הרי מחר צריך לקום לעבודה.