תביעה: עולים מבוגרים קיבלו 3.28 ש' לשעה
זוג עולים כבני 74 תובעים 3 מיליון שקל מחברה בה הועסקו 11 שנה. בין היתר הם טוענים: עבדנו למעלה מ-500 שעות בחודש וקיבלנו רק 1,778 שקל. החברה בתגובה: "לא היו דברים מעולם, התביעה מתבררת בבית המשפט"
זוג עולים מבוגרים כבני 74 הועסקו במשך 11 שנה בשכר זעום של 3.28 שקל בלבד לשעה על ידי החברה העירונית לשיקום הדיור בחיפה, שקמונה. כך נטען בתביעה שהוגשה השבוע לבית הדין לעבודה בנצרת, בה מבקשים השניים פיצוי של 3 מיליון שקל בעבור הפרת זכויותיהם. החברה דוחה את הטענות.
לכתבות נוספות בערוץ קריירה
בתביעה שהוגשה על ידי עו"ד שרה זלמנוביץ', נטען כי התובעים עלו מברית המועצות לשעבר ב-1999 והועסקו בשנים 2012-2001 בתפקידי אם ואב בית לילה, בהוסטל של החברה בנצרת עילית. השניים תובעים פיצוי בין היתר בעבור הפרשי שכר ושעות נוספות, ימי חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים ופיצוי בעבור נזק שאינו ממוני.
בין היתר מפורט, כי בני הזוג עבדו למעלה מ-500 שעות מדי חודש, גם בלילות, שבתות וחגים, כאשר בסופי שבוע נדרשו לעבוד 61 שעות ברציפות. בתמורה הם קיבלו ביחד, שכר זעום של 1,778 שקל בחודש. אם לא די בכך, נטען גם כי משכר נמוך זה קיזזה החברה כ-700 שקל מדי חודש, למימון "דירת שרד" שהוקצתה להם בהוסטל.
על פי התביעה, בני הזוג נדרשו במסגרת תפקידם "לעמוד על משמרתם בכל שעות העבודה ולתת מענה לכל קריאה מכל סוג שהוא". עוד מצוין כי מדובר ב"ניצול מחפיר של אנשים מבוגרים, עולים חדשים, אשר נוצלו לבצע עבודה בהיקף של 3 משרות ללא יום מנוחה שבועי וכל זאת תמורת שכר זעום ובתנאי עבדות".
"מדיניות מכוונת"
בתביעה נטען כי בני הזוג החלו לעבוד בחברה ביוני 2001, כשנה וחצי לאחר שעלו לארץ, כאשר האישה הועסקה כאם לילה ואילו הבעל שימש כאב לילה, ממלא מקום של אם הבית בים וביצע עבודות אחזקה.
עוד נטען כי על אף ששני בני הזוג עבדו בפועל - החברה החתימה רק את בת הזוג על חוזה עבודה אישי ורק כעבור כ-7 שנים הוחתם האב על הסכם עבודה כנותן שירותים עצמאי, בתמורה לשכר של 270 שקל לחודש ומבלי לפרט את היקף השירותים. כן מצוין, כי על פי תלושי השכר של התובעת היא הועסקה ב-23% משרה, כ-48 שעות בחודש, כשבפועל היא ובעלה עבדו בהיקף שעות גדול פי 10.
עוד זלמנוביץ' טוענת, כי השניים היו כבולים בפועל רוב שעות היום לדירת השרד, ששימשה גם כחדר בקרה. "החברה שללה מהם כל זכות בסיסית של בן אנוש בהופכם ל'כלב השמירה' שלהם לשמירה על ההוסטל".
השניים סיימו את עבודתם ביוני 2012, לטענת זלמנוביץ' כחודשיים לאחר שקיבלו דירה מטעם משרד השיכון. "בחודש מרץ 2012 כשקיבלו דירה, החברה איימה לפטרם וכחודשיים מאוחר יותר מימשה את האיום ופיטרה את האשה", היא מספרת. "הבעל עד היום לא קיבל הודעה על סיום ההסכם עימו אך התשלומים החודשיים הופסקו".
"זוהי מדיניות מכוונת של מעסיקה שאינה משלמת שכר ראוי, מחתימה את עובדיה על הסכמים שאינם הגונים, הוגנים וראויים ומנצלת את עובדיה ככל העולה על רוחה", מסכמת זלמנוביץ'. "מדובר בהפרה בוטה של חברה ממשלתית האמורה להיות אמונה על שלטון החוק וקיום החוק. בפועל היא רמסה את זכויותיהם של התובעים והשפילה אותם, תוך ניצול מחפיר של חולשתם כעולים חדשים מבוגרים, במהלך כל שנות עבודתם".
מחברת שקמונה נמסר בתגובה: "מדובר בתביעה הזויה אשר חברתנו דוחה מכל וכל, לא היו דברים מעולם. חברתנו פועלת תמיד על פי חוק. בת הזוג היא היחידה שהועסקה ותנאי העסקתה היו על פי חוקי מדינת ישראל. התביעה מתבררת בבית המשפט".
לפנייה לכתב/ת 
