חג המחזמר: חגיגה על הבמה
פסטיבל מחזות הזמר הישראליים חושף ארבע הפקות חדשות. אם לשפוט על פי ערב הפתיחה, שבו הוצגה "כלה על הנייר" בכיכובה של אגם רודברג, מדובר בפלטפורמה יצירתית משמעותית בהתהוות
זה התחיל לפני כשנה כרעיון של הבמאי אורי פסטר, שנשמע על פניו מופרך: חג למחזות זמר ישראליים חדשים, שייכתבו יולחנו ויושקו במסגרת תומכת. בסופה של דרך, אם ירצו המושכים בחוטים, יאומצו אותם מחזות על ידי התיאטרונים הרפרטוארים, ויצטרפו לארון הספרים המצומצם של ההפקות המוזיקליות הבימתיות שנעשו בארץ.
הרעיון, שהלך והתגבש במהירות קיבל רוח גבית מעיריית בת ים, שהעמידה לטובת הפרויקט תמיכה של כ-400 אלף שקל. זרם ההצעות שהוגשו לוועדה האמנותית היה מפתיע, ובסופו של הליך בחירה קפדני נבחרו ארבע הצעות. אמש (א'), אחרי חודשים של כתיבה, הלחנה וחזרות קדחתניות, פתח הפסטיבל של פסטר שערים, ואם לשפוט על פי הטעימה הראשונה, מדובר בהחלט בחגיגה.
סיפור אהבה בימי המנדט
את חג המחזמר, שנערך בהיכל התרבות בבת ים, פתח אתמול "כלה על הנייר", מחזמר שמתרחש בפלסטינה תחת שלטון המנדט הבריטי. המחזה, המבוסס על ספרה של נאוה סמל שראה אור בשנת 1996 ("הוצאת עם עובד"), משרטט סיפור אהבה בין שליח הארגון, שנשלח לאירופה להשיג אישורי עלייה עבור נשים יהודיות באמצעות נישואים פיקטיביים, לבין "כלתו" הראשונה ממנה התגרש על פי ההסכם, אך נשאר מאוהב בה. סיפור האהבה מסתבך כשכלתו השנייה מסרבת לתת לו גט ובכך מונעת ממנו - לפחות לזמן מה - לממש את אהבתו. מול סיפור האהבה מהדהדת לה ברקע התקופה: התחזקותה של המפלגה הנאצית בגרמניה וימיו האחרונים של המנדט הבריטי, מה שיוביל למלחמת העצמאות.
צרפתי, מבמאי מחזות הזמר המנוסים והוותיקים בישראל, הצליח לדלג על כל מהמורה אפשרית שעלולה היתה להפוך את הטקסט לדידקטי ומוסרני. הבימוי מינימליסטי מטבע הפרויקט, שמטרתו להציג את הפוטנציאל שגלום בכל אחת מההפקות, ועל אף זאת ידו הבוטחת של הבמאי מורגשת היטב. אגם רודברג כובשת בתפקיד הראשי. יש לה קול מצוין ונוכחות בימתית שובת לב. ארז רגב, בתפקיד החתן להשכיר, הוא ליהוק מצוין. יש בו חן רב, והכימיה בין השניים על הבמה היא דלק שנותן לכל ההפקה כוח.
מי שהופכת את הפלטפורמה שמציע "חג המחזמר" לאטרקטיבית ומשמעותית, היא התמיכה המוזיקלית של נגני תזמורת סימפונט רעננה. את "כלה על הנייר" ליוו אמש על הבמה 16 נגנים תחת שרביט המנצחים של קרין בן יוסף. מעטפת מוזיקלית חיה אינה דבר של מה בכך. במחזות זמר המוצגים בתיאטרון הממסדי בארץ, מרבית ההרכבים הכליים מצומצמים בהרבה. מיקומם, בדרך כלל מאחורי הקלעים או מתחת לבמה, משפיע מהותית על התוצאה. ההחלטה להתעקש על הרכב תזמורתי גדול ועל הנכחתו על הבמה, מבורכת. בסופו של יום זה מה שנותן ליצירה עומק ונפח.
לפנייה לכתב/ת 
