בלי צעקות: כך תגרמו לילד להכין שיעורים

הורים רבים מוצאים עצמם חסרי אונים מול ילדים שלא מוכנים לעשות שיעורי בית או טוענים בנחרצות: "אין לי". למעשה, שיעורי הבית הפכו לאחד המאבקים הגדולים ברוב הבתים בארץ. בחלק ממדינות אירופה, וצרפת בראשן, החליטולא לתת שיעורי בית יותר. את השיעורים, אם יש, התלמידים מכינים בכיתה, בפיקוח המורים, ובכך נמנעים מאבקים רבים וקשיים. באוסטרליה ישנו פיקוח על כמות שיעורי הבית הניתנת לתלמידים לפי גילאים ובסקוטלנד ישנו עידוד למשימות חקר וקריאה - במקום הכנת שיעורים.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

הכתבות האחרונות של עמוס ואפרת בערוץ הורים :

"אתה לא תדבר אליי ככה!"; להתמודד עם ילד חוצפן

בעיות שינה וריכוז: הנזק שגורם הטאבלט לפעוטות

"אמא, אל תלכי": להפוך את הפרידה בגן לקלה יותר

"אבל אני עייף": להתארגן בבוקר - בלי צעקות

אנחנו מודים, אנחנו בעד מתן שיעורי בית באופן מבוקר ומדוד. מדוע? שימו לב, הורים, כמה ערכים חשובים רוכש ילד המתחנך להיות לומד עצמאי ועקבי בהכנת מטלות הבית: ילד כזה מנהל את זמנו באופן יעיל ואינו מאפשר לזמן לנהל אותו; הוא יודע, מבין ומפנים את החשיבות בביצוע חובותיו לפני קבלת זכויות; הוא לומד לדחות סיפוקים עד לאחר ביצוע חובותיו, להתארגן, לתכנן, לפתור בעיות, להתאמץ ולהתמודד בהצלחה עם קשיים ותסכולים. נדמה לנו כי לו הבינו ההורים את המשמעות הערכית הגלומה בחינוך לתפקוד זה - היו מתעדפים זאת גבוה יותר בסדרי העדיפויות שלהם ובחלוקת עוגת הזמן שלהם עם ילדיהם. כל עוד שיעורי הבית ניתנים בכמות מדודה ולא הופכים ללימוד המרכזי או למטלות מתוחכמות להורים - הם חשובים.

כיוון שלא ניתן כרגע לשנות את כמות שיעורי הבית או לפקח עליה, נשאר לנו לעזור לכם להתמודד עם הילדים ולהפוך את שעות אחר הצהרים בבית לנעימות וממוקדות יותר.

"יש לנו שיעורים היום"

וככל שהוא יבין זאת מוקדם יותר, ובעצם גם אתם ההורים תסכימו עם זה מוקדם יותר, כך החיים של כולם יהיו קלים יותר. אחריות אינה אומרת, כמובן, חוסר התעניינות או תמיכה ועזרה. אחריות היא ההבנה של הילד שהשיעורים הם שלו.

1. סדר יום

סדר יום הוא הדרך הטובה ביותר למנוע ריבים, ויכוחים וכעסים. חשוב שהילדים ידעו מתי זמן לשחק, לצפות בטלוויזיה ומתי מכינים שיעורים. כדאי לרכז את הכנת השיעורים לזמן מסויים, המקובל על הילד ועליכם. אל תחליטו לבד, אלא שבו עם ילדיכם ונסו לארגן את הזמן הפנוי לאחר בית הספר. התחשבו בחוגים ובחברים וכמובן בילד עצמו, ונסו להגיע לזמן שאינו מאוחר מדי בערב. דחיית השיעורים לערב היא מתכון לכעס כיוון ששעת השינה מתקרבת והילקוט עמוס בחוברות לא פתורות. מצד שני, הכנת שיעורי הבית ישר אחרי בית הספר גם היא קשה כשרעבים ועייפים. נסו למצוא את הזמן המתאים וכמובן קבוע.

2. הגדרת משימות קצרות

אנחנו מצפים מהילד לשבת ולסיים א השיעורים, אבל חשוב לזכור שילדים, בעיקר צעירים, לא תמיד מצליחים לארגן את הזמן היטב ולהתמודד עם כל שיעורי הבית. לשם התחלה והקניית הרגלים כדאי להקדיש כמה דקות לילד ולשיעורי הבית: לעזור לו להחליט במה הוא מתחיל ולחלק את שיעורי הבית למשימות קצרות. בשלבים הראשונים הילד לא תמיד מבין את כל ההוראות ואת מה שמצופה ממנו. היכולת שלנו כהורים להסביר או לקרא ביחד את ההוראות ולוודא שהוא הבין אותה תהפוך את הכנת שיעורי הבית לפשוטים יותר.

3. הגדירו את העזרה שאתם מוכנים לתת

האם ניתן לקרוא לכם בכל בעיה או שאתם מצפים ממנו לדלג על הקשיים ולרכז אותם לסוף? האם אתם מוכנים לעזור בשיעורי הבית או שבעינכם זה תפקיד המורה - לחזור ולהסביר את החומר? הגדרות אלו, קודם ביניכם ההורים ואחר כך לילד, יצמצמו את הוויכוחים והעימותים סביב הכנת השיעורים והכנה למבחנים. ההגדרות האלה, הקשורות בעזרה שלכם לילד, אמורות להשתנות ולכן מתבקשת חשיבה מחדש על הנושא בכל תקופה. העזרה שלכם לילד בכיתה א' והזמינות אליו יהיו שונים, מן הסתם, מההתייחסות לילד בכיתה ז'.

4. אתם הורים ולא מורים

כדאי לזכור כי שיעורי הבית ניתנו לילד. אם ילדכם זקוק לעזרתכם עזרו לו, אבל שמרו על עיקרון זה. אתם ההורים אינכם מורים פרטיים. אל תשבו לצדו ואף פעם אל תעשו את השיעורים במקומו - אין בכך תועלת. כדאי להיות עקביים ולדרוש הכנה.

5. כל ילד הוא יחיד ומיוחד

זה נשמע כמו קלישאה רדודה, אבל זה אמיתי, ובבית בו ישנו יותר מילד אחד כדאי לא לשכוח את זה. השוואות בין ילדים, אפילו אם הם רק רצות בראשנו, עושות נזק. תנו לכל ילד את המקום שלו ועודדו את היכולות הספציפיות שלו. נסו להבין מה קשה לילד שלכם ולעזור במקומות שקשה.

6. להסביר ולדבר לא לאיים או לשחד

מריבות וויכוחים על שיעורי הבית והכנה למבחנים משאירים לעתם את ההורים חסרי אונים. אז הסברתם וכעסתם וצעקתם ועכשיו תור האיומים: "אם לא תכין שיעורים לא תלך לחוג או לחבר ולא תראה טלוויזיה". אתם באמת מתכוונים? ברוב המקרים לא. לכן השימוש באיומים מיותר ואפילו גרם לתוצאה הפוכה: איימתם ולא קיימתם - בפעם הבאה הילד לא יתייחס ברצינות לדברים שנאמרו. שימוש באיומים מיותר. הגדירו משימות בתוך סדר היום. אם תחליטו שהכנת השיעורים תלויה ביציאה מהבית או בהזמנת חברים - עמדו מאחורי הדברים.

ולמה עוד כדאי לשים לב?

שהמטלות שניתנות על ידי המורה ברורות לילד והמשימות מוגדרות היטב.

שכמות השיעורים נראית לכם סבירה ולא גוזלת את כל שעות אחר הצהריים של הילד. אל תתביישו לברר עם הורים אחרים עד כמה שיעורי הבית מוגזמים ולשוחח עם המורה על כך.

שימו לב שהילד מתקדם ולא מראה קשיים מיוחדים. במקביל שימו לב שהחומר אינו משעמם אותו ושהוא מוצא אתגר בלמידה.

שהמצב החברתי של הילד טוב והוא נהנה בבית הספר ולא מתלונן על הצקות או על העדר חברים.

ומה לגבי המורים?

פרופ' עמוס רולידר ראש המחלקה למדעי ההתנהגות המכללה האקדמית כנרת וראש מרכז רולידר לייעוץ והכוונה הורית. אפרת מונשרי גורן היא אמא לארבעה, יועצת להורים ויועצת אסטרטגית לשיווק הורי