"פתחו את קבר בננו - או שנפתח בעצמנו"
המאבק לזיהויו של רב"ט ציון טייב, הרוג צה"ל במלחמת יום כיפור, הגיע אחרי שנים ארוכות לבג"ץ. משפחתו קוראת לווידוא זהותו, אך המדינה טענה כי "מכל חיילי החרמון אין אדם שלא יודעים היכן הוא"
"אין יום או לילה. אם אני ישנה כל השנים האלה שעתיים בלילה אני מודה לאבא שבשמיים. כל הזמן הראש רק עם הבן שלי, איפה הוא? מה הוא עושה?", כך הוגדר היום (ב') בבג"ץ בסיס טענות אמו ומשפחתו השכולה של רב"ט ציון טייב, שקוראת כבר שנים לפתוח את קברו ולוודא שאכן מדובר בגופתו.
עוד בערוץ החדשות של ynet:
שיחה חשאית: פרס ו-29 מנהיגים ערבים
"אתה לא אדם, אתה מוצר". חיי עובדי הקבלן
טייב התגייס לצה"ל במאי 1973 ושירת בפלוגת קשר בחטיבה המרחבית נפח. הוא סופח ככל הנראה למוצב החרמון כמה ימים לפני פרוץ המלחמה, ואז נותק הקשר שלו עם משפחתו. לטענת המדינה הוא נפל בקרבות יום כיפור ולאחר שגופתו התגלתה בקבר אחים בחרמון, היא זוהתה והועברה לקבר אחים בנהריה ובמהלך השנים הובאה לקבורה בירושלים. המשפחה טענה מנגד כי לאורך השנים לא קיבלה "עדות או ראיה ודאיות ומספקות בדבר גורלו". אביו סירב לקבל את הטענה כי בנו נהרג, ושנתיים לאחר המלחמה שם קץ לחייו. אמו בת ה-86 "ממתינה בציפייה לחזרת בנה", לשון העתירה.
על פי גרסת המדינה, נקבר החייל לאחר שזוהה באמצעות טביעת אצבע שנלקחה ממנו טרם מותו על ידי המשטרה. גרסה זו נתמכת בעדותו של חייל אחר ששהה באזור הקרבות. מנגד, טוענים האם וארבעת ילדיה, באמצעות עורכי הדין שלמה צפורי ושלמה רכבי, כי גרסה זו "מלאה חורים", וכי טייב נפל, ככל הנראה, בשבי הסורי. בין היתר, הם טוענים כי הוא הופיע בתמונות שהגיעו לידי צה"ל מהשבי וצולמו בנובמבר 1973, אך חזרת השבויים מסוריה בתום הקרבות הותירה אותם מאוכזבים. לגרסת המדינה, הוכח כי האדם שאותו זיהתה המשפחה בתמונה הוא חייל אחר.
"כמה שהלב הולך לקראת המשפחה וכואב, קשה לומר שבאמת יש מקום להתערבות", אמר השופט אליקים רובינשטיין בפתח הדיון. "נראה על פני הדברים שזה הקבר וזה האדם".
לטענת עו"ד צפורי, עדים שעליהם נשענת המדינה סותרים את האפשרות שזיהו את טייב. "יש כאן משפחה מאוחדת, יש גם אינטרס ציבורי, ואין כאן פגיעה בכבוד המת אם לוקחים קצת עצם לבדיקה". קטיה, אחותו של ההרוג, הוסיפה כי "נטען שהוא נעדר ואחר כך שבוי, ואז שהוא נהרג. המדינה מנסה להסתתר. אי אפשר להשאיר אותנו בשבי עוד 40 שנה".
עו"ד ענר הלמן השיב מטעם המדינה כי אין זיהוי ודאי יותר מזה של טייב. הוא הוסיף כי העובדות בעניינו נשענות גם על תחקור בזמן אמת של חיילים, וכן על זיהוי מוחלט בטביעת אצבע. "מכל עשרות חיילי החרמון היו שבויים והיו שנהרגו אבל אין אדם שלא יודעים היכן הוא".
השופטים קבעו כי המדינה תודיע לצדדים בתוך שבועיים אם יש בידיה חומרים נוספים, ולמשפחה יינתנו שבועיים נוספים להגיב, ואחריהם יינתן פסק הדין. אחותו הביעה בתום הדיון סיפוק ואמרה כי "העובדות ייחשפו בכל מקרה. אם לא המדינה בהוראת בג"ץ, אנחנו נפתח את הקבר, נכנס מסיבת עיתונאים עולמית ונתבע את המדינה בהאג בשם החיים ובשם המתים".
לפנייה לכתב/ת 
