עברה השתלת ריאות - וגילתה שהיא זקוקה גם לכליה

עדי קרן, שנולדה עם מחלת הסיסטיק פיברוזיס, כבר חשבה שהכל מאחוריה: היא עברה השתלת ריאות מוצלחת ולאחר נישואיה החליטה שהיא רוצה להיכנס להריון. אך כשהגיעה להיבדק על מנת לוודא שגופה אכן מסוגל לכך בישר לה הרופא: "הריון לא יהיה פה, אבל השתלת כליה דווקא כן". היום היא מתאוששת לאחר שקיבלה תרומה מבעלה, ומחכה לתינוק, שיוולד על ידי פונדקאית.

• את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד
  

חותמים על אדי - מצילים חיים:

• נולדו מחדש: 5 אנשים שקיבלו לב חדש השנה
• לב אחד: טטיאנה פגשה את מקבל לבו של בעלה
• דו קיום: ערבייה תרמה כליה ליהודי; בנו תרם לערבי
  

קרן, כיום בת 31, נולדה עם סיסטיק פיברוזיס, מחלה קשה שפוגעת בריאות. במשך שנים היא חיה בשלום יחסי עם המחלה, עד שבגיל 24 מצבה החל להידרדר והיא נאלצה להיות מחוברת לחמצן לאורך כל שעות היממה. במשך שנה היא המתינה לתרומת ריאות, ולחר שזו הגיעה היא עברה את ההשתלה בבית החולים בילינסון, התאוששה ואפילו נישאה ליער קרן (33), עימו החלה לצאת דווקא בשלבים הקשים של המחלה.

"היה קשה לקלוט שאני צריכה עוד השתלה"

השניים היו בטוחים שהעתיד ורוד ולפני שנתיים וחצי החליטו להרחיב את המשפחה. קרן ביקרה אצל הרופא כדי לבדוק שגופה יוכל לעמוד בהריון, אך להפתעתה הוא גילה בעיה חדשה - והפנה אותה לרופא המתמחה בכליות. "חשבתי שהוא יגיד שהכל תקין", היא נזכרת, "אבל אחרי חמש דקות הוא אמר לי שאני צריכה השתלת כליה. חטפתי את שוק חיי. בכיתי כל הזמן. היה קשה לקלוט שאני צריכה עוד השתלה, דווקא כשחשבתי שהכל סוף סוף בסדר. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק".

עדי ויער קרן. "עדיף להיות איתה ובלי כליה מאשר עם כליה ובלעדיה"(צילום: אלבום משפחתי)

בבדיקות נוספות שנעשו לקרן התברר כי התרופות שנטלה כדי למנוע את דחיית הריאות הן אלו שפגעו בכליות. "התרופות שמקבלים מושתלים הן הטיפול המועדף נגד דחייה, אבל כ-10% מהם יגיעו למצב של השתלה נוספת תוך עשר שנים. אצל עדי זה קרה מהר יותר וזה די טרגי שהכליה נפגעת אחרי זמן קצר כל כך", אומר פרופ' איתן מור, מנהל מערך ההשתלות בבילינסון.

בני הזוג החליטו לבצע מיד את הבדיקות כדי לברר אם יער יוכל לתרום לה כליה, ולשמחתם גילו כי התשובה חיובית. למרות זאת, הם לא ביצעו את ההשתלה מיד אלא המתינו במשך יותר משנתיים, עד שמצבה של קרן הידרדר. לפני כשבוע נערכה ההשתלה, וכעת עדי מתאוששת בבית החולים ואילו יער, שהשתחרר יומיים אחרי מתן התרומה, חזר לביתם שבקיבוץ בית אלפא. "פחדתי לתרום אבל היה ברור שאעשה את זה", הוא אומר. "אני הכי קרוב אליה וזה הדבר הנכון לעשות. הניתוח לא היה נעים אבל עדיף להיות איתה ובלי כליה מאשר עם כליה ובלעדיה".

ההשתלה המוצלחת היא לא החדשות הטובות היחידות שהתקבלו לאחרונה אצל הזוג. בעקבות הידרדרות הכליות עדי ויתרה על חלום ההריון והשניים החלו לחפש פונדקאית. לפני כחודשיים התקבלה הבשורה המשמחת שההריון נקלט, וכעת הפונדקאית שנושאת את בנם נמצאת כבר בשבוע ה-15. "רצינו לעשות את ההשתלה עכשיו כדי שנהיה חזקים לקראת הילד שאמור להיוולד בחודש מאי", הם מסבירים.

"המודעות להשתלות מן החי עולה כל הזמן", מסכם פרופ' מור. "הסכנה בכריתת הכליה היא מינימלית ומוות מהניתוח הוא נדיר. המתנה להשתלה מהמת עלולה לקחת מספר שנים, והאפשרות הטובה ביותר היא השתלה מן החי, כאשר המצב הפשוט ביותר הוא תרומה מבן משפחה".