הניתוח הצליח, החולה מת: "לב שתול" ראשון
הלב נלקח בלי רשות משפחת הנפטר, הרב הראשי (האשכנזי) התנגד והאיש שעשה היסטוריה ישראלית שרד רק שבועיים - אבל פתח את הדלת לרבים אחרים שניצלו. וגם: מה מחזרו בתל אביב ב-1941?
45 שנה להשתלת הלב הראשונה בישראל: ב-5 בדצמבר 1968, בניתוח שנמשך שבע שעות, השתילו רופאים בבית החולים בילינסון בפתח תקווה לב של קורבן תאונה בחזהו של יצחק סולם, בן 41 ואב לארבעה מיפו. אבל סולם לא החזיק מעמד זמן רב והוא הלך לעולמו שבועיים לאחר הניתוח. בימינו, אחרי קרוב ליובל שנים, אחוזי ההצלחה בניתוחים מסוג זה גבוהים מאוד.
השבוע לפני - לכל הכתבות
בראש צוות הרופאים עמד פרופ' מוריס לוי, מנהל מחלקת ניתוחי חזה ולב, שנחשב חלוץ משתילי האברים בארץ. ארבע שנים קודם לכן הוא היה הראשון לערוך לראשונה בישראל ניתוח השתלת כליה. הוא נעזר בצוות גדול של רופאים ואחיות בניתוח המורכב.
בני משפחתו של סולם, מפעיל מעלית בסניף המרכזי של בנק לאומי בתל אביב, סיפרו אז כי הרופאים שטיפלו בו הסבירו כי מספר מסתומי לב אינם פועלים אצלו כשורה והוא זקוק בדחיפות לניתוח. ב-5 בדצמבר 1968 בשעה 10:45 זה התחיל. "ידעתי שבעלי חולה מאוד והוא צריך לעבור ניתוח לב", סיפרה אשתו של מושתל הלב. "אך הרופאים לא אמרו לי מה בדיוק עושים לו". בתום הניתוח התבשרו הקרובים כי הכול התנהל כשורה וכי מצבו של סולם משביע רצון.
בסוף השבוע שלאחר הניתוח החל סולם לנשום ללא עזרת מכשיר הנשמה. בבית החולים אמרו כי חלה הטבה קלה במצבו של "בעל הלב השתול". עוד נמסר כי הכרתו טרם שבה אליו, אולם לפי הרופאים אז הדבר אינו "מדאיג".
בהמשך עקבו העיתונים מקרוב אחר מצבו של סולם. שמונה ימים לאחר הניתוח פקח את עיניו לראשונה. הרופאים אמרו כי הוא נמצא ב"הכרה חלקית". באחת הבדיקות הנוירולוגיות של התגובות לגירויים חיצוניים, קראו הרופאים בשמו של סולם. כאשר צעקו עליו, פקח לפתח את עינו והביט סביבו. אבל עשרה ימים לאחר הניתוח חלה הידרדרות במצבו, שהוגדר "חמור".
שבועיים לאחר הניתוח נפטר סולם. בבית החולים אמרו כי הוא מת בגלל אי ספיקה של הכליות ודלקת ריאות ולא מחמת דחיית הלב המושתל. אף שהחולה נפטר, הגדירו הרופאים את ניתוח ההשתלה שבוצע בגופו של סולם כהצלחה רפואית. בבילינסון אמרו אז כי הסיבוכים לא היו קשורים בניתוח עצמו וכי כליותיו של המנוח לא פעלו באופן תקין עוד לפני כן.
סולם, שהיה מושתל הלב ה-100 בעולם, הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. אשתו זעקה: "הוא מת כמו גיבור. הוא היה גיבור... גיבור".
לתפארת רופאי ישראל
אבל ההליך הרפואי התקדימי היה רק חלק מסיפור מורכב בהרבה. כמה ימים לאחר ההשתלה טענו שתי משפחות, מתל אביב ומגבעתיים, כי הלב נלקח מגופת יקירם. בבית החולים סירבו לגלות מי התורם. בני משפחתו של אחד הגברים, אברהם סדגת בן 35 מתל אביב, שלחו מכתב להנהלת בית החולים ודרשו כי תאשר או תכחיש כי הלב נלקח מגופתו.
מאוחר יותר התברר כי מדובר בלבו של סדגת. בני משפחתו דרשו להעמיד לדין פלילי את האחראים ללקיחת הלב, שלא ביקשו הסכמה מבני המשפחה - כיוון שהחוק
אז, לפי שר הבריאות דאז ישראל ברזילי, לא חייב לעשות זאת. רופאי בילינסון כתבה לבני משפחת סדגת כי "לא ניתן היה למנוע את מות יקירכם".
במקביל, כבר אז התגלתה מחלוקת בין הרבנים הראשיים בנוגע לתרומת איברים להשתלה. הרב הראשי הספרדי יצחק נסים שיבח את הרופאים: "אני תפילה שהלב השתול אכן ייקלט, והחולה יתרפא ויהיה זה לתפארת ולתהילה לרופאי ישראל". לעומתו, הרב האשכנזי הראשי איסר יהודה אונטרמן הציג עמדה שונה לחלוטין: "אם ישאל מישהו שסובל ממחלת לב ממושכת אם לעשות שתילת לב נאמר לו - אל תעשה כך".
הרב הראשי של תל אביב, לימים הרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן, אמר כי הוא מתפלל להחלמתו של סולם. יחד עם זאת ציין כי יש לקבוע הנחיות ברורות לרופאים, שלא יווצר מצב שבו הארכת ימיו של אדם אחד תפגע באריכות ימים של אדם אחר.
השתלות לב מאז 1967. "ללא הניתוח, תוחלת החיים של חולים אלה היא של חודשים עד שנים מעטות. תוצאות ניתוחי השתלות הלב בארץ ובעולם הן מצוינות: סיכויי ההחלמה וההבראה מן הניתוח עומדים כיום על למעלה מ-90% בתום שנה ממועד הניתוח", הוסבר.
במרס 2008 אישרה הכנסת שני חוקים שמסדירים את תחום השתלות האיברים בישראל. הראשון קובע הטבות לתורמי איברים מן החי. השני, חוק קביעת מוות מוחי, קובעי כי מוות מוחי נחשב למוות לכל דבר.
יום כיפור של האמריקנים
ב-7 בדצמבר 1941, היום לפני 72 שנה, מעט לפני השעה 8:00 בבוקר תקף כוח אווירי יפני שמנה 350 מטוסים את בסיס הצי האמריקני בפרל הארבור שבהוואי. מטרתה העיקרית של ההתקפה הייתה פגיעה בכוח התגובה המיידית של הצי האמריקני באוקיינוס השקט - פגיעה שתאפשר לצבא יפן להשתלט במהירות על איי האזור ועל דרום מזרח אסיה. במהלך התקיפה נהרגו יותר מ-2,400 אמריקנים.
עם יפן.
לאחר ההתקפה על הצבא האמריקני פורסמו בארץ ידיעות על הקרבות שהתחוללו באוקיינוס השקט. בין היתר דווח על 15 אלף יפנים שנהרגו בקרב בהונג קונג ועל כך שניסיונות הפלישה לפיליפינים נהדפו.
ומה באותה שנה בארץ?
המחזור נתפס אולי כתופעה של הדור האחרון, אבל עוד באותה שנה, לפני קום המדינה, דובר על כך בארץ ישראל. נציגי בעלי תעשייה, האיגוד למען תוצרת הארץ, מועצת המורים ועיריית תל אביב עוררו אז את נושא שאלת איסוף הפסולת של נייר, קרטונים וכדומה. הגופים כינסו מסיבת עיתונאים מיוחדת כדי לתת פומבי למהלכים.
דובר בעיקר על איסוף הנייר המשומש שנמכר לשני בתי חרושת לקרטון. שירות הניקיון בתל אביב הופקד על כל המכוניות האוספות את האשפה לשם
בירור הנייר מתוך האשפה לתוך שק מיוחד. במגרש האשפה במקווה ישראל עבדו אז שבעה פועלים שאספו פסולת כזו ובכך הרוויחו כעשר לירות לחודש.
במסיבת העיתונאים נאמר כי לפי התכנון תלמידי בתי הספר יאספו את הניירות, ולתלמידים תוסבר החשיבות שבמחזור. לפי ההערכה אז, אפשר לאסוף בתל אביב בלבד 6,000 טון נייר משומש בשנה, בזמן שכל העיתונים שיצאו אז בארץ ישראל צרכו רק 100 טון נייר בשנה.
עוד הודגש כי יש צורך לאסוף קופסאות ריקות של סיגריות, קופסאות שימורים ריקות, שברי זכוכית, סמרטוטים ונעליים קרועות. היו הצעות מצד העיתונאים לתת תמורה לתלמידים, שתמריץ אותם לפעילות כמו צעצועים וצרכי כתיבה.
לפנייה לכתב/ת 
