יש הרבה רופאים למחלות, אין רופאים לחולים

לפני כמה ימים ישב מולי מטופל, גבר בשנות השבעים לחייו, עתיר הישגים ושמבחינת מעמדו הציבור ואמצעיו יכול היה לקבל ייעוץ מכל רופא בעולם. לאיש מרשים זה מספר בעיות רפואיות, שבכל אחת מהן מטפל מומחה רפואי מהמעולים ביותר בתחומו. לאחר שמנה בפניי את בעיותיו ופירט את שמות המומחים המטפלים בו, אמר לי "אין לי רופא. כל מומחה מטפל במחלה אחת, אף אחד לא מטפל בי". אמירה זו מאירה את אחת הבעיות המרכזיות של הרפואה במאה ה-21.

אמת שחוקה היא כי שככל שהרופאים מתמקצעים בתחום צר הם מאבדים את היכולת לראות את החולה כמקשה אחת. מספר תהליכים שהתפתחו במקביל הצרו את עולמם של הרופאים המומחים, פגעו ביכולתם להקיף את בעיותיו של חולה מורכב, ויותר מכך - גרמו להם לאבד עניין בכל מה שאינו בתחום הצר של מומחיותם.

• את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד
  

עוד על זכויות החולה:

• איך יחסי רופא-חולה טובים עוזרים לנו להחלים?
• איך משפיע האינטרנט על יחסי רופא-חולה?
• דו"ח: 18% מתלוננים על יחס לא הולם של רופא
  

כמות המידע החדש המתפרסם בכל יחידת זמן מכפילה את עצמה בכל חמש שנים. רופא מומחה מקדיש זמן רב יותר ויותר לקריאה וללימוד של פרטי הפרטים של מקצועו, ובהכרח מתעלם מכל מידע שאינו רלוונטי לגביו. אם לעיסוקו ברפואה יש צד טכני, הרי שבנוסף לידע התיאורטי עליו לשמור על מיומנות ולהכיר את המכשור המתחדש כל הזמן. הספרות הרפואית, הן הכתובה והן האלקטרונית, הופכת להיות ממוקדת בתחומים צרים, כך שהמומחה אינו נחשף כלל למידע החורג מתחומו. גם התחרות הכלכלית מכתיבה התמקצעות צרה יותר ויותר, וכירורגים רבים הופכים בהדרגה לרופאים של ניתוח אחד או של קבוצה קטנה של ניתוחים. רופאים במקצועות הפנימיים, למשל, הופכים למומחים למחלה אחת.

ההתמקצעות הצרה מאפשרת חיים נוחים יותר ומבטיחה יתרון הישרדותי בעולם אכזר של תחרות שכללי האתיקה המקצועית נמוגים בה. מומחים בתחומים צרים יכולים להפנות חולים זה לזה, ובכך הם מקטינים את החיכוך המקצועי והכלכלי. כיוון שכל אחד מטפל בפלח קטן מהבעיה, הטיפול בכללו הופך להיות מורכב יותר, מסובך יותר וכמובן יקר יותר.

תהליך זה מתרחש לא רק ברפואה פרטית אלא גם ברפואה הציבורית, שם הרצון להתאמץ ולחרוג מהקופסה קטן יותר. הפיקוח הגובר על הרפואה, ריבוי ההנחיות מצד משרד הבריאות ומצד גופים מקצועיים והעלייה בתביעות בגין רשלנות רפואית גורמים לרופאים להתכנס לתחומים צרים והולכים ובכך להבטיח לעצמם שליטה בידע הרפואי הנדרש ובהנחיות השונות ובטכניקות ולצמצם את הסיכון לשגות ואת החשיפה לתביעות. בתי המשפט תורמים את חלקם לתהליך בכך שהפסיקה מחייבת את הרופאים להתייחס לפרטים רבים ושונים ולחזות מראש התפתחויות, גם אם הן נדירות מאוד.

הבעיה, הנראית כיום חסרת פתרון, היא שהאדם החולה מסרב להתחלק לאיברים בודדים, וכל מחלה, גם אם היא מוגדרת מאוד, משפיעה על החולה כולו, על גופו ועל נפשו.

המבנה הפורמלי של הרפואה הקצה את הטיפול בחולה לרפואת המשפחה, שאמורה להיוועץ במומחים ספציפיים, אולם בישראל של שנת 2013 החולה הוא לרוב המתייעץ ולא רופא המשפחה. לעתים קרובות רופא המשפחה כלל אינו יודע על הייעוץ שניתן, ועוד פחות על דעתו ועל תובנותיו של המומחה היועץ.

היועצים עצמם כמובן אינם מקושרים זה לזה, ונוצר מצב שבו החולה הופך להיות החוליה המקשרת בין הרופאים המטפלים בחלקים שונים של גופו. החולה אינו יודע להבדיל בין עיקר לטפל ואינו מיומן לקבוע סדרי עדיפות רפואיים. רופאי המשפחה נמנעים לרוב מלהתערב בשיקולי המומחים, והחולה נותר לבדו. יש הרבה רופאים למחלות, אך אין רופאים לחולים.

הכותב הוא מנהל רפואי במרכז הרפואי "מעיני הישועה"