הדרך לניצול שיווקי רצופה כוונות טובות
האם כוונות טובות וטהורות לסייע לילדי אפריקה, שידיהם נגדעו במלחמה אכזרית, הן הדבר היחיד שחשוב, גם אם בפועל פעילות הצדקה רק מעשירה חברות עסקיות ועלולה לפגוע בילדים עצמם? אחת הדילמות העתיקות ביותר בפילוסופיה של המוסר נתקלת במבחן המציאות
תראו אותי. אני זקוק לכם. אני זקוק לכסף לפרוטזות. אני זקוק לבגדים. למיטה. לאהבה. לעתיד טוב יותר.
לטורים נוספים של אושי שהם קראוס
אפריקה: ילדים קטועי גפיים בתעשיית החמלה
סטופ! תראו אותו. יש לו כבר ארבעה זוגות פרוטזות שזרוקות בביקתה. הוא מצטלם ללא הרף ומקבל כסף קטן עבור כל תרומה. אבא ואמא מתפרנסים ממנו.
חברת א' לייצור פרוטזות בפאריס פרסמה את תמונת המנכ"ל מחזיק אותו על ידיו עם הפרוטזות (הזוג החמישי) "הכי מתקדמות", לה מונד, היומון הצרפתי, מכר עוד 10,000 עותקים בגלל תמונת השער שלו.
הצלם התרגש (באמת. לא בציניות), אבל מרוויח מהתמונה. ואלפי אנשים טובים תורמים מכספם כדי להעביר לו כספים באמצעות מנגנוני עמותות מפרנסים היטב.
שתי פנים
הנה, על קצה המזלג, שתי הפנים של תעשיית הטוב העולמית. כן. זו עשיית טוב, אבל גם "תעשיית טוב". ואת התעשיה הזו מציגה לינדה פולמן בספר "תעשיית החמלה" בהוצאת שלם.
אז מה? על חברות פרוטזות שמשתמשות בילדים כאובייקטים לקבלת פרסום בחינם, אין לנו מה להגיד. אף אדם לא יחשוב שהכוונות שלהם "טובות". אבל מה עם אלפי אנשים טובים שמפעילים אלפי ועשרות אלפי עמותות לשיפור העולם? על זה נדבר היום. ונדבר על "הטוב".
אתיקה
אתיקה; הפילוסופיה של המוסר, עוסקת בתחום טעון ומשמעותי. היא שואלת מהו "הטוב". מה טוב לעשות? כיצד יש לנהוג? באיזה אלטרנטיבה טוב לבחור. וזה לא פשוט.
הנה. ניקח דוגמה שמציגה לינדה פולמן בספר. אדם המוכר למחברת, ומוצג בספר בשם סם סימפסון. (אין לי מושג אם השם בדוי או אמיתי), מגיע למחנה קטועי הגפיים בפריטאון, סיירה לאון, ויוצא עם שתי ילדות קטנות, קטועות, לארצות הברית. האיש מאמץ אותן. הוא ידאג להן לחיים טובים יותר.
והנה שאלה ראשונה. מה הם "חיים טובים יותר" עבור הילדות? חיים עם ההורים הביולוגיים, או עם מאמצים אמריקאיים. אבל הסיפור מורכב יותר. סימפסון לא מסתפק בהצלת או "בהצלת" שלוש הבנות. הוא רוצה להציל יותר ילדים; הרבה יותר.
ולכן, הוא משתמש (מנצל?) את הבנות שאימץ (ייבא מחו"ל?) כדי לעורר את מודעות הציבור לסבל הגדועים באפריקה. אין תוכנית טלויזיה שבה לא הופיעו הבנות. אין תוכנית רדיו שפיספסה אותם. תמונות שער בעיתון. ראיונות מצולמים.
כל אלה מתורגמים לדמעות של צופים למכירות ורייטינג של עיתונים ותחנות רדיו. וכל אלה הופכים לכסף. והכסף משיג שני דברים: הוא מגיע לגדועים ומפרנס בדרך אנשים טובים (חלקם ציניים) שעובדים בעמותות הצדקה.
אז מהו הטוב?
שתי גישות עיקריות יש בפילוסופיה של המוסר לשאלה על "הטוב". הגישה הטלאולוגית והגישה הדאונטולוגית. שתי הגישות האלה מדגישות צדדים אחרים של הדילמה. הגישה הטלאולוגית (טלוס; תכלית, או מטרה) מדגישה את תוצאות הפעולה.
הגישה הדאונטולוגית (דאון, ביוונית עתיקה, "ראוי") מדגישה את הכוונות (הטובות או הרעות) של עושה הפעולה. והנה, יש לנו הזדמנות לניתוחים שונים של המורכבות הזאת.
הגישה הטלאולוגית תדגיש את התוצאות בפועל של מעשה מסויים. כאן רלבנטית פחות הכוונה של העושים. נניח שעמותת צדקה שולחת מאות פרוטזות לילדים. נניח שהיא עושה את המעשה מתוך רצון ציני להשיג פרסום, תקציבים ועוד. כל זה, לפי ההנחות הטלאולוגיות, לא רלבנטי. אם הפרוטזות מסייעות באמת לילדים, המעשה הוא מעשה ראוי.
לעומת זאת. אנשים טהורי לב; למשל המתפללים בבית הכנסת הגדול בבריסל, שמממנים פרוטזות מהדגם החדיש ביותר. פרוטזות שמקסימות את הילדים ושובות את ליבם באיכות האסתטית שלהן, אבל גורמות להם לוותר על הפרוטזות המחוספסות אבל המתאימות יותר מבחינה בריאותית, עשו מעשה שלילי. אגב, כל הדוגמאות אמיתיות, קרו במחנה הגדועים ומובאות בספר.
אז מה? יש בזה משהו? בסוף, הרי מה שקובע, הוא "התכלס בשטח". לא? אולי כן ואולי לא!
הכוונה הטובה
אנשי הגישה הדאונטולוגית יגידו דבר כזה. העולם גדול עלינו. אנחנו קטנים מלשלוט בו. התוצאות של המעשים שלנו, לעתים קרובות, לא בידיים שלנו. לכן, מה שקובע הוא הרצון הטוב שלנו. רצינו להועיל? פעלנו כדי להשיג משהו טוב? כדי לסייע באמת? גם אם הזקנו. גם אם לא הועלנו, המעשה טוב.
קרקס של ילדות גדועות
סליחה על הכותרת של הפסקה. אבל האם היא במקום? האם היא מרושעת? דמגוגית? תלוי את מי שואלים.
אנשי הגישה הטלאולוגית יגידו משהו כזה: אם הבנות האלה שמופיעות כמו חיות קרקס בכלי התקשורת באמריקה יביאו עוד כוחות סיוע לילדים באפריקה, הרי מה שעושה סם סימפסון איתן הוא מעשה טוב ביסודו.
ואנשי הגישה הדאונטולוגית? מה הם יגידו? הם יגידו שהכוונה של סימספון היא הקובעת. אם הוא מתכוון לטוב, אם כוונותיו טהורות, הרי שהוא עושה טוב. והדרך לגיהנום, כולנו יודעים, רצופה כוונות טובות.
אבל מה קורה, אנחנו שואלים, כשהכל מורכב הרבה יותר. הכוונות טובות, אבל אנחנו מרוויחים מהן ולא רק עוזרים. התוצאות טובות לפעמים, אבל משרתות אנשים רבים שלא אמורים להיעזר? תשבי יתרץ קושיות ובעיות.
ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. הנה רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות. אתם מוזמנים להאזין תכנית הרדיו השבועית שלו "קצה הקרחון על חברה וכלכלה " יום רביעי לאחר חדשות 12 ברשת א' של קול ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
