לבן בחלום שחור: דיווח מגמר הסודאמריקנה

בשעה שמונה ורבע בערב, קצת יותר משעה וחצי לשריקת הפתיחה, נשמעו מחיאות כפיים קצובות וחזקות מחדר האוכל של המלון בלב סאו פאולו. בזה אחר זה יצאו שחקני פונטה פרטה, מלאי מוטיבציה, וחצו את הלובי בדרך אל האוטובוס שייקח אותם אל אצטדיון פאקמבו הסמוך, ולמשחק הראשון בגמר הקופה סודאמריקנה מול לאנוס מארגנטינה.

עוד ב-ynet ספורט:

• האם מכבי ת"א תאבד את ג'ורדי קרויף?
• רביעייה מדהימה לסוארס, צפו בתקצירי הליגה האנגלית
• ערב מוצלח לעומרי כספי, פחות מוצלח ליוסטון
  

אין לקבוצה הזו הרבה סיבות לשמוח. בשבוע שעבר היא ירדה לליגה השנייה, ארון הגביעים שלה מעלה אבק, ורק המפעל הזה – השני בחשיבותו בדרום אמריקה אחרי הליברטדורס, הוא נקודת אור באפלה. ולכן האוהדים הציפו את סאו פאולו הלילה (הקבוצה מגיעה מעיר אחרת במדינת סאו פאולו, קמפינאס), ועשו שמח.

אוהדי פונטה פרטה. הציפו את סאו פאולו(צילום: רויטרס)

בדרך לאצטדיון, המונית הייתה רגועה לחלוטין,

 עם בוסה נובה כיפית ששם הנהג, אבל כל חצי דקה השלווה הופרעה בפיצוצי נפצים. במדשאה הגדולה שעל סף האצטדיון כבר לא היה איפה להתחבא. זה לא היה משחק כדורגל בברזיל, אלא יום העצמאות בפארק הירקון. רוכלים ניפנפו מעל מנגלים, אנשים עלו זה על זה, וכל מה שהיה חסר זה ילדים בלתי נסבלים עם ספריי קצף ושידור חוזר של גבעת חלפון. זה היה קרנבל בשחור-לבן, צבעי הקבוצה, אבל צבעוני גם בפינות החשוכות של המתחם.

בפנים זה לא היה פארק הירקון, אלא יותר אצטדיון ר"ג. יש משהו בעיצוב המרוחק והמנוכר שמזכיר את המגרש הלאומי שלנו, רק שבפאקמבו אין מקום גרוע. מכל נקודה אפשר לקבל אחלה זווית. וגם מי שמסתירים לו יכול ליהנות מהעידוד.

איי, העידוד. זה לא התוף הבודד של יציעי ליגת העל, עם החבטה המונוטונית. זו חטיבת קצב שלמה, אחת בכל יציע, עם מגוון תופים ייחודי ואנרגיה בלתי נתפסת. הם נשמעו כל כך טוב יחד, שנדמה היה שזיקו גרציאני ז"ל משקיף מלמעלה ומנווט אותם. האוהדים נעו בטירוף מתואם, כל אחד בכיף שלו, רוקד ושר. תנועות כאלה רואים בארץ בדרך כלל רק אחרי שהגז המדמיע נשלח לאוויר. נהיה כל כך חם שם על הטריבונות (כבר שכחתי כמה נהדר לשבת על טריבונה לפעמים), ששקלתי להצטרף ללגיון מורידי החולצה בכל הגילאים. אבל יש דברים שאפילו המראה שלי מסרבת לראות, לא כל שכן כמה עשרות אלפי ברזילאים מוטרפים.

פליפה באסטוס. סיפק לאוהדים קצת סיבות לשמוח(צילום: רויטרס)

המשחק נפתח לקול שירה אדירה, ולידי מתמקם אוהד בן שבעים שלא מפסיק לדבר איתי על המשחק, 90 דקות שלמות, בפורטוגזית. רק כדי להבהיר, יש סיכוי סביר יותר שאצליח להמהם הפוך סונטה של מוצארט לפני שארכיב משפט קוהרנטי בפורטוגזית. אז הינהנתי. והינהנתי. והינהנתי. הבן אדם בטוח יצא מרוצה מהמשחק, הניתוחים שלו אף פעם לא זכו להסכמה כל כך גורפת. יכול להיות שהוא אמר כל דבר בין "שמע, 7 הזה דומה לאודי אשש", "מנהרות הכרמל נהיו בלתי נסבלות בבוקר" או "החצילים שלי נשרפו לפני שבאתי", אבל הסכמתי איתו. בערך בדקה השבעים הוא היה עצבני מהחמצה אז עניתי לו בג'יבריש מוחלט שנבלע ברעש הקהל. הוא הינהן. מעניין מה אמרתי.

המחצית הראשונה הייתה בשליטת פונטה פרטה, קבוצה מהירה אבל רכה, אבל בשנייה לאנוס הצליחה להשתיק את הקהל עם גול של הבלם פאולו גולץ, בכדור חופשי מושלם (58). בדקה ה-79 השחור-לבן היה הכי אופנתי בעיר, כשפליפה באסטוס השווה בבעיטה חופשית משלו. חמש דקות מאוחר יותר הוא שלח אחת נוספת למשקוף.

עוד קצת מהאוהדים המופלאים הללו(צילום: AFP)

1:1 בסיום, ואוהדי פונטה פרטה יוצאים גאים ומאוכזבים. בגומלין בארגנטינה כבר יהיה קשה הרבה יותר, והתואר הנכסף נראה רחוק. אבל בשבילם, זה היה ערב בלתי נשכח. גם בשבילי.