נתניהו בטקס האשכבה של ספי ריבלין: "הצחקת אותי, הצחקת אותנו"
אחרי שנים של מאבק במחלת הסרטן, הבדרן והשחקן ספי ריבלין הלך לעולמו בגיל 66. ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האשכבה: "אהבת את הבמה ואת הקהל - והקהל אהב אותך". ב-15:00 יובא למנוחות בראשון לציון
פחות מחודש אחרי יום הולדתו ה-66, ואחרי כשבועיים של אשפוז בהוספיס בבית החולים שיבא תל השומר, הבדרן והשחקן ספי ריבלין הלך לעולמו אמש (יום ג') כשסביבו רעייתו וילדיו. לדרכו האחרונה ייצא מתיאטרון הבימה, שם נערך לפני זמן קצר טקס האשכבה הרשמי. הוא יובא למנוחות בבית העלמין הישן בראשון לציון בשעה 15:00.
את הטקס שהחל מעט אחרי השעה 12:00 פתח הזמר ישראל גוריון עם ביצוע אקוסטי לשיר "אני גיטרה", אותו לדבריו ריבלין אהב במיוחד. אחריו עלה לשאת דברים ראש הממשלה בנימין נתניהו. "אתה היית זה שהצחקת אותי, הצחקת אותנו, במשך דורות", אמר. "חוש ההומור שלך לווה בשכל חד אבל גם בטוב-טעם. אתה אהבת את הבמה, אהבת את הקהל - והקהל אהב אותך".
נתניהו התייחס גם לפעילותו הציבורית ודעותיו הפוליטיות של הבדרן האהוב: "היו בו גם רגעים שהוא היה מאוד מעמיק, מאוד רציני. הוא לחם על הדעות הרציניות והלאומיות שלו גם כשמסביב היתה רוח אחרת, גם כשזה לא היה פופולרי. הוא מעולם לא התכופף. הוא האמין שבשביל העתיד צריך לעמוד איתן היום. הוא היה אדם שחשב ודאג לארץ שלו, לעם שלו, וכל שיחה איתו היתה שילוב נדיר של הומור ושל עומק. אני גיליתי בשיחות הללו הרבה רבדים של הבנה עמוּקה של תולדות עמנו, של תולדות הציונות, של תולדות ההתיישבות - שהמשפחה שלך, ספי, היתה חלק ממנה".
"אהבתי אותך מאוד ספי", אמרה בטקס שרת התרבות לימור לבנת. "אהבנו אותך כולנו. לכתך היא אבידה כבדה. קודם כל למשפחתך - משפחה שכל-כך היית קשור אליה, שכל-כך תמכה בך לאורך כל הדרך. לכתך היא אבידה כואבת לציבור הישראלי ולציבור העצום של מעריציך, של אוהביך. נוח בשלום על משכבך. יהי זכרך ברוך". במהלך הטקס הופיעה גם הזמרת דפנה ארמוני, וכן הוקרנו קטעי ארכיון בכיכובו של ריבלין.
השחקן מוני מושונוב הגיע גם הוא לטקס ודמעות זלגו מעיניו כשפגש את ציפי שביט. "די כמה אפשר עם העצב הזה?", אמר ל-ynet, "אנחנו בוכים על האובדן - של אנשים כל כך יקרים ושל דרך. איך בזמן כל כך קצר איבדנו את השורשים שלנו. אנחנו רואים הליכה של אנשים כאלה - למרות שלא היו פוליטיים במובן המלא, אבל הם יצגו דרך פוליטית, אני מבכה אובדן יסודות שעליהם קמה המדינה".
מוקדם יותר נערך משדר מיוחד לזכרו באולפן ynet, במהלכו סיפרה השחקנית והקומיקאית מיקי קם על הקושי הגדול של ריבלין בשנים האחרונות. "השקט הזה שנכפה עליו היה סבל גדול עבורו", אמרה. "השתיקה הזו היתה קשה, קשה מנשוא. ספי היה איש מאוד אהוב, קומיקאי מוּפלא ונדיב מאוד, גם בחיים וגם על הבמה".
טוביה צפיר, שעבד לצידו בתוכנית הסאטירה המיתולוגית "ניקוי ראש", תיאר אותו במהלך המשדר כ"מצחיקן בלתי נלאה, במלוא מובן המילה". עוד הוסיף כי "לא הבנתי איך הוא לא מתעייף. הוא אהב כל-כך להצחיק. גם אם היית עומד מוּלו לבד היית בשבילו קהל - היתה לו תשוקה להצחיק, והוא עשה את זה בתשוקה ובאנרגיה גם לאדם אחד וגם ל-3,000 אנשים".
ציפי מור, שגילמה את רגע בתוכניות הקלאסיות "רגע עם דודלי" ו"בבית של פיסטוק", סיפרה על הנעשה מאחורי הקלעים בטלוויזיה החינוכית: "פעם עשינו תוכנית לפורים והיה שם סוס. הבטיחו לי בחזרות שהסוס יהיה קטן מאוד ואני רק אצטרך לעמוד מעליו בפישוק, שזה לא יהיה מפחיד. אבל הביאו איזה סוס שבדי, סוס בריון עם רגליים ענקיות, וכל פעם שהייתי עולה עליו הוא היה קופץ. אז ספי אמר לי: 'תקשיבי טוב, אם הסוס הזה יעשה לך משהו אני שובר לו את כל העצמות. אז תהיי רגועה'".
"הפעם האחרונה שדיברתי עם ספי היתה מאחורי הקלעים של ההצגה 'גיבורים' ב-2012", סיפרה חברתו חני נחמיאס. "התפקיד שלו דווקא היה מאוד דרמטי ואני זוכרת כמה התרגשתי לראות ספי כל-כך שונה ממה שאני הכרתי. היו לו יכולות של שחקן דרמטי נפלא. הוא היה מאוד צרוד והשתדל למעט בדיבור מחוץ לבמה".
השחקנית הישראלית שירלי ברנר נזכרה ממקום מגוריה בלוס אנג'לס באחת מהופעותיה הטלוויזיוניות הראשונות - כאחות שעובדת לצידו של הרופא המטורף דוקטור מרגוע שגילם ספי
ריבלין, בקטע בתוכנית "פספוסים". "הוא לימד אותי שם כל מה שהייתי צריכה ללמוד על קומדיה", סיפרה בשידור. "שחקנים מנסים להיות מצחיקים, ספי לא ניסה - הוא פשוט היה מצחיק, בכל מילה שיצאה לו מהפה, בכל ניואנס. יגאל שילון ואני לא הצלחנו לעבוד, פשוט נקרענו מצחוק".
במהלך השידור שוחח עם ynet גם השחקן ששון גבאי, שעבד לצידו רבות על הבמה ונזכר כיצד ניתן היה לזהות את כישרונו וגדולתו של ריבלין עוד מראשית הדרך. "הוא היה אמן הסיפור, כולם היו מתגודדים סביבו", סיפר. "הוא היה פשוט מרתק ושופע חיים. הוא הכיל בתוכו לא רק הרבה דמויות, אלא הרבה אנשים היו בתוך ספי. בשנים האחרונת, כשהתמודד עם המחלה, תמיד שמר על אופטימיות ותמיד קיווה. ועד ימיו האחרונים נשאר מחייך ומחזק".
לפנייה לכתב/ת 
