"השכן ניהל בית בושת"; השכנים הכי הזויים

לא רק בעלי הדירות מעצבנים, חוזי השכירות דרקוניים והשוכרים הזויים - גם השכנים לא תמיד עושים חיים קלים. במסגרת סדרת הבדיקות שלנו בערוץ הנדל"ן, במסגרתם נחשפנו לחוזי שכירות מגוחכים, דירות מזעזעות להשכרה ושותפים מהגיהנום - שוחחנו עם דיירים שהשכנים אינם טובים בעיניהם, כמאמר המשוררת לאה גולדברג. רק שבניגוד לדיירים בספרה המיתולוגי "דירה להשכיר", יש להם סיבות טובות.

"המצעדים ההזויים" - עוד כתבות בערוץ הנדל"ן :

• "השותף חשב שאני מכשפה": שותפים מהגיהנום
• כביסה בסיר ועקבות דם: השותפים הכי הזויים
• השוכר קרא לי פּוּטה: מצעד השוכרים ההזויים
• קונדומים באסלה ועובש בקירות: השוכרים ההזויים
  

בסיועו של עו"ד ד"ר אופיר מילר, מומחה בתחום המו"מ ושותף בכיר במשרד עוה"ד ד"ר מילר ושות, בדקנו אם לדיירים המתוסכלים יש מה לעשות בפן המשפטי - אם ההתנהלות של השכנים מטרידה אותם במיוחד. יצוין כי המרואיינים בכתבה ביקשו להישאר בעילום שם.

נורה אדומה, גניחות וקיר גבס

כשע' (השם המלא שמור במערכת) מתל-אביב עבר לגור בדירה מחולקת, הוא לא העלה בדעתו מה מתרחש בדירה הסמוכה, שרק קיר גבס מפריד בינה לבין הדירה שלו. "היה לי שכן מצוין שהתחלף, ובמקומו הגיע מישהו בן 41 שנראה היה לי מפוקפק מהרגע הראשון", הוא מספר. "הוא כל הזמן היה בבית - הלכתי לאוניברסיטה, חזרתי, הלכתי לעבודה, חזרתי, יצאתי לשתות, חזרתי - והוא תמיד היה שם".

ע' מספר שהשכן היה שומע "בווליום מטורף" בעיקר מוזיקה מזרחית וטארנסים ("כן, הכי קלישאה", הוא מודה), אבל הבעיה האמיתית, לדבריו, הייתה שבכל רגע נתון צלצלו בפעמון המשותף אורחים תמוהים. "זה היה קורה ב-4:00 לפנות בוקר, ב-12:00 בצהריים, ב-17:00 בערב, ב-23:00 בלילה, ב-6:00 בבוקר - בכל שעה", הוא אומר. בתחילה חשב ע' שהיו אלה חברים של השכן, "אבל עם הזמן שמתי לב שזה ממשיך - ואת כולם הוא מכוון בטלפון קודם".

אחרי כן סבר ע' שהשכן בכלל סוחר סמים, "אבל אז הוא החליף את הנורה בכניסה לבית בנורה אדומה. כמובן שהיו גם גניחות מעבר לקיר, ובקיצור - הבנתי שהבחור לא עובד אלא מארח נערת ליווי בדירה לפרנסתו", הוא אומר. "הבית שלי הפך לתחנת רכבת עבור גברים שמעוניינים לפגוש זונה, ובינינו הפריד רק קיר גבס. שמעתי הכול וזה היה זוועה".

איך מתמודדים עם מצב כזה? לדברי מילר, "בפנינו סיפור עם נגיעות בשני תחומים: דיני חוזים בין ע' לבין המשכיר; ודיני התכנון והבנייה - שימוש בדירה שלא לפי המטרות המוגדרות בתוכנית בניין העיר (תב"ע) האזורית. כמובן שדרך הטיפול מושפעת מהשאלה עד כמה ע' מעוניין להישאר בדירה. אם ע' מעוניין להישאר בדירה, והמשכיר באמת חפץ לסלק את הדייר השני - שניהם יכולים להגיש תלונה ברשות המקומית, בגין שימוש שלא לפי היתר בנייה - ואז הרשות תפעל בהתאם להוראות החוק להפסקת השימוש".

עוד מסביר מילר כי "על בעל הדירה להידרש גם לשאלה - האם הדירה חולקה בהיתר. אם לא, מהלך שכזה עלול להביא לדרישה לפירוק היחידות המחלקות את הדירה, ככל שנבנו בניגוד לתב"ע החלה על האזור. ע' יכול לפנות למשכיר בדרישה שיפסיק את אופן השימוש בדירה השנייה, שאם לא כן יביא לביטול החוזה ולדרישת פיצוי. זאת לאור העובדה שאינו יכול ליהנות מהמושכר, ואילו ידע על כך - סביר שלא היה מתקשר בעסקה שכזו".

ע' אגב הגיע לפתרון בעצמו: "בסופו של דבר דיברתי עם בעל הדירה שלי - שדאג לא להחתים אותו לעוד חוזה", הוא מסכם.

"הבנתי שהבחור לא עובד אלא מארח נערת ליווי בדירה לפרנסתו"(צילום: shutterstock)

קריוקי, מנגל וקיבוץ גלויות

גם סיגל (שם בדוי) סבלה מהשכנים שלה בדירתה בתל-אביב. לפני שלוש שנים נכנסה לדירה שכורה בבניין ישן בדרום העיר, הכולל שלוש קומות. סיגל מתגוררת בקומה הראשונה, ולדבריה, את הדירה בקומה מעליה "מאכלסות מהגרות פיליפיניות". "גם שלוש שנים בבניין לא עזרו לי להבין מי באמת השכנות שלי", היא אומרת, "הן פשוט כל הזמן מארחות אצלן את כל הקהילה הפיליפינית של ישראל, כך שקשה לי להבדיל ביניהן ולזהות מי מבין כל הנשים שמתארחות יומם וליל בבניין שלי אכן מתגוררות בו. כל יום עוברות בבניין שלי עשרות פיליפיניות, שנכנסות ויוצאות לדירות שבקומה השנייה".

"אבל הרעש האמיתי מתרחש מדי שישי, בשעה 18:00 בערב בדיוק", ממשיכה סיגל, "אני מדברת על שמחה, צהלה וקריוקי. מלא קריוקי. קריוקי בקולי קולות, קריוקי באנגלית במבטא פיליפיני, קריוקי שקורע לי את עור התוף. ביקשתי מהן כמה פעמים בעבר להנמיך את הווליום - אך הן טרם לקחו את בקשתי ברצינות".

וזה לא מסתיים כאן. לדברי סיגל, "את הקריוקי מלווה, לעתים, מנגל של שרצים ריחניים שנערך במרפסת המשותפת. מדובר בבניין ישן והמרפסת המשותפת מזכירה יותר מדרגות חירום חיצוניות מאשר מרפסת. היא עד כדי כך צרה ונטולת כל מאפיינים אקוסטיים, עד שכאשר הן נפגשות - אני מרגישה שהן בעצם יושבות בסלון ביתי".

גם שרון (שם בדוי) מרמת גן נאלצת להאזין מדי שבוע למופעי קריוקי קבועים של השכנים שלה. "מלבד שקיות הזבל המסריחות שהשכנים משאירים בחדר המדרגות, והעובדה שכשהם רוצים להיכנס למעלית הם לא מחכים שהאנשים יצאו ממנה - אלא דוהרים פנימה בראש מורכן, אז בסופי שבוע הם גם עושים מסיבות קריוקי, בעיקר עם מוזיקה מזרחית, כך שכל הבניין סובל מהזיופים", היא מספרת.

אז יש מה לעשות? לדברי מילר, "אדם רשאי לעשות שימוש סביר בדירתו, אך תוך התחשבות בשכנים. ככל שמדובר על שימוש בלתי סביר - ככל שהשירה מתבצעת בשעות המנוחה ו/או בעוצמות גבוהות, מדובר בהפרה של החוק למניעת מפגעים - וסיגל ושרון יכולות לפנות למשטרה (לשוטר הקהילתי) על מנת שתטפל או שתגיש תביעה בעילת מטרד - תביעה שבצדה צו הפסקה ו/או פיצוי".

מילר מוסיף כי "יש לבדוק אם הפעילות בדירה שמעל מתבצעת על בסיס מסחרי ולא פרטי - אז ניתן לפעול כנגדה הן מול המפקח על רישום המקרקעין, אשר יורה על הפסקת השימוש; ולחילופין לפנות בבקשת סיוע לרשות המקומית, שטיפול בתלונה אף יניב לשרון וסיגל הכנסה נאה מתשלום הקנס שהשכנים צפויים לשלם בגין השימוש האסור. לגבי המנגל, ככל שהוא על בסיס חברתי ואינו על בסיס יומיומי - סיגל תצטרך ללמוד לסבול את הריחות".

אילוסטרציה. "הרעש האמיתי מתרחש מדי שישי, בשעה 18:00 בערב בדיוק. אני מדברת על שמחה, צהלה וקריוקי"(צילום: AP)

קחי נעלי בית חדשות - ותשתקי

ש' ומ' (השמות המלאים שמורים במערכת) עברו לפני כחודשיים לדירה שכורה בשכונה בצפון תל-אביב, אולם מיד עם כניסתם לבניין זכו לקבלת פנים לא חביבה במיוחד, בלשון המעטה. "בשבוע הראשון קיבלנו במתנה נזילה מהשכנה מלמעלה, שעד שהזמינה בעל מקצוע לקח כמעט שבוע", מספרת מ'. "לאחר שניסתה לטעון שהתקלה היא אצלנו בתקרה, הוכיחו לה בעלי המקצוע שהבעיה אצלה".

לאורך השבוע הראשון של בני הזוג בדירה, התקרה בחדר הרחצה התקלפה, ולדברי מ' - במקום לשלם לבעל מקצוע שיתקן את הנזילה, הציעה השכנה שאמא שלה, אישה בת 65, תצבע עבורם את התקרה. "כמובן שלא הסכמנו שאישה מבוגרת תבצע עבורנו עבודות כאלה", היא אומרת.

בכלל, התחושה של בני הזוג הייתה שמבחינת אותה השכנה - כל הפרעה מבחוץ הגיע מהדירה שלהם. למשל, כשהזמרת ריהאנה הופיעה בפארק הירקון (בני הזוג מתגוררים בסמוך לפארק), התלוננה השכנה בפניהם על הרעש. כשהשכן ממול ניגן גם הוא בביתו, שוב הידפקה השכנה על דלת ביתם של בני הזוג. אבל זוהי רק ההתחלה.

לפני מספר שבועות קיבלה מ' את הפתק הראשון מתוך אסופת פתקים סדרתית. "את מפריעה לנו כשאת הולכת עם עקבים בתוך הבית, תתחשבי בשכנייך", נכתב שם. מ' ירדה מיד לקומה התחתונה כדי לשוחח עם השכנה ולראות כיצד ניתן לפתור את הבעיה. אלא שאז גילתה שהשכנה מלמטה כלל לא כתבה את הפתק, ואף הייתה נחמדה ובירכה אותה בברכת "ברוכים הבאים".

אז מי כתב את הפתק? בני הזוג סבורים שמדובר בשכנה מהקומה העליונה, אם כי הם אינם יכולים להיות בטוחים. "מאז בכל שבת אני מקבלת פתקים על כך שאני נועלת עקבים, כפכפים ונעליים שמפריעים. למי? אני לא יודעת", אומרת מ'. "נכון, אני אישה ולפעמים נועלת עקבים רגע לפני שאני יוצאת מהבית ושתי שניות לאחר שאני חוזרת הביתה, אני מעיפה אותם. אני לא נועלת עקבים באופן קבוע, יש לי נעלי בית מהממות משלי ואני מעדיפה אותן על פני עקבים כשאני בבית".

לפתק האחרון שקיבלה מ' התווספה מתנה - זוג נעלי בית חדשות. "אף אחד לא מודה שהוא זה ששולח את הפתקים או קנה לי את נעלי הבית", היא מציינת, אך מספרת ששמעה כי השותפים שהתגוררו לפניה בדירה עזבו אותה בדיוק בגלל המצב שאליו נקלעו בני הזוג. "אנחנו לא נעזוב, אבל יכול להיות שבקרוב יתחיל להפריע לנו שהילד של אחת השכנות מצייר, או ששכנה אחרת מכינה לעצמה קפה", היא אומרת בחיוך מהול בציניות. "חוץ מזה יש לנו גם שכנה מבוגרת יותר שאיימה להזמין לי משטרה כי אני מחזיקה כלבה מתוקה - ואפילו קיללה אותי בפולנית. או לפחות כך זה נשמע לי - פולנית אני עדיין לא מבינה".

האם למצב הזה יש פתרון? לדברי מילר, "בני הזוג לומדים שלמגורים בבית משותף יש יתרונות אבל גם חסרונות, ואחד מהם הוא הצורך להתמודד עם הערות לא נעימות מצד השכנים. לגופו של עניין, ש' ומ' אינם צריכים להתמודד עם השכנה בקשר לנזקים הנגרמים בדירה, אלא לפנות לבעלי הדירה. האחרונים הם אלה הזכאים לבוא בדברים עם השכנה, שעליה חלה החובה לתקן את הליקויים והתקלות אצלה בדירה כדי להימנע מהישנות הנזקים; וגם לתקן באופן מקצועי את הנזקים שנגרמו. לחילופין עליה לפצות את השכנים הניזוקים, בגין ההוצאות שעליהם להוציא לתיקון הנזקים".

מילר מוסיף כי "לעניין התלונות האנונימיות, ייתכן שמדובר בעבירה פלילית בהתאם לחוק מניעת הטרדה מאיימת, והייתי ממליץ להם להגיש תלונה במשטרה בעניין".

הפתק ונעלי הבית החדשות. "תתחדשי - ותתחשבי בשכנייך"

הבית הריח כמו מסעדה מזרחית

גם ליאת (שם בדוי) מתל-אביב נאלצה להתמודד עם שכנים רגישים מאוד לרעש. "שכנה אחת שלי, ככל הנראה עם שמיעה אבסולוטית, לא הפסיקה להתלונן עלינו ועל ההסתובבויות שלנו בבית", מספרת ליאת. "היא אמרה שכל צעד שלנו נשמע כמו צעד של היפופוטם בקומה שלה. אז התקנו שטיח מקיר לקיר כדי לפתור את הבעיה - אך הבעיה לא נפתרה. אפילו קנינו שטיח נוסף ושמנו אותו על גבי השטיח מקיר לקיר, כדי שממש אי אפשר יהיה לשמוע אותנו".

"השיא היה", ממשיכה ליאת, "כשהילד שלי שאך נולד שכב על גבו מעל הפעלולון, ממש על שני השטיחים, וניער את רגליו על המשטח. הלא ייאמן קרה - השכנה פשוט עלתה אלינו להגיד לנו שהצעדים הגסים האלה בלתי נסבלים ושאנחנו הורים של חיה. לקח עוד זמן קצר מאוד עד שעזבנו את הדירה".

כיום מתגוררת ליאת במרכז העיר ללא הפסקה אבל השכנים עדיין לא נאים בעיניה - ולא בכדי. "יש לנו שכן שאין לו רכב אבל יש לו חניה בבניין, ולמרות שהיא תמיד ריקה - הוא ממש לא מוכן שמישהו יחנה בה אי פעם", היא אומרת. "למה? כי זו החניה שלו ורק שלו והוא שילם עליה, ולכן לאף אחד אין רשות להשתמש בחניה שלו". בעיר שבה מצוקת החניה לעתים משתווה למצוקת הדיור - מדובר בסיפור לא נעים במיוחד.

האם אפשר להתלונן? לדברי מילר, "ליאת לומדת להכיר את המושגים בית משותף וקירות נייר, ובמסגרת זו היא יכולה לבקש גם משכניה להכיר מושגים אלה ולהיות סבלניים יותר וכמובן לנסות ולא להרעיש בשעות המנוחה".

לגבי החניה של השכן, מסביר מילר, "ככל שהיא צמודה לדירתו והזכויות בה רשומות על שמו, הרי היא בדיוק כמו כל חלק אחר בדירתו, לפיכך הוא אכן רשאי למנוע מאחרים לעשות שימוש בחניה שלו. מאידך צריך לזכור, כי כך גם לעניין חלקו בהוצאות אחזקת הרכוש המשותף, כאשר לשטח רצפת דירתו יש להוסיף גם את שטח החניה לצורך חישוב חלקו היחסי באחזקת הרכוש המשותף. ייתכן שאם יצטרך להגדיל את הוצאותיו, יסכים שאחרים יעשו שימוש בחניה, מבלי לוותר על זכויותיו בה".

גם נמרוד (שם בדוי) ואשתו מפרדס חנה מתמודדים עם שכנים לא קלים, "למרות שאני בטוח שהכול בעיני המתבונן - והם גם לא מתים עלינו", הוא מודה. בני הזוג מתגוררים בבית פרטי וחולקים גדר עם זוג בגילאי ה-60 לחייהם. "הם סנובים עשירים שלא רואים אף אחד ממטר", אומר נמרוד, "כבר כמה פעמים שהם ערכו חתונות בגינה שלהם ושמו את המנגל ליד גדר הבית שלנו - כך שכל הבית הריח כמו מסעדה מזרחית כמה ימים. ולא, הם לא הודיעו לפני שהם עורכים אירוע - למרות שהם חגגו עם מוזיקה עד השעות הקטנות".

זה לא הכל. לדברי נמרוד, "כאשר הגנן של השכנים מוציא את הגזם מהחצר - הוא שם אותו בחניה שלנו. ביקשנו מהשכנים כבר כמה פעמים לא לעשות זאת - אבל זה תמיד חוזר על עצמו ולדעתי הם עושים את זה בכוונה. בנוסף הכלבים שלהם משאירים גללים כל יום בשביל הגישה לבית שלנו - והשכנים לא מזיזים את זה". ואם זה לא מספיק, אז נמרוד מספר שכשהשכנים מארחים - האורחים תמיד חוסמים את הגישה לחניה שלו. "אני חושב שהם מאשימים אותי בהריגה של החתולים שלהם כי הם נמצאו מתים בחצר שלי. בקיצור - הם הזויים, הוא מסכם".

מה אפשר לעשות? לדברי מילר, "למקרה זה שני חלקים: החלק הראשון - השימוש במנגל. מדובר על הצורך ביחסי שכנות טובה. אילו התקשורת בין הצדדים הייתה טובה, ניתן היה לסכם מראש היכן יעמוד הגריל בחתונה על מנת שלא יפריע לשכנים. מעבר לכך, ניתן לפעול בהיבטים משפטיים - רק אם מדובר במטרד שחוזר על עצמו.

"החלק השני - הגזם וחסימת החניה. כאן כבר מדובר בהפרעה מהנאה בשימוש בנכס וגם ייתכן במקרה של הסגת גבול. בשלב הראשון מומלץ לנסות ולדבר עם השכנים, ואולי אף להוציא מכתב שיבהיר את הבעיות שגורמת התנהלותם. אם זה לא יעזור, ניתן לפנות לבית המשפט כדי שייתן צו הן לעניין הגזם והן לענין חסימת החניה. בכל המקרים, פניות לבית המשפט או למפקח על המקרקעין מחייבות תשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד שיכול להגיע לעשרות אלפי שקלים. לכן הדרך הנכונה ביותר היא לנסות ליצור יחסי שכנות טובה ולהשתמש בכלי המשפטי רק בלית ברירה".

גם לכם יש שכנים גרועים במיוחד? ספרו לנו על כך באמצעות הדואר האדום או טקבקו לנו!