מבצע "קינדרטרנספורט": הניצולים משחזרים

המבצע נקרא "קינדרטרנספורט", הובלת ילדים, וזה היה מעבר בין גיהנום לחופש. זה היה זמן קצר אחרי ליל הבדולח. הפוגרום שבו נהרגו עשרות יהודים, נשרפו מאות בתי כנסת ונכלאו עשרות אלפים במחנות ריכוז. היסטוריונים רבים רואים בנקודה זו את התחלת "הפתרון הסופי" של היטלר.

עוד חדשות בעולם:

ג'ון קרי: ספק אם איראן מוכנה להסכם כולל

סטודנט הומו מניו יורק: יהודים תקפו אותי

פרס נובל הוענק לשני הישראלים-אמריקנים

על רקע הזוועות, הסכימה בריטניה לקבל לשטחה ילדים שהיו תחת איום מכונת ההשמדה הנאצית. בשבוע שעבר, לפני 75 שנים, הגיעה קבוצת ילדים לנמל האנגלי הרוויץ' והם עלו על רכבת לתחנת ליברפול שבלונדון. כ-10,000 ילדים, מרביתם אך לא כולם יהודים, ברחו מידי הנאצים בחודשים שלאחר מכן - עד שפרצה המלחמה בספטמבר 1939 והגבולות נחסמו. מלונדון הועברו הילדים לבתים והוסטלים ברחבי בריטניה. הוריהם - המעטים שהצליחו לשרוד - הועברו למחנות.

רבים מהילדים התיישבו בבריטניה, הקימו משפחות ומחקו את זכר הנאציזם מחייהם. ביום שני האחרון חל יום ה"קינדרטרנספורט" העולמי ואירועים ברחבי העולם ציינו את התאריך. סוכנות הידיעות AP אספה את סיפוריהם של חמישה שהיו בין הילדים שהועברו ללונדון.

אוסקר פיינדלינג, בן 91

"אבי לא היה אזרח גרמני. בלילה שלפני ליל הבדולח הוא נעצר על ידי הגסטאפו. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. ברגע שידענו על ה'קינדרטרנספורט', אמי הלכה לוועדה ורשמה את שמי. היא לא יכלה לרשום גם את אחי כיוון שלדבריה היא לא רצתה 'לאבד את שני ילדיה ביום אחד'. לעולם לא אשכח אותה אומרת: 'אני אראה אותך שוב?'

אוסקר פיינדינג, אז והיום(צילום: AP)

"הייתי במשך שנתיים בהוסטל במנצ'סטר, הוועדה השיגה לי עבודה בחנות פרוות. כשהייתי בן 18 הרשו לי לעבור ללונדון. ב-1944 קיבלתי מסמכים ממשרד העבודה שחייבו אותי ללכת לצבא. במשך 30 שנים ניסיתי להבין מה עלה בגורל הוריי. לבסוף, למדתי כי הם הועברו לגטו ב-1941 ושנה לאחר מכן הועברו ברכבות לבלזק, שהיה ידוע במשרפות הגז שלו שליד טרבלינקה. וזה הסוף".

פיינדלינג, שגדל בעיר הגרמנית לייפציג, הגיע ביוני 1939 כשהיה בן 16 ללונדון, והוא ניצול השואה המבוגר ביותר שניצל. אחרי קריירה ארוכת שנים של ייצור בדים הוא מתגורר כעת בלונדון עם אשתו השנייה.

הרברט לוי, 84

"הוריי ניסו לצאת מגרמניה במשך שנים רבות אולם היה זה קשה להיכנס בגבולות המדינות עד שממשלת בריטניה הסכימה לקבל לשטחה ילדים במסגרת ה'קינדרטרנספורט'. הוריי הגישו בקשה, ובמזל גדול אני זה שנבחרתי. עוד לא הייתי בן 10 אז.

הרברט לוי(צילום: AP)

"הוריי לקחו אותי לתחנה. אמרתי שלום לסבים ולסבתות שלי. סבי מת כמה שבועות לאחר מכן. סבתי הייתה אחת מששת המיליונים שנספו במחנות ההשמדה יחד עם שתי אחיותיה, אחיינים, אחייניות ובני דודים. הגענו סוף סוף לגבול. אתה לא מאמין איזו הקלה זו הייתה להיות בהולנד, להיות מחוץ לגרמניה הנאצית. הרגשתי מעולה להיות חופשי סוף סוף".

לוי הגיע מברלין דרך הולנד לבריטניה ביוני 1939. חודשים לאחר מכן, הצטרפו אליו הוריו. הם שהו במחנה בריטי כ"תושבים ממדינת אויב". לוי זוכר שקראו לו ברחוב "גרמני מסריח". "זה היה מדהים בעיניי", סיפר לוי, "כי תמיד היו קוראים לי 'יהודי מסריח'". לוי הפך לשחקן. אשתו, ליליאן, הייתה אחת מניצולות מחנה הריכוז ברגן-בלזן.

פרנסיס ווייל, 84

"היטלר צעד לאוסטריה במרס 1938. עד אותו הזמן הייתי קתולי. לאחר מכן גיליתי שמבחינתו, אני יהודי, כיוון שכל סביי וסבתותיי יהודים. הוריי ניסו לצאת משם. היו לנו קרובים באיטליה, ולכן זה היה הניסיון הראשון שלנו לברוח. אך ההורים שלי לא השיגו את כל המסמכים הנכונים ולכן התחלנו ללמוד אנגלית.

(צילום: AP)

"הייתי אז בן 9 וחצי. המסע דרך גרמניה היה ארוך ומייסר, וכשהגענו לגבול ההולנדי, הנשים בו נתנו לילדים משקאות קלים וחתיכת עוגה. הופרדתי מאחותי. הייתי בר מזל, נלקחתי לסוסקס. גברת אחת העניקה לוועדה שטח גדול עבור הפליטים. נשארתי שם עד 1940. בדיוק באותו הזמן פורסמה הוראה לגבי התושבים הזרים לפיה אסור להם להיות קרובים מדי לחוף, כיוון שאנחנו עלולים להיות מרגלים. לכן נאלצנו לעזוב ונלקחתי לפנימייה. כיוון שאני והוריי חמקנו מהמוות, זה גרם לי להיות אסיר תודה לאלוהים, ואני מניח שהפכתי לכומר בגלל חוויה זו".

ווייל ואחותו הצעירה אנה עזבו את וינה בינואר 1939. הוא שימש כרואה חשבון לפני שהחל לימודי כמורה. אף שפרש מהכנסייה, הוא עדיין עובד ככומר. הוריו של ווייל ברחו מביתם כשהגסטאפו הגיעו לעצור אותם. הם ירדו למחתרת וחיו ללא מסמכים במשך 3 שנים. אביו של ווייל הפך לשופט בכיר באוסטריה.

רות ברנט, 78

"היית רק בת 4 כשהגענו לאנגליה לכן הזיכרון שלי לוקה בחסר. אבי היה שופט בברלין. הוא הודח כשהנאצים עלו לשלטון ב-1933. הוא הצליח לצאת מגרמניה והגיע לשנגחאי, שם שררה מלחמה בין יפן לסין.

(צילום: AP)

"אמנו, שהייתה 'ארית טהורה' וקיבלה ויזה, הצליחה לעלות איתנו לרכבת. אני זוכרת שאמרתי

'אנחנו באמת שם? אנחנו קרובים?'. אמי הייתה צריכה לחזור לגרמניה משום שהפכה ל'אויבת' כשהמלחמה פרצה. היא העבירה אותנו למשפחה אומנת, כומר ואשתו שחיו בקנט. הכומר היה איש נפלא, אך אשתו לא ממש רצתה פליטים לידה ולכן הייתה אכזרית כלפינו. במשפחה האומנת הנוספת שאליה הגענו, היו כבר חמישה ילדים, אך ההורים התנהגו אלינו כמו לכולם".

אביה של ברנט היה יהודי, אך אמה לא. היא הגיעה בפברואר 1939 עם אחיה הגדול מרטין. היא עבדה שנים כפסיכותרפיסטית ודיברה רבות בבתי ספר על השואה. בדבריה ביקשה להדגיש כי במלחמת העולם השנייה נהרגו גם מאות אלפי צוענים.