עולם שלם של חוסר שלמות: תיאטרון נא לגעת

"אחד ההישגים הגדולים שלנו הוא שגם אצלנו יש אינטריגות פנימיות ותחרות. רוב השחקנים שלנו חיו בבדידות נוראית, גם בתוך המשפחה, חלקם דיברו על התאבדות. היום, הם מתלוננים על תפקידים ועל משכורת כמו בכל אנסמבל רגיל", אומרת עדינה טל, מנהלת מרכז "נא לגעת", תיאטרון העיוורים-חירשים היחיד בעולם.

מרכז "נא לגעת" הוא מרכז תרבות - מקום מפגש בין אנשים חירשים, עיוורים וחירשים-עיוורים לבין הקהל הרחב - בו מתקיים דיאלוג שוויוני על בסיס חוויתי, אמנותי ותרבותי - באמצעות תיאטרון "נא לגעת", בית הקפה "קפיש", מסעדת "בלקאאוט", סדנאות ותוכניות הדרכה.

התיאטרון, הפועל במרכז עם אנסמבל השחקנים החירשים-עיוורים, מעלה הצגות מצליחות, ביניהן ההצגה הוותיקה, שרצה כבר למעלה מ-700 הצגות והופיעה ברחבי העולם, "לא על הלחם לבדו" (ההצגה מלווה בכתוביות באנגלית), סדנת שפת הסימנים התיאטרלית בביצוע שחקנים חירשים וכבדי ראייה "תן סימן" והצגת הילדים "נסיך תרנגול".

- איזה קהלים מגיעים לראות את ההצגות ואילו תגובות מיוחדות את מקבלת מהצופים?

"מגיעים להצגות ולמרכז מכל העולם וכל העולם, כל סוגי האנשים. אולי בהתחלה זה התחיל כמשהו של נישה, אך היום תיירים רבים שמגיעים לארץ אפילו לשלושה ימים רק כדי לראות את ההצגה, ובארץ הקהל יודע שהוא בא לחוות חוויה מיוחדת. הדבר הכי מדהים הוא שזה מדבר לכל האנשים, ומה שמייחד את התיאטרון שלנו, שמעבר לזה שזה תיאטרון טוב, זה שההצגות שלנו הרבה פעמים משנות חיים. אנשים יוצאים מהצגה אחרת ממה שהם נכנסו אליה".

-כשפתחת את המקום חשבת שהוא יקבל הכרה משמעותית מהקהל ובאז חיובי? מה הופך אותו לא להיות טרנד חולף?

"ערן גור ואני פתחנו את המקום בדצמבר 2007, המזל היה שלא חשבנו כל כך רחוק. לא היה לי מושג למה אני נכנסת ובטח לא ציפיתי לכך -אנחנו לא נחים לרגע, כל הזמן מתפתחים בשפת התיאטרון ובכלל. בימים אלו אנחנו בחזרות לקראת הצגה חדשה, "יש פה מישהו" - עבודה משותפת של שחקנים חירשים-עיוורים יהודים וערבים".

- סביר להניח שבמהלך העבודה נתקלת בקשיים של שחקנים מהאנסמבל. שתפי אותנו בסיפור שנאלצת להתמודד איתו

"אני חושבת שהצלחנו להעביר את התימה המרכזית של כל הסיפורים דרך ההצגה "לא על הלחם" שמתחילה בסיפורו של איציק שנולד עיוור והתחרש בגיל 11".

מתוך ההצגה: "כשאני לבד פתאום אני מרגיש את החושך ואז גם הדממה הגדולה פתאום. אני מרגיש שאני לבד בעולם והבדידות קשה לי. כשאני מרגיש ככה, אני צריך שיגעו בי. רק ככה אני מרגיש שאני לא לבד בעולם... אנחנו אנשים אמיתיים, גם לנו יש חלומות, גם לנו יש תקוות".

"בהצגה נחשפים בפני הצופים סיפוריהם של כל השחקנים, נפרשים החלומות, אלו שאותם לא יזכו להגשים לעולם - יורי חולם לראות טלוויזיה, בת שבע חולמת להיות דוגמנית וכו'".

- האם גם היום את מרגישה שינוי חברתי שקורה בעקבות החשיפה לבעיות שלכם?

"אני חושבת שאנחנו מובילים שינוי חברתי מאד גדול, ולאו דווקא בגלל החירשות-עיוורון. הסיפור הוא על חוסר השלמות שקיים בכל אחד מאיתנו וברגע שאנחנו מתחברים לחוסר השלמות שקיים בכל אחד מאיתנו, אנחנו מבינים את האחר ויכולים להתחבר לחוסר השלמות של האחרים - זה מה שיוביל לשינוי".

(התמונות באדיבות מרכז "נא לגעת")