אני ואני ואני (ואריק) / פלג בחמישי

הטרמפיסטים

"אריק התקשר אליי והחמיא לי"

שתי תופעות בולטות אפיינו את שבוע האבל על מותו של אריק איינשטיין. הראשונה: רצף נפלא של שירים, סרטים ומערכונים, חלקם גאוניים, של רב־האמן יוצא הדופן. והשנייה: נחיל דביק של פוליטיקאים, ידוענים, ובמיוחד עיתונאים ואנשי ספורט, שקפצו על ההזדמנות וניצלו את הבמה כדי לספר על עצמם: "אריק התקשר אליי", "אריק דיבר איתי", "אריק החמיא לי", "זכיתי!"

עוד ב-ynet ספורט:

• האם מכבי ת"א תאבד את ג'ורדי קרויף?
• רביעייה מדהימה לסוארס, צפו בתקצירי הליגה האנגלית
• ערב מוצלח לעומרי כספי, פחות מוצלח ליוסטון
  

"כשהייתי ילד, לא דמיינתי שאני אשב יום אחד ואנחה משדר ביום פטירתו של אריק", התגאה המגיש שי גולדן. "כשהופענו בחמישייה הקאמרית, אריק דאג להעביר לי מסר שהוא אוהב את מה שאני עושה", השוויץ השחקן מנשה נוי. "הייתי צלמת, הוא נכנס לסטודיו שלי בסלון", נזכרה ליהיא לפיד. כאילו הם הסיפור, לא הזמר המנוח. הגדיל לעשות גיא לרר מערוץ 10, שהשמיע ביום ההלוויה הקלטה של שיחה שקיים עם הזמר יום לפני מותו, בלי לבקש את רשותו כמובן. אז מה אם זה בדיוק מה שאיינשטיין לא היה רוצה? העיקר שלרר דיבר איתו. כמה נבזי.

כולם היו חבריו(איור: אופיר בגון)

וגם אנשי וכתבי הספורט דיברו כביכול על הכוכב הצנוע, אבל הקפידו להבליט את חלקם בסיפור. אלי גוטמן למשל עלה לשידור בטלוויזיה, ואפילו כתב טור באחד העתונים ובאחד האתרים, ובשלושת המקומות העביר מסר חשוב: "אריק דיבר איתי. פעמיים!" את השיחה הראשונה, כך סיפר המאמן הלאומי, סיים איינשטיין במשפט: "אני רוצה להודות לך", ואת השנייה, דיווח גוטמן, אריק נעל במילים: "רציתי להגיד לך תודה".

אברם גרנט, שמתמחה כידוע בטיפוח קשרים עם כוכבים, טרח לעדכן אותנו ש"הכרנו בקפה אצל ירדנה לפני יותר מ־20 שנה". והוסיף שזאת "הייתה חוויה להיפגש איתו". רק שלא תחשבו חלילה שאברם לא הכיר את אריק אישית.

הגדיל לעשות עומרי אפק, שעל רקע צילומים של עצמו ששלף מהארכיון מעונת האליפות של הפועל ת"א, הודיע לאומה: "זכיתי לעשות אותו מאושר". זה שאריק לא התקשר אליו, לא אומר שלעומרי היה חלק חשוב בהעלאת המוראל שלו.

תפס טרמפ על איינשטיין. עמית הורסקי

גם כתבי הספורט התחרו ביניהם מי הכיר אותו יותר. השדר עמית הורסקי, לדוגמה, מיהר לדווח בפייסבוק שאיינשטיין התקשר אליו לפני שלוש שנים ואמר לו: "רציתי להחמיא לך על השידור של הפועל". הורסקי אפילו הדגיש ש"השיחה התארכה". על המשפט "אריק החמיא לי על השידור", חזרו השבוע גם שדרים ופרשנים אחרים. שכרם יצא בהספדם.

אבל הכי הרבה עיתונאים סיפרו שאריק היה החבר הטלפוני שלהם, ורצו לספר לחבר'ה איך הוא התקשר אליהם ושאל: "מה היה שמו של השחקן ההוא מהנבחרת ההיא לפני 30 שנה?" אז מה אם הוא שאל? מדוע צריך לעניין את הציבור אם איינשטיין ניסה להיזכר בשם של כדורגלן כלשהו? נראה לכם שהאיש הכל כך מופנם היה רוצה שתשתפו את העם בשיחותיו הפרטיות?

תפסו עליו טרמפ בתקשורת, והוא בכלל לא ידע. בושה!

הפופוליסטים 

גם ההתאחדות ושחר תופסים טרמפ

אריק איינשטיין היה אדום בלב ובנפש, והטקס שערכו לו מאות אוהדים בגינת אוסישקין היה ספונטני ומרגש. כך גם המחווה של הפועל ת"א, ששחקניה הופיעו בחולצות עם שמו של האוהד שהקדיש כמה שירים לקבוצתו האהובה. אבל החלטת ההתאחדות לקיים טקס לזכרו בכל המגרשים הייתה פופוליסטית ומופרכת. בדיוק כמו בקשת מכבי חיפה לענוד סרטים שחורים במשחק הליגה האירופית בהולנד.

מה הקשר אריק איינשטיין בבני סכנין?(צילום: זהר שחר)

מה פתאום? מה להתאחדות או למכבי חיפה ולאוהד הפועל? לפי גוטמן, את הטלפון מאריק הוא לא קיבל בעקבות ה־3:3 מול פורטוגל, אלא דווקא אחרי שהאדומים לקחו לירוקים את התואר. שלא לדבר על כך רק שדקת ההנצחה במגרשים מזמינה פרובוקציות והופכת לעיתים לביזיון. במשחק בסכנין למשל, כשברמקולים השמיעו את "אני ואתה נשנה את העולם" שאיינשטיין גם כתב, ביציעים גאתה השירה: "נתן זאדה מת". לא בטוח שלזה התכוון המשורר.

שלושה ימים לפני מותו של איינשטיין, הלך לעולמו גם התעשיין דב לאוטמן, חתן פרס ישראל שזכה בעוד כמה אותות ותעודות הוקרה על תרומתו לחברה ולמדינה. פרט להקמת מפעלים ולהעסקת אלפי עובדים, לאוטמן ז"ל פעל למען טיפוח בני הנוער בפריפריה, תרם ביד רחבה לארגונים ולעמותות שעסקו במחקר, בהשכלה ובדו־קיום – וגם לו יש לא מעט אלבומים של ארץ ישראל הישנה והטובה. אבל לוזון, חלובה ושחר לא מצאו לנכון לכבד את זכרו. כנראה בגלל שהיו עסוקים בהסכם השיווק עם הטוטו.

הפנדליסט

זיכרונו הקצר של אבי נמני

ב"יציע העיתונות" נדרשו השבוע לסוגיית חשבון המים המנופח של בנימין נתניהו, ואת הדעה הכי נחרצת בנושא השמיע העיתונאי והתחקירן אבי נמני. "לא מכובד לנו כמדינה להתעסק בשטויות האלה של ראש ממשלה", הוא נזף בעמיתיו לפאנל. "אתם נכנסים פה לחדרנויות וזה לא מקובל. זה ראש ממשלה, זה לא עוד אחד האדם". ואני לתומי חשבתי שהוא שומר רק על ראש ממשלת הכדורגל.

אבי נמני מנסה להיזכר מתי בפעם האחרונה החמיץ פנדל חשוב(צילום: אלי אלגרט)

אבל מעניין לא פחות היה הדיון על שחקנים קרי־רוח כמו מאיר טפירו, שיודעים להכריע משחקים במאני־טיים. "אני, לשמחתי", אמר נמני, "בחיים שלי לא החמצתי פנדל שהיה משמעותי. אף פעם!" אה, באמת? הנה מה שמצאתי תוך כמה דקות:

21.1.06. עונת הגלקטיקוס המפורסמת. מכבי ת"א (חמישית בטבלה) מול בני־יהודה (רביעית) בבלומפילד, משחק בעל משמעות בקרב על כרטיס לאירופה. דקה 90, במצב של 2:2. אסף קינן נתן פנדל למכבי. נמני בעט, השוער יהב יולזרי הודף, נשאר תיקו.

29.11.03. בית"ר ירושלים השקועה מתחת לקו האדום התארחה באורווה אצל מכבי פ"ת, וכבר בדקה השנייה קיבלה פנדל. נמני, כוכב בית"ר, לקח תנופה ובעט החוצה. בהמשך עומר גולן כבש שער ניצחון, 0:1 לפ"ת, שהשקיע את בית"ר עוד יותר עמוק בתחתית.

איך היא קשורה לכאן? חדרנית(צילום: עמית מגל)

22.4.00. דרבי תל־אביבי. הפועל הייתה במקום הראשון אבל הפסד בדרבי היה גורם לכך שתאבד אותו להפועל פ"ת. מכבי ואוהדיה באו להרוס, בלומפילד היה מפוצץ. דקה למחצית אישטוואן פישונט העלה את האדומים ל־0:1, אך בדקה ה־59 נשרק פנדל לזכות מכבי. מס' 8 בצהוב ניגש לכדור, ולפי הדיווח בעיתון "בעט ברשלנות החוצה". הפועל ניצחה 1:2 ודהרה לעבר האליפות. הכותרת ב"ידיעות אחרונות" למחרת: "ותודה לאבי נמני".

אז אלה הממצאים על זה שבחיים לא החמיץ פנדלים משמעותיים, ולא נותר לי אלא להתנצל שנכנסתי פה לחדרנויות. זה לא מקובל. בכל זאת, זה אבי נמני, זה לא עוד אחד האדם.

הסביבון 

חגו הגדול של הרב גלויברמן

לחובבי הספורט קשה לעקוב אחרי הרב חולה הפרסום יעקב גלויברמן שליט"א, במיוחד בחנוכה. הוא מצידו מדווח כמובן לתקשורת על מסלולו, באמצעות מסרונים תכופים, אבל כשיש כל כך הרבה משחקי כדורגל וכדורסל, ובין לבין כבוד הרב חייב לעבור גם באולפני רדיו וטלוויזיה, זה לא פשוט.

העיקר שתהיה מצלמה בשטח. הרב גלויברמן עם דייויד בלאט (ארכיו)(צילום: מ.מאמין)

השבוע, מכיוון שהוא עצמו מעדיף להגיע למשחקים מרכזיים שמשודרים בטלוויזיה, לאולמות הפחות אטרקטיביים נשלחו רבנים צעירים, שיצברו ניסיון. זה המקום לציין שבמקומות מפותחים בעולם מפרידים בין ספורט לדת, ואין סיכוי שתראו טקסים כאלה לפני תחרויות ספורט. בארה"ב ציינו בשבוע שעבר את חג ההודיה, אבל לפני המשחק בין הלייקרס לסן־אנטוניו לא שחטו תרנגול הודו בעיגול האמצע. אני גם מוכן להמר שבמחזורי הכריסמס באנגליה, סנטה קלאוס לא ינחת באולד טראפורד כדי לחלק מתנות לוויין רוני ולראיין גיגס. ורק אצלנו, איגוד הכדורסל שיתף פעולה עם הדלקת הנרות בכל האולמות. אולי בגלל שנעשה לנו נס, וכל הישראלים ביחד זכו לקבל שמונה דקות על הפרקט.

אבל גלויברמן לא מתעסק בקטנות. אחרי שדיבר על החג בערוץ הספורט והדליק חנוכייה ב"שירים ושערים", הוא השתתף (והצטלם) בטקס חילופי מפקדים במשטרת לוד, ומשם הגיע לבלומפילד, למשחק המרכזי בין מכבי ת"א להפועל רעננה. למחרת מצאתי באחד מאתרי הבית שלו לא פחות מ־18 תמונות של הרב המדליק, כולל אחת לצידם של מאיר איינשטיין ודני נוימן!

וכמה חבל שהוא לא חילק לילדים סביבונים עם האותיות נ־ג־ה־פ. נודניק גדול היה פה.

מילה זו מילה - 20.11.13: "מצד אחד הכדור ממאן להיכנס לשער, מצד שני הוא נכנס מאוד בקלות". דרור קשטן מפרט את הנסיבות האובייקטיביות שהובילו להתפטרותו.