מדרגה לחיים טובים יותר: בית לצעירים במצוקה

"ילדים באים לאבא ומבקשים ממנו עשרה שקלים לגלידה, ואם לי היה בא גלידה, הייתי אוכל לחם עם גבינה לבנה שזה די דומה", אומר זוהר חיים (20), בוגר הוסטל, שכיום מתגורר בדירת המשך. רוב ההוסטלים בארץ תומכים בנערים ונערות עד שמגיעים לגיל 18, אך מה קורה איתם לאחר מכן? הקושי בהשתלבות בחברה גדול, כיוון שבמציאות שבה הם נתקלים, אין להם תמיכה כלכלית או משפחתית.

פרויקט מדרגה נותן מענה לקשיים הללו. זהו פרויקט ייחודי הקיים מזה 12 שנים ומנוהל על ידי מיכל טופל, ומספק דירות המשך וסיוע בהשתלבות נורמטיבית בחברה לנערים והנערות הללו. הפרויקט מופעל ומנוהל על ידי עמותת "אותות" בראשות המנכ"לית תמר אלון ובשיתוף רשות חסות הנוער, אחת מיחידות האגף לשירותי תקון במשרד הרווחה. המגורים בדירות ההמשך מהווים פלטפורמה של ליווי נוסף עבור הצעירים ששהו בהוסטלים. במילים אחרות, הפרויקט הוא החוליה האחרונה בשרשרת השיקום וההשתלבות של הצעירים.

כיום ישנם שש דירות המשך בערים תל אביב, אשקלון, ראשון לציון ועפולה. "בכל יום מצלצל אלי עובד סוציאלי כדי לשאול אם יש מקום לנער שסיים בהצלחה תכנית של הוסטל ואני אומרת בכאב וצער רב, שפשוט אין מקום", מציינת טופל. מי שהתמזל מזלו ואכן התקבל למדרגה, נכנס לדירה עם עוד נערים או נערות שבאים מרקע דומה. הנערים לא משלמים שכר דירה וארנונה, אך כל שאר תשלומי המחייה הם באחריותם. העזרה היא לשנה ולעיתים ניתן לקבל הארכה לשנה נוספת. במהלך השנה הזו הנערים מקבלים עידוד, סיוע ותמיכה בהשתלבות במערך העבודה, גיוס לצבא או שירות לאומי, כל אחד בהתאם לנתונים שלו."אנו בוחרים אנשים עם מוטיבציה גבוהה להשתלב, כי המעבר מההוסטל לחיים הוא קשה מנשוא ואנו מרככים אותו עבורם", מוסיפה טופל.

"אם ההוסטל מחבק מדרגה נותנת את היד", אומרת קרן חאג'ג' (33), רכזת הדירה בראשון לציון, נערת הוסטל בעברה. בגיל 13 עזבה קרן את הבית בגלל אלימות במשפחה. כיום, היא עוזרת לנערים ונערות שמגיעים לפרויקט על מנת להשתקם. "אחרי שיוצאים מהחממה של ההוסטל", אומרת חאג'ג', "הנערים מגלים "עולם אכזר" ולעיתים גם נופלים". היא נותנת להם ליפול, אך תמיד עומדת מאחור כדי לתפוס אותם, לתת יד, ולצעוד קדימה ביחד.

"בשבילי הפרויקט הוא שלב אחד לפני שאני קופץ למים", אומר חיים שמבחינתו קיבל את הכלים להתמודדות עם קשיים ברמה היום יומית. חייו לא היו פשוטים, ולמרות זאת, הוא הצליח להשתלב בחברה באופן מדהים. נכון להיום הוא מתגורר, זו השנה השניה, בדירת המשך בירושלים ביחד עם עוד שלושה שותפים. "ברגע שאצא מפה אוכל לשחות לבד כי כרגע אני מתרגל למים הרדודים", הוא מסביר. אילולא מדרגה, ככל הננראה היה חוזר להסתובב ברחוב ולהסתבך, הוא מודה.  

משרד הרווחה מצביע על כך שהמדינה חייבת לסייע ולהגן על ילדים ובני נוער המצויים בסכנה שנגרמה בין אם על ידי סביבתם, או עקב סיכון עצמי גבוה. לפי חוק הנוער תש"ך 1960 "משנוכח בית המשפט כי הקטין הוא נזקק, רשאי לתת לקטין או לאחר אי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו".

כתוצאה מכך, נוצרו פרויקטים רבים במטרה לעזור לבני נוער בשיקום, אך רובם פונים לקהל יעד עד גיל 18. מתוך נתונים של מרכז המחקר והמדע של הכנסת, שכתבה אתי וייס בלאי בפברואר 2012, עולה כי 16% מכלל הילדים ובני הנוער בישראל, שהםכ-400,000 ילדים ובני נוער, מוגדרים כילדים ובני נוער בסיכון. 31 אחוזים מןהילדים ובני הנוער בסיכון שאותרו הינם בגיל הרך, 38% בגילאי בית הספר היסודי ו-31 אחוזים בני נוער (95,203 ילדיםבגיל 13 עד 17).

אך שוב נשאלת השאלה, מה קורה עם מי שהגיע לגיל 18?האם העובדה שאינם קטינים הופך אותם למסוגלים לחיות חיים עצמאיים לגמרי, ללא כל עזרה וסיוע? שאלה שצריכים למצוא לה תשובה ברמה החברתית במדינה שלנו כדי שהנערים האלו "לא ייפלו בין המדרגות".

• הכתבה היא חלק מפרויקט של סטודנטים שנה שלישית לתקשורת וניהול במסלול האקדמי המכללה למנהל. הפרוייקט נעשה במסגרת סדנת ספוט בניהולם של ד"ר דן ערב והגב' שקמה שרון, סדנה המעניקה כלים לקידום מטרות חברתיות. צוות הסטודנטים: ליבי אברבוך, יניב גולדשטיין, אלכס צ'רביאק, דנה הראל וזיו אדניה