אסף חנוכה: "אני לגמרי בצד של הלוזרים"

"בילדות ובנעורים שלי, כמעט בכל גיבור קומיקס מצאתי חלק מסוים שהייתי יכול להזדהות איתו", מספר המאייר אסף חנוכה, בשיחה עמו בפסטיבל פילוסטרה למאיירים ולקומיקס שמתקיים במסגרת ה-FIL, יריד הספרים הבינלאומי במכסיקו. "בוולברין מצאתי הבעה של כעס ושל גבריות, עם ספיידרמן הזדהיתי כי הוא היה עני וגם מרדן, עם דרדוויל בגלל זה שהוא בעל מום ועיוור - אבל גם תמיד רואה את האמת. כל גיבור 'סתם' לי חור אחר בזהות.

"בגיל ההתבגרות הרי אתה עובר מטמורפוזה מסוימת, והרבה פעמים ההתפתחות הפיזית לא תואמת את זו הנפשית. לכל גיבור על יש זהות סודית לצד זהות ארצית, וגם ביניהם יש את הפער הזה. הקומיקס מאפשר לך להיות גם החנון וגם הגיבור. זה נתן לי תחושה שיש לי סיכוי".

חכם חנוכה

חנוכה, שנולד ב-1974 ברמת אילן שליד קרית אונו, בילה את רוב ילדותו באיור משותף עם אחיו התאום תומר. שנים של איורי קומיקס משותפים ומלאי דמיון הפכו את שני האחים התאומים למאיירים מצליחים. אסף חי ויוצר בעיקר בארץ, ותומר, בעיקר בניו יורק.

מי החנון ומי הגיבור? איור של אסף חנוכה למגזין "פוז"

"כילדים, בעולם שלנו זה היה לגיטימי לגמרי ליצור קומיקס, ולראות את החיים דרך ציור קומיקס", מספר חנוכה. "גדלנו בפרבר אפור ליד כביש גהה, ומדי פעם דודה שלנו שלחה לנו מלוס אנג'לס חוברות קומיקס באנגלית. אבל בגלל שהיינו קטנים ועוד לא ידענו אנגלית, יצקנו את כל התכנים של החיים שלנו אל הגיבורים הזרים האלו. גם בהמשך, בגיל התבגרות, כשאתה מנסה לברר מה הזהות שלך, התחברתי לגיבורי על אמריקנים".

אז הפכת את האיור למקצוע?

"בצבא שירתי כגרפיקאי בעיתון 'במחנה', ובסוף העיתון היה לי מדור קומיקס קבוע, שעסק בנושאים של חיילים והמחשבות שלהם. זה היה משהו מאוד מהורהר, ולא מצחיק או צבאי במיוחד. אני לא סגור כמה אנשים באמת קראו את זה. ואז כשאתגר קרת פרסם את 'צינורות', נתקלתי בטקסטים שלו, והם מיד עורו בי השראה".

מה מצאת בהם שדיבר אלייך?

"ערבוב בין דימויים ומחשבות אמריקניות, למשהו מאוד ישראלי ששייך לכאן. היה בסיפורים שלו פער בין חלום, לאידיאל, לבין חיים שהם קצת סתמיים. נראה לי שכל אדם שהיה חנון בשנות ה-80 וקרא קומיקס ואז התגייס לצבא, מאוד הזדהה עם הטקסטים האלו. היה לי רצון לקחת את כל הספר הזה, ולצייר אותו כקומיקס. וקומיקס זה היה משהו שעשיתי מגיל מאוד צעיר".

הקומיקס האישי של אסף חנוכה(איור: אסף חנוכה)

בהמשך לספר "צינורות", המפגש של חנוכה עם קרת הוביל ליצירה משותפת של השניים בשם "סמטאות הזעם", שצירפה לכל סיפור של קרת סיפור חזותי חדש, שברוב המקרים אינו מתאר את מה שקורה בסיפור המקורי, ולעתים אף קשור אליו באופן רופף. "בקומיקס הרפתקאות הגיבור רץ, קופץ, נכנס ויוצא ממקומות. בקומיקס של אתגר הדגש היה על הקול הפנימי, נגיד שהגיבור מתחבק עם חברה שלו באיור, אבל אומר שהוא לא מרגיש כלום בטקסט. הפער בין הטקסט לדימוי - זה מה שמעניין אותי בקומיקס".

לאחר ש"סמטאות הזעם" זכה להצלחה ותורגם בעולם, יצרו השניים את "פיצריה קמיקאזה", שהיה עיבוד חזותי לקובץ הסיפורים של קרת, "הקייטנה של קנלר". "בהמשך נסעתי לצרפת לכמה שנים, כי הרגשתי שאני נזקק לידע טכני. רציתי לדעת לצייר כל דבר מהראש שלי בלי מגבלות טכניות, ומכל זווית. לא רציתי ללמוד עיצוב או מחשבה קונספטואלית, אלא ממש ללמוד את האיור כמדע. כאוסף של חוקים. למדתי בליון שמונה שעות בכל יום בסדנה מפרכת של לימודי פרספקטיבה, אור וצל. כשסיימתי את הלימודים הבנתי שאין כזה דבר לצייר הכל מהראש, ושזה יראה תמיד מציאותי. מרוב ההתמקדות שלי ב'איך', שכחתי את 'המה': מה אני בעצם רוצה להגיד".

אחרי השנים בליון וגם בפריז, חזר חנוכה לארץ והפך למאייר מן השורה. מאחוריו רשימה די מפוארת של שערים למגזנים ואיורים לעיתונים שביצע בארץ ובעולם, וכיום הוא אחד מהמאיירים העסוקים בתחום, וגם מלמד איור בשנקר. איור אחד, לדוגמא, שיצר בעבור הניו-יורק טיימס בנושא משחקי מחשב ומה הם עושים לילדים שמשחקים בהם, מייצג עבורו את הפיצול בין קיום מינורי ואוטומטי שאנו רגילים לו - בגלל שבעידן המודרני רובנו יושבים מול מסך ולא זזים כל היום – לבין התכנים שאנו צורכים. תכנים שהופכים לדרמטיים ולגדולים מהחיים כל הזמן, אם זה סרטי תלת ממד או משחקי מחשב.

הרפתקאות וירטואליות באיור של אסף חנוכה לניו יורק טיימס

"ישנה תחושה", הוא מבאר, "שככל שהדברים שלנו הופכים ליותר גדולים ואקספרסיביים, אנחנו עצמנו הופכים ליותר קטנים ולא משמעותיים". עוד איור שמתאר ניגודים, אייר חנוכה לשער מגזין "פוז" עוסק בחינוך נגד יחסי מין בלתי מוגנים, בעוד המציאות היא מאוד מתירנית, ומנוגדת לאיור.

עם איזה חומרי גלם אתה עובד?

"תמיד יש לי סקצ'-בוק בתיק שעליו אני משרבט התחלה של רעיון. בעבודה עצמה אני עובד על 'סנטיק' שזה מחשב שאפשר לצייר על המסך שלו, וזאת האופציה הכי קרובה ללצייר על נייר, בעצם. כשחזרתי מצרפת מצאתי חנות שייבאה את הנייר שציירתי עליו שם, והייתי קונה אותו ומצייר עליו עם דיו. יום אחד הם הפסיקו לייבא את הנייר הזה לארץ, ובאותו היום זרקתי את המכחולים לפח ועברתי לעבוד על המחשב. בתור מי שמאייר לעיתון, וצריך לעבוד על סרט נע שבו כל יום-יומיים צריך לשלוח איור, לא יכולתי להיות תלוי בשום דבר פיזי, כמו לחכות שהצבע יתייבש על נייר, או למצוא נייר ראוי".

ריאליסט חסר תקנה

בשלוש השנים האחרונות מאייר חנוכה טור קבוע במוסף "כלכליסט" בשם "הריאליסט" שכעת אוגד בספר קומיקס שראה אור בספרדית, והושק ביריד הספרים במקסיקו (ה-FIL). "הריאליסט" עוסק בחייו האישיים של חנוכה, ואשתו הלית (מאיירת אף היא) ובנו ובתו מככבים בו על דרך קבע.

איך מתחילה אצלך העבודה על איור לטור הקבוע?

"הבעיה האמיתית היא להחליט על מה הסיפור. הביצוע עצמו לוקח לי אולי יום. זה מתחיל מרגש כלשהו - גרעין רגשי מופשט שאני חושב איך אוכל להעביר אותו בתשעה פריימים, מהם מורכב הטור עצמו. תשעה פריימים זה עניין טכני שאני נצמד אליו, כי יש לו כוח סימטרי - שיש פריים אחד באמצע - ואני אוהב העוגן של זה. בנוסף, אני מרגיש שאלו כל הפריימים שאני צריך כדי להגיד את מה שאני רוצה באופן מדויק.

אסטרונאוט במטבח. איור של אסף חנוכה

"לדוגמא באיור מתוך הטור שנקרא 'ברור שאני מקשיב לך', רואים אשה וגבר יושבים בבית קפה, והגבר הוא אסטרונאוט. זה מדבר על זוגיות ועל כך שמשתדלים לפנות זמן לשבת ביחד בבוקר כדי לשמוע מה חדש ולהתעדכן מה עובר על השני, כי בערב תמיד עייפים ותמיד מטפלים בילדים וכל זה. אבל בסיפור הזה האשה מתוסכלת כי הגבר לא מקשיב לה, הוא לגמרי אסטרונאוט, ולמרות ששניהם התאמצו לעשות עוד אקסטרה-מאמץ לשם הזוגיות, יש ביניהם עדיין פער".

נשמע מאוד אישי.

"אשתי מעורבת בתהליך היצירה שלי, עורכת אותי ושותפה לרעיונות של הטור, וגם הבן שלי רגיל לראות את עצמו בעיתון ולא מכיר שום דבר אחר, וזה לא נראה לו מוזר. אני חושב שלהגיד את הדברים ולחשוף אותם זה הרבה יותר טוב מאשר רק להרגיש אותם. אם העבודה שלי טובה ומצליחה לגעת באנשים באמת, זה לא נשאר ברמת הרכילות. כי אני עצמי בעצם לא מעניין אף אחד. אבל אם הצלחתי לומר משהו שהוא יותר גדול מהחיים שלי, זה שווה את זה. אני חייב לציין שב'כלכליסט' מגלים המון סבלנות לנרטיבים שהם יותר מעורפלים ולא מצחיקים. הרבה פעמים הטור שלי מדכא. הם נותנים מקום לאמנות הזאת, ואני גאה על כך".

לאיזה ז'אנר של קומיקס אתה משתייך?

"קומיקס מהסוג האוטוביוגרפי מורכב משני מחנות. יש את ארט שפיגלמן, שכתב את 'מאוס' שעוסק בשואה. זה קומיקס אינטלקטואלי שמשתמש בחוויה האישית כדי לצאת ממנה לסיפור יותר גדול. ויש את רוברט קראמב, שמציג את היוצר כלוזר, עם חיים מעוכים שמטפלים בדברים הקטנים, לצד סטיות כמו סמים ומשיכה לנשים עבות בשר, וגם זה, כמובן בא לומר משהו גדול יותר על החיים. אני לגמרי בצד של הלוזרים, וכבר השלמתי עם זה.

"יש לי דימוי חוזר בקומיקס שיש לי על המצח טיפות זיעה. כאילו אני כלוא תמיד במבוכה תמידית, ובתחושה שאני לא מצליח להדביק את האירועים שנמצאים סביבי. כאילו אני אף פעם לא באקורד הנכון. תמיד ליד. תמיד לא מתאים. באמנות שלי יש הרבה דימויים סוריאליסטיים והרבה פנטזיה, שמתקיימת לצד הריאליזם. זה נכון לסיפור, כי ברור שבמציאות זה לא יכול להיות. אבל הקומיקס מאפשר לי להיות במקום הנכון בזמן הנכון, למרות כל המבוכה".

מה הפרויקט הבא שלך?

"ספר קומיקס בן 150 עמודים שאני עובד עליו כבר כמה שנים עם אחי תומר ועם בועז לביא, שהוא חבר מימי במחנה, וגם תסריטאי. המון שנים רצינו לעשות משהו ביחד, עד שנוצרה ההזדמנות הנכונה. הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי שבו שני אחים תאומים נמצאו בג'ונגל של בורמה, אליו הגיעו אחרי שחיילים שרפו להם את הכפר. הם הובלו לשם על ידי צבא של לוחמי גרילה שנצחו את השלטון, בטענה שיש להם כוחות על. זה חומר הגלם בבסיסו, ואנחנו מעבדים אותו למשהו משלנו. כרגע אנחנו כבר בעמוד 98, אז יש למה לצפות".