הסתכלו סביב, ג'ים מוריסון בכל מקום
במניירות על הבמה, בנאומים החופרים, בלוּק של הרוקסטאר המיוסר ואפילו בזירת ההיאבקות: ג'ים מוריסון, שאמור היה לחגוג היום 70, הותיר את חותמו גם בזכות שלל מוזיקאים (ולא רק) שהלכו בדרכו. מאיגי פופ, דרך אואזיס ועד גלעד כהנא - קבלו את מצעד המושפעים
איגי פופ
כל מי שאי פעם ראה את איגי פופ בהופעה חיה יכול להגיד לכם שאיש הסטוג'ס הוא חיית במה רעה במיוחד - אנרגטית, מינית ונטולת רסן. גם אם ההופעה שלו בארץ לא ארכה יותר משעה, האנרגיות והכוח החשוף שהופגנו בה נותרו עם המעריצים עוד זמן רב לאחר מכן. ולכן, זה לא ממש מפתיע לגלות שסגנון הפרפרומנס שלו אומץ לאחר שחזה בג'ים מוריסון מופיע מולו על במה. איגי פופ זוקף לזכות מוריסון מניירות רבות שלו, ובהמשך אף ניגן עם ריי מנזרק, קלידן הדורז. ממה שפחות אנשים יודעים זה שאיגי פופ נמנה עם המועמדים להחליף את מוריסון בעמדת סולן הלהקה, כשזה מת ב-1971. למזלו (ולמזלנו, למען האמת), זה לא יצא לפועל.
איגי פופ. מניירות הופעה של מוריסון
ניק קייב
ואם כבר מניירות הופעה, גם ניק קייב לא חף מכאלו, וגם הוא זוקף אותן לזכותו של מוריסון. בהופעותיו עם להקתו גריינדרמן משחרר קייב אנרגיות שלא תמיד באות לידי ביטוי בעבודתו כסוליסט, וגם ביצירתו האישית נמנה נסיך האופל עם הזמרים שנוטים לספר סיפורים אפלים על לילות מלאי וויסקי, נשים וסבל קיומי. גם העובדה ששם אלבום הבכורה שלו The Birthday Party, להקתו הראשונה של קייב, נקרא "Door, Door" - מסגירה חיבה מובהקת לרוקר המנוח. או לדלתות.
ניק קייב וגריינדרמן. אנרגיות, נשים ואלכוהול
הסטרוקס
יש קו ישר שניתן למתוח בין חברי הסטרוקס לחברי הדורז - מעבר לדמיון הסמנטי בשמות ההרכבים. כמו מוריסון, גם ג'וליאן קזבלנקס נמנה עם סולני הרוק הכריזמטיים והמשפיעים בדורו, בזכות יכולתו להוות קול של תקופה - ובו בזמן לשדר ניתוק וייחודיות, גם בים הפרונטמנים האחרים בשטח. בעולם שבו סולני רוק אגדיים כבר כמעט ולא קיימים, קזבלנקס ממשיך לזהור מעל רבים אחרים, לא מעט בשל הלוק שהוא מטפח כבר עשור - שכמו נלקח מספר ההדרכה "101 דרכים להראות כמו קלישאה של כוכב רוק". ספר שמוריסון יכול היה לכתוב, שכן הוא היה חלק חשוב בעיצוב אימאג' השיער הארוך והמבט המיוסר שאומץ על ידי אינספור סולנים לאחר מכן. אם זה לא מספיק, קזבלנקס כבר הודה בעבר על ההשראה ששאב מהדורז, ולפני כשנה וחצי ראיין את ריי מנזרק ורוברט קריגר, אז חברי הדורז הנותרים (מנזרק מת בחודש מאי האחרון), עם צאת הסרט הדוקומנטרי "Mojo Risin: The Making Of L.A Woman".
הסטרוקס. קול של דור
אינקסס
נכון, מבחינה מוזיקלית קשה באמת לערוך הקבלה בין ההרכב החשוב ביותר שיצא מאוסטרליה (וסליחה עם אנשי AC/DCׂ) לבין הלהקה של ג'ים מוריסון. אבל השפעה והשראה הם לא תמיד עניין של מהות או תוכן, כמו שהיא כיכולה להיות עניין של צורה. ודי במבט אחד בסולן האקסצנטרי של אינקסס בשביל לגלות דמיון לא מבוטל בין מייקל האצ'נס המנוח לג'ים מוריסון. אם מוריסון תרם רבות לעיצוב דמות (וקלישאת) כוכב הרוק, הרי שהאצ'נס גילם אותה לשלמות, כולל רומנים עם כוכבניות ומוות בגיל צעיר, בנסיבות קינקיות מסתוריות. יש שמצאו בין השניים יותר מדמיון פיזי, כמו המדיום המפוקפקת ג'קלין מאריי, שאף כתבה על השניים אוטביוגרפיה משותפת (!), המבוססת על סודות שגילו לה צמד הרוקסטארז לאחר המוות (!).
אינקסס. קלישאה של רוק סטאר
דנזיג
בדרך כלל כשעולה שמה של להקת המטאל דנזיג בשיחה, שמות הלהקות המקושרות אליה הם בלאק סאבאת' או המיספיטס. אלא שמבט אחד אל גוף היצירה המוקדם של ההרכב מגלה שלפני בלאק סאבאת', ה-DNA הדנזיגי הכיל השפעה ברורה מג'ים מוריסון. גם אם נניח לרגע בצד את המראה של מנהיג הלהקה גלן דנזיג (המשלב אלמנטים של רוק כבד, מוריסון ואלביס פרסלי) - מהשירה הבלוזית, הנטייה לשיר על נשים והאווירה הקודרת השורה על רבים משיריהם, קשה להכחיש שדנזיג הם לא פחות מגרסת המטאל של הדורז. זה ניכר במיוחד בשירים הראשונים ששחררה הלהקה, ובראשם "She Rides", שיר מתוך אלבום הבכורה של ההרכב, שיותר מכל דבר נשמע כמו קאבר לדורז.
דנזיג - "She Rides". הדורז גרסת המטאל
אואזיס
טוב, האחים גאלאגר יכולים להוביל בקלות כל רשימת זמרים מושפעים, בעיקר בשל העובדה שהם גנבו כל כך הרבה רפרנסים מוזיקליים מכל להקת רוק שפעלה בעשורים ה-60 וה-70. וכך, לצד הביטלס, הרולינג סטונס, טי-רקס ושאר חבריהם לממלכת הרוק הבריטי, נמנה גם הרכבו האמריקאי של מוריסון, שההשפעה שלו על אואזיס ניכרת במיוחד באלבומיה המאוחרים יותר, למשל השיר "Put Your Money Where Your Mouth" שמלווה (ויש שיאמרו גונב) ללא בושה מהשיר "Roadhouse Blues".
אואזיס - "Put Your Money Where Your Mouth". גונבים מכולם
גלעד כהנא
אמרתם כריזמה משפריצה ומונולגים שלמים מאולתרים? אמרתם ג'ים מוריסון. או גלעד כהנא. סולן להקת ג'ירפות נמנה עם הסולנים היותר שנונים וורבליים בתחומו, בזכות שילוב של יצירתיות, דעתנות בריאה ורצון עז לשמוע את עצמו מדבר. הופעות של ג'ירפות לרוב מגיעות לשלב שבו גלעד כהנא מתחיל לדבר, ולרקע ג'אמינג' רפטטיבי לרוב, פורש את משנתו בנושא מסוים אותו בחר לאותו הערב. מהמצב הפוליטי דרך שביתות סטודנטים, מנשים ועד אוכל והקאות, כהנא הוא מאסטר באלתור מניפסטים שלמים במהלך הופעות, ממש כמו מוריסון - שאהב לדבר על מלכי לטאות ושאר נושאים שעניינו באותו הרגע. לפעמים, גם לחפור צריך לדעת איך.
גלעד כהנא. גם לחפור זו אמנות
ג'ון מוריסון
כן, זו לא טעות, קראתם נכון. יש דבר כזה "ג'ון מוריסון", והוא מתאבק WWE בשם ג'ון האניגן. עד 2007 האניגן היה מתאבק זניח ולא מענייין במיוחד, שהתאבק תחת השם "ג'וני נייטרו". אבל כשהחליטו שם בליגת ההיאבקות הגדולה בעולם לעשות לבחור מייק אובר רציני, הדמיון הוזואלי לסולן הדלתות הפך לנכס אדיר - ולגורם שהפך את האניגן לסופרסטאר. כמו חקייני אלביס פרסלי בלאס וגאס, כך נוצרה דמותו של ג'ון מוריסון, שהתהדרה בלוק ובמניירות של ג'ים מוריסון, כולל דיבורים על מוג'ו, מקדשי תבונה ולילות שעולים באש.
אם גים מוריסון היה מתאבק, זה היה נראה כך
תרבות פופולרית
ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה - בכולם מופיעה אחת לתקופה התייחסות כזו או אחרת למוריסון ולרוחו. מקרים קיצוניים כוללים כפיל מוריסון כמעט מדויק ב"עולמו של ווין 2", כגורו שמייעץ לגיבור הסרט להפיק בעצמו פסטיבל מוזיקה, ביצוע של השיר "Break On Through" על ידי קראסטי הליצן של "הסימספונס" וצילום של קברו של הזמר בקליפ לשיר "Sleep When I'm Dead" של בון ג'ובי. להקת רדיוהד מזכירה את מוריסון בשיר "Anyone Can Play Guitar", וכמוהם גם לנה דל ריי בשירה "Gods And Monsters". אפילו סופר המתח והאימה סטיבן קינג הרגיש צורך להכניס את סולן הדלתות לאחד מספריו, וזה קורה בספר "העמדה", בו עובד תחנת דלק משוכנע שראה את רוחו של ג'ים מוריסון בלילה מסויט אחד.
"עולמו של ווין 2". לפגוש את מוריסון בחלום
אילו עוד יוצרים מושפעים מג'ים מוריסון ומהדורז? שתפו אותנו
