מחקר: זוגות בלי ילדים מאושרים יותר

הם היו יחד 13 שנים. אהבה שהחלה כשהכירו בצבא והתפתחה לחברות קרובה ונוחה. בילו עם חברים משותפים, נסעו לחו"ל, למדו באוניברסיטה, עשו צעדים ראשונים לקראת קריירות מצליחות בעתיד. מתישהו בשנתם התשיעית כזוג צף ועלה על פני השטח נושא הילודה. הוא התנגד בתוקף, היא הסכימה לחכות. קיוותה שמדובר במרד נעורים מאוחר, עניין שתכף יחלוף. ארבע שנים מאוחר יותר, כשמצאו את עצמם באותה נקודה ממש, נטולי ילדים - נפרדו.

• את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד
  

איך לעבוד על הזוגיות?

• 11 סימנים שמזהירים: הזוגיות שלכם בצרות
• טובים השניים? כשזוגיות גורמת לנו להרגיש לבד
• התשוקה בזוגיות דועכת? טכניקה שמבטיחה להחזירה
  

אחת מכל חמש

כחמישית מהזוגות בעולם המערבי בוחרים לא להביא ילדים לעולם. ‭Childless by Choice‬ קוראים לזה המומחים. מדובר, נציין, בזוגות באמצע החיים, לאו דווקא צעירים שטרם הבשילו, שחיים יחד, לרוב נשואים, ומעוניינים בחיים "רגילים‭,"‬ רק בלי צאצאים. הבחירה הזאת נעשית מקובלת יותר ויותר בשנים האחרונות (בעשור האחרון בארצות הברית ובבריטניה אחת מכל חמש נשים אינה יולדת מבחירה, לעומת שיעור של אחת מכל עשר נשים בשנות ה-50), ויעידו על כך, בין השאר, הפורומים ברשת שמאפשרים לבוחרים בדרך החיים הזאת לומר את הדברים בקול רם, בלי להשתמש בתירוצים.

לצאת מהארון, גרסת ההטרוסקסואלים, אולי? עד לפני כמה שנים דומה שלא הייתה כלל אופציה לבחור לא לעשות ילדים. השאלה "האם אתם מתכוונים לעשות ילדים" לא נשאלה, אלא רק מתי לעשות אותם, איך ועם מי. אולי זו מורשת ההישרדות של העם היהודי, אולי הדת שמקדשת את ה"פרו ורבו‭."‬

ואמנם, סקר שבוצע בארץ לפני כעשור העלה כי ‭90%‬ מהאוכלוסייה רואים בילדים את "האושר הגדול בחיים" ו-57%‬ סבורים כי חיים ללא ילדים הם חיים ריקים. זה היה כנראה נכון אז, ‭.2003-ב‬ כיום, למרות האיום האיראני, למרות השמרנות ואמירות ה"בקרוב אצלך" שיכו לות להוציא מהדעת נשים בגילים מסוימים, גם אצלנו יותר אנשים וזוגות בוחרים לדלג על שלב ההורות. זה מאפיין אנשים ממעמד סוציו-אקונומי בינוני פלוס, אקדמאים בדרך כלל, שמסרבים לקבל אוטומטית תכתיבים חברתיים.

כשמתגברים על הנטייה המושרשת לראות בבחירה להימנע מהורות משהו מוזר, צריכה להישאל השאלה - האומנם כולם צריכים ואמורים להיות הורים? "ההחלטה לעשות ילד היא אחת ההחלטות הגדולות והמשמעותיות בחיי האדם‭,"‬ אומרת אריאל שער-מנדל, מטפלת זוגית ומשפחתית ורכזת ההסברה באגודה הישראלית לטיפול משפחתי וזוגי. "למעשה, זאת ההחלטה הבלתי-הפיכה ביותר בחיינו, שכן גם מי שעשו ילדים ובחרו לנטוש אותם - חיים אחר כך עם הנטישה. זאת החלטה שמגדירה אותנו לתמיד והיא מאוד טעונה מבחינה רגשית‭."‬

לדבריה, "השאלה אם כן או לא להביא ילדים היא שאלה ראויה. אין ספק שהבחירה צריכה להיות מושכלת ואחראית, כדי למנוע במידת האפשר מצב שבו אנשים שאינם באמת מעוניינים בכך יעשו ילדים ואחר כך ינטשו או יזניחו אותם. לצערי, יש לחץ גדול מצד החברה, בייחוד על נשים, להרות באופן כמעט אוטומטי. זה עדיין נתפס כייעוד הנשי המרכזי, והחברה שופטת ומבקרת בחומרה נשים שבוחרות אחרת. מייחסים להן תכונות קשות, אומרים שמשהו דפוק אצלן ‭.'וכו‬

"הלחץ חזק כל כך, עד שלא פעם אנשים חוששים לומר שזה פשוט לא מתאים להם ומעדיפים לדווח על בעיות פוריות פיקטיביות. העיקר לא להתמודד עם התגובות. נראה שהבחירה הזאת מאיימת על החברה. היא נתפסת כקריאת תיגר על הנורמות, והחברה רוצה את כולם בתלם‭."‬

יש יותר בחירה

אלא שההפרדה המתהווה והולכת בין זוגיות לנישואים, בין מין להיריון, בין הורות לנישואים, מאפשרת - גם אם למורת רוחה של החברה - יותר ויותר בחירה. והמחקרים (ויש לא מעט כאלה) שמוכיחים שאנשים נטולי ילדים מבחירה מאושרים יותר בהשוואה לאנשים עם ילדים - רק מחזקים את המגמה.

הסיבות לבחירה בחיים ללא ילדים רבות. יש מי שמצהירים שאין בהם כמיהה וצורך להיות הורים; יש שאינם מוכנים לשלם את המחירים שההורות גובה; אחרים מעדיפים להימנע בשל שיקולים של נוחות. הם שואלים "בשביל מה לי" ורואים את הפגיעה בעצמאות ובחופש בשורת ההפסד, בלי לייחס משקל לשורת הרווח הפוטנציאלי; לא מעט אנשים נמנעים מכך בשל שיקולים זוגיים: אם קשר זוגי מסוים אינו טוב מספיק, או אם הם עצמם אינם מחויבים לו במידה מספקת, ויש דווקא כאלה החוששים שהוא ייפגע כתוצאה מהצטרפותו של גורם חדש למשוואה.

לצד הסיבות המוצהרות האלה, מציינת שער-מנדל, צריך לזכור את השיקולים האישיים-הפסיכולוגיים. "כאן נכנסים לתמונה החששות להיות הורים לא טובים או הרסניים, החששות מפני האחריות הגדולה מדי - פיזית ורגשית, הפחד מכישלון, לעיתים גם הפחד הנשי שאין מדברים עליו מספיק מהיריון ומלידה, וכן חרדות כלכליות. לסגנון ההורות שחווינו כילדים יש השפעה משמעותית, למסרים סמויים שעברו אלינו, שאפשר היה בלי ילדים ואולי אפילו היה עדיף ככה, שההורות קשה ולא מתגמלת, שהילדים לא מסבים אושר להוריהם וכו'.

"‬גם הורים שלא היו נוכחים מבחינה רגשית בחיי הילדים שלהם, שגרמו לילדים להרגיש בלתי-נראים - מייצרים חוויית הורות שלילית. וכשהמקום הזה כואב, הילדים האלה, בבגרותם, אינם רוצים לחזור אליו‭."‬

המצב מסתבך כשאחד מבני הזוג רוצה ילדים והאחר ממש לא. הרצון בילדים, מסבירה המומחית, יכול לבוא מהראש ("כי צריך"), מהלב ("‬אני אוהב ילדים") או מהבטן (ברמה של דחף ביולוגי ממש).‬ בשלב ראשון כדאי לבדוק מאיפה נובע הרצון האישי בילדים, ואחר כך חשוב ליצור חיבור בין שלושת המקומות הללו, שכן להחלטה שתתקבל אם להביא ילדים או לא תהיה משמעות רבה עבור האדם עצמו, עבור בן זוגו וכמובן עבור הילד שאולי ייוולד להם.

הפער הזה, כמו כל פער זוגי, יכול למרבה הצער להרוס גם קשר טוב, כיוון שהקונפליקט מביא להתנגשות בין שני צרכים בסיסיים מאוד ובעלי פוטנציאל כאב משמעותי.

לא להתעלם מרמזים

כדי לא להגיע לנקודת הפיצוץ ממליצה שער-מנדל לא להתעלם מרמזי בן הזוג בתחילת הקשר, לא להיאחז בתקווה ש"זה יעבור לו" ולהימנע מלחץ שיגרום לצד האחר להתבצר חזק יותר בסירובו. גם אופציית ההיריון הלא-מתוכנן-כביכול, היא מזהירה, איננה ראויה ועלולה להיות הרסנית לקשר.

שער-מנדל: "חשוב לעשות תיאום ציפיות בנושא ערכי הפוריות, לשמוע גם את המסרים שבין השורות ולהתייחס אליהם, ולהשמיע את הדעות בצורה אותנטית. הגילויים עלולים להיות מצערים, אבל עדיף לגלות אמיתות קשות לפני שמגיעים לשלבים המתקדמים ביחסים, וצריך לזכור שלעיתים הסירוב נובע מפחדים שאפשר לעבוד עליהם ולשכך אותם.

"הבדיקה צריכה להיות אמיתית: על מה כל אחד מוכן לוותר, על ילד או על זוגיות נהדרת, ומרגע שנעשתה הבחירה צריך לקבל אותה ולחיות איתה, בלי כניעה או הכנעה, ולאמץ אותה כדי למנוע תסכול.

"ההחלטה הזאת יושבת לרוב על שני צירים קריטיים - הרצון בשורשים שיעניקו הילדים למי שחש תלישות בחיים, לעומת הפחד מהיבלעות המאיים על מי שאינו מעוניין. השיחות האלה עלולות להוביל לפרידה, אבל חשוב לקיים אותן".