"כשיורדים עלי זה כי רוצים להיות כמוני"

בערב יומו השני בישראל אמור קרטיס ג'קסון, שמוכר יותר כפיפטי סנט, להגיע למועדון בתל אביב. אבל האמרגנית שלו מפילה פצצה. "Curtis doesn't do clubs", היא אומרת וכולנו מופתעים. הבחור ששר את "In Da Club" לא אוהב להיות אין דה קלאב? אבל אחרי יום שלם איתו, מתברר שאין לנו מה להיות מופתעים.

שום דבר בהתנהלות של הראפר המצליח לא דומה למה שניתן לחשוב מהסיפורים עליו ומהמוזיקה שלו. הוא אוכל רק אוכל בריא, גם כששאר המילייה שלו יורדת על מגשי בשר, ולבוש בנעלי ספורט נוצצות כאחרון ההיפסטרים, אבל הכבוד אליו ברור. כשאנחנו במסעדה והוא הרגיש שהוא מיצה הוא רק נעמד, ולשאר חברי הפמליה ברור שהארוחה נגמרה.

50 סנט - "In Da Club". ובכן, לא בדיוק

בן 39, עם חמישה אלבומים מאחוריו, ארבע תוכניות טלוויזיה בקנה, עסקאות ענק עם ריבוק וחברות דיאודורנט, מכירת מותג המים שלו לקוקה קולה במיליונים, פיפטי סנט הגיע לישראל כדי לקדם את המוצר האחרון שלו: אוזניות SMS audio, והוא משווק אותן כמו מקצוען אמיתי. "האוזניות האלה הן שלוחה של האהבה שלי למוזיקה", הוא מספר.

יחד עם חברת קון אודיו, שאותה קנה כדי לייצר את האוזניות שרצה, הוא ישב במשך שנתיים ובדק דגמים שונים עד שהגיעו לאוזניות שסיפקו אותו. פיפטי גאה במיוחד בעמידותן, בעיקר אל מול המתחרה שלו, "ביטס אודיו" - רב המכר של ד"ר דרה, האוזניות שפתחו את העידן העכשווי שבו פתאום כולם קונים אוזניות שמנות וגדולות ב-1,000 שקל כדי לשמוע את המוזיקה שלהם כמה שיותר טוב. "אני מאמין במוצרים יוקרתיים ולהשקיע במה שחשוב לי", הוא מחזק.

הוא מדבר בשקט אבל המוח רץ קדימה. כשאנחנו מדברים על האלבום הבא שלו שאמור לצאת בקרוב הוא מספר שהוא נרגש.

אבל למה נדרש כל כך הרבה זמן לאלבום שהדיבורים על צאתו החלו כבר ב-2011?

"לקחתי את הזמן כי אני גם Work in progress. המצחיק הוא שכשיצא האלבום הראשון שלי הוא היה הצלחה ענקית וכולם חשבו שאני כוכב והיו הופעות ונסיעות, אבל אני לא ידעתי מה קורה. עכשיו אני מוכן יותר".

אני מהנהן ומקווה להצליח לסדר את השיחה כשאאזין לה מאוחר יותר, ובינתיים נהנה מהרגעים שהוא מצחיק, ויש הרבה כאלה. כשאני שואל אותו לגבי האמנים הגדולים שהולכים לשתף איתו פעולה באלבום, קנדריק לאמאר למשל, הוא מחייך חיוך של קולגייט, טופח לי על הירך ועונה, "אני גם גדול, אני גם באלבום הזה".

מה אתה חושב על הסאונד החדש בהיפ-הופ, ניסויים מוזיקליים שעושים אנשים כמו לאמאר ופרנק אושן?

"תמיד בהיפ-הופ היה מקום לאמנים שכאלה. כשהתחלתי, למשל, היה את טרייב קולד קווסט, שהיו פחות בקטע של עימותים, והוא מין המשך שלהם. ויש אנשים שמעבירים שהם יותר מאופייני כנופיות, עושים מוזיקת גנגסטרים, וזה מיתרגם לכל האמנות שאנחנו עושים. גם אצל ספורטאים. חייבים אנרגיה תחרותית כדי להתקדם".

יאללה, מהר, אני צריך לקנות צלב ענק וחמסה ועוד מעט יסגרו את חומוס לינה(צילום: שוקה כהן)

לפיפטי בהחלט לא חסרה אנרגיה תחרותית. הוא נולד בקווינס, ניו יורק, לאמא סוחרת קוקאין. בגיל 12 כבר סחר בעצמו. מוזיקת ראפ היתה משהו שהוא עסק בו במרתף של חבר שלו, עד שחבר אחר חיבר אותו עם ג'אם מאסטר ג'יי המנוח מלהקת ראן DMC, שאיתו הוציא אלבום ראשון שלא זכה להצלחה מסחרית אבל נשמע על ידי אמינם וד"ר דרה. השניים חברו לפיפטי ואיתם הוציא את "'Get Rich or Die Tryin" שהפך לאלבום פלטינה כפול שמונה והביא לו את ההצלחה הענקית.

את תשע היריות שחטף אחרי אלבומו הראשון ונשאר בחיים כדי לספר על כך כולם מכירים, אבל בשנים האחרונות הוא הספיק להסתכסך עם הראפר המגודל ריק רוס, להוציא שיר בשם "היפ-הופ" המאשים את שון פי דידי קומבס ברצח נוטוריוס ב.י.ג, לרדת על ליל ווין, ג'ה רול, מאסטר פי ועוד רבים, שבתמורה נכנסו בו חזרה מעל כל במה אפשרית. "זה תמיד היה חלק מהעניין", הוא מסביר, "ככה התחילו הבאטלים של ההיפ-הופ. אי אפשר להתחבק ליד המדורה. כולם רוצים לקחת את זה לשלב גבוה יותר".

אתה חושב שלפעמים האמן צריך לחשוב מה האחריות שלו לילדים שמאזינים לו?

"אני חושב שההורים צריכים לדאוג לילדים. אמנים צריכים לדאוג לסאונד שלהם. תראה, ברור שיש הרבה הומור ורצון לגרום להלם אצל אנשים במה שאנחנו אומרים. אנחנו יוצרים מין טלנובלה כדי שיהיה מעניין. שים לב שאף אחד לא יורד למשל על מישהו שפחות מצליח ממנו כי זה סתם יהיה לעצבן. אז כשיורדים עליי אני מבין שזה מאנשים שרוצים להיות כמוני. ויש אנשים שהולכים ממש רחוק. יש כאלה שקוראים לעצמם אלוהים אפילו, yeezus".

ולמרות ששם האמן לא נאמר, ברור למדי ששם אלבומו האחרון של קניה ווסט, אותו "Yeezus", מפריע לפיפטי, אדם שעל אף עבירות שמיוחסות לו כמו אלימות וונדליזם - תלונה שהוגשה נגדו באוגוסט השנה - עדיין אוחז באמונה קתולית אדוקה. כשאנחנו מטיילים בירושלים ביום למחרת הוא לא מפסיק לצלם את אזור הכותל והעיר העתיקה, או לשאול את המדריך שאלות כשאנחנו מגיעים לכנסיית הקבר.

ברוך אתה ה', בורא הגנגסטה-ראפ(צילום: שוקה כהן)

באחת החנויות הוא עוצר וקונה כחמש שרשראות שונות עם תליוני צלב. שאר הפמליה שלו - שני שומרי ראש, ספר, האמרגנית שלו וסטייליסטית צמודה - קונים חמסות ופסלים מחרסינה. בעל החנות לא יודע איך להכיל את העושר שנפל עליו ולא מתמקח כשהספר מבקש להוריד מחיר של מחזיק מפתחות מ-50 שקל ל-20. למה לו כשבצד השני הסטייליסטית קונה פיל חרסינה באלף דולר ופיפטי מוציא אלפיים בלי למצמץ?

בבוקר של אותו יום, כשפיפטי ישב בקניון רמת אביב וחתם על האוזניות שלו למי שרכש אותן, הקניון היה מפוצץ באנשים מכל הגילים שמילאו את כל המדרגות וכל המעקים שמהם היו יכולים להביט בו. מבדיקה קצרה נראה כי רוב המבקשים לא ממש מכירים שירים שלו פרט לשני

הלהיטים "קנדי שופ" ו"אין דה קלאב". פיליפינית אחת שמאוד רוצה להצטלם מנסה לזמזם את הלהיט, אבל טועה במילים "I'll take you to the candy crush", היא אומרת. ובכל זאת כולם רוצים להצטלם איתו, אבל שומרי הראש מסבירים, בנימוס, שהם לא מוכנים.

פיפטי אוהב את הפרטיות שלו, את השקט. אומנם בסופו של אותו יום הוא מגיע למועדון, אבל רק לעשר דקות, לא מרים את הראש מהטלפון פרט לרגע אחד שבו הדי.ג'יי מכריז שפיפטי סנט נמצא באזור ה-VIP וזה כבוד גדול בשבילם. פיפטי שומע את שמו ומחייך חיוך גדול. אני נזכר בשאלה ששאלתי אותו בראיון יום לפני כן.

האם חשבת, כילד שגדל איפה שגדלת שתגיע לנקודה הזו שבה אתה נמצא?

"אוי, זאת שאלה שאני רוצה לשאת תפילה עליה שדברים יימשכו. כל מי שיש לו אמביציה ורואה את הדברים כמו שהם יודע שהחיים הם כמו מנהרה אין סופית. דברים חדשים כל הזמן קורים".

אתה חושב שיש משמעות לחייך?

"אני חושב שבאתי להשפיע על אנשים. בשביל השכונה שאני מגיע ממנה אני מהווה סמל לתקווה. אני מקווה שהדרך שלי תוכל לעודד אחרים".

(מתוך גיליון "פנאי פלוס" שייצא מחר)