הנסיכה על המדוכה: סינדרלות מכל הסוגים

• אזור הדמדומים: ספרות הפנטזיה לנוער
• הנסיכה שויתרה על השמלה, ולבשה שקית נייר
• "הנסיכה הקסומה": והפעם, הספר
  

לצד זאת, אנו עדים לספרים שמציבים במרכז העלילה גיבורה-נסיכה אשר במעשיה, בתפיסת עולמה ובאופייה ישנו ביטוי לייצוג של היפוך מגדרי וקריאת תגר על מוסכמות חברתיות. כך למשל בספר "הנסיכה שלבשה שקית נייר" מאת רוברט מאנץ' (הוצאת טל-מאי), שבו הנסיכה היא זו שמצילה את הנסיך חדל האישים מהדרקון - ומבצעת היפוך תפקידים קלאסי.

"הנסיכה שלבשה שקית נייר". הפעם היא זאת שמציל את הנסיך(איור: מייקל מרצ'נקו)

בספרה של פאולה הריסון, "כוח הנסיכות" (הוצאת כתר ואנו-ני-מה), הגיבורה היא נסיכה בשם אמילי היוצאת למלחמת חורמה בשם אידיאולוגיה למען בעלי החיים ובשם עקרונות אקולוגיים, ובכך יוצאת מהמרחב התודעתי והפיזי של אטימות האצולה; או בספר "היפהפייה המתעוררת" מאת ליאה וילקוקס (הוצאת איגואנה וכנרת) שמשתמש בתבנית של המעשייה המוכרת "היפהפייה הנרדמת" כדי ללמד את הילדים והילדות שיעור בהתנגדות לתכתיבים שמרניים.

"יש למעשה שני סוגים של סיפורי נסיכות שרואים אור בשנים האחרונות", מסבירה אילאיל קופלר, אשת חינוך, סופרת ובעלת ערוץ היוטיוב "פמיניזם וירטואלי" - סיפורים שמספרים מחדש מעשיות שבהן נשים הוצגו בתפקידים פסיביים או בתפקידי מגדר מסורתיים, לוקחים את הנסיכות האלו ומשנים את הסיפור - כמו למשל בסיפור על הנסיכה והעדשה שנמצא בתוך הקובץ "אל תנשקי את הצפרדע" שערכה מירי ברוך ויצא כבר ב-1998, שבו הנסיכה מסרבת ללכת לבית ספר לנימוסים, מחפשת חופש ועצמאות, לא רוצה להתחתן עם הנסיך המיועד - ובורחת עם אחיו.

"כוח הנסיכות". לצאת למלחמה בעד הטבע(איור: ארטפול דודלרס)

לעומת זאת, יש גם סיפורים על נסיכות אחרות וחדשות לגמרי כמו 'הנסיכה שלבשה שקית נייר', 'הנסיכה חכמולוגה' שלא רוצה להתחתן, ועד לאוליביה ששוקלת להיות נסיכה לא ורודה, עד שהיא מגיעה למסקנה שהיא בכלל לא רוצה להיות נסיכה".

האם נעשה ניסיון ממשי להתנגד לתבניות שמרניות בייצוג עכשווי של נסיכות?

"בהחלט יש ניסיון להתמודד מול תפקידי מגדר שמרניים, לאפשר לנסיכות למרוד, ולהראות שהן מסוגלות לעשות עוד דברים חוץ מלהיות יפות ופסיביות, וכן להדגיש שהן עושות את הבחירות שלהן. כל זה, כמובן, חשוב מאוד, אבל ממש לא מספיק.

"כל סיפורי הנסיכות שאני מכירה מתכתבים עם מודל הנסיכה המקורי ואומרים מה הנסיכה מסרבת להיות, מול מה היא מורדת, ומול מה היא לא מוכנה לעשות. אבל אין בעיני מספיק עלילות חדשות, עלילות של נסיכות שאולי נולדו לבית מלוכה אבל עושות משהו חדש שלא קשור בהכרח לבנים או גברים מיועדים, לא קשור בהכרח לזוגיות, ולא מגלם בתוכו מלחמה או מוטיבים מיליטריסטיים. נראה לי שיהיה נחמד אם יהיו פשוט סיפורים על נסיכות שלומדות משהו שמעניין אותן, שיש להן מריבה עם החברה הטובה שלהן, שמתמודדות עם הציפיות של אמא שלהן, או מטיילות ביער ופוגשות חיות וחברים".

להתחתן או לא להתחתן? לא רלוונטי

"לא ברור לי למה כל הנסיכות עדיין תקועות בניסיון להוכיח שהן לא מה שהאמהות שלהן והסבתות שלהן היו", מוסיפה קופלר. "נסיכות יכולות לחיות עדיין בעולם של דיכוי ולייצר סיפורים חדשים. בלתי אפשרי שכל הנסיכות יעסקו רק בשאלה הנצחית האם להתחתן או לא להתחתן, כי זה משמר אותן כדמויות שלא עומדות בפני עצמן, שתמיד תלויות או בוחנות את עצמן לפי הייעוד הנשי והאימהי המסורתי. אני בטוחה שלנסיכות יש עיסוקים נוספים בחיים. הלוואי והייתי יודעת איזה מוזיקה הן אוהבות לשמוע, ממה הן מפחדות בלילה, ובאיזה צבע הן מעדיפות לצייר".

רפונזל בגרסת ה"פלונטר". לא בהכל אשמים הסרטים

נדב מילר אלמוג, דוקטורנט לספרות אנגלית המתמחה בספרות ילדים ונוער, מתרגם ומנהל האתר "הספרייה הפנטסטית", טוען כי מאז שנות ה-90 חלו שינויים משמעותיים בדמותן של נסיכות ושל גיבורות נשיות בכלל. "חשוב להבחין כי לא כל נסיכה היא גיבורה ולא כל גיבורה היא נסיכה", הוא מבאר. "כאשר דמות הנסיכה אינה גיבורה, יש עליה פחות לחץ לפעול בהתאם לערכים השוויוניים של השיח העכשווי. כמו כן, חשוב לציין שכשמדברים על שינויים, אין הדבר אומר שהנסיכות ה'קלאסיות' חלפו מן העולם.

"ראשית, נרטיבים אהובים, גם כאשר אינם נושאים מטען פמיניסטי, לא מאבדים מכוחם ולא הולכים לשום מקום. שנית, גם כיום מוסיפים לצאת ספרים בעלי נרטיבים שבהם דמות האישה מוסיפה להיות פסיבית ומוחלשת - ולא למטרות ביקורת".

"באופן כללי, ככל שהדבר נוגע לספרות ילדים ונוער פופולרית וחילונית, הנסיכות אכן מציגות מגמה של התנגדות לתבניות פטריארכליות. מספר דוגמאות הן סימורין בסדרת 'עלילות היער המכושף' מאת פטרישיה ק' רידי; שלגייה, סינדרלה והיפהפייה הנמה בסדרת 'ארץ האגדות' מאת כריס קולפר; והמלכה-נסיכה לוקזה ב'גרגור והנבואה האפורה' של סוזן קולינס".

האם דמות של נסיכה נושאת עמה מראש מטען פמיניסטי חזק יותר מדמויות אחרות?

"מבחינות רבות דמות של נסיכה אכן נושאת עמה ציפייה למטען שכזה. הסיבה לכך טמונה במשמעות של הנסיכה כסמל. כלומר, נסיכות (ואצולה באופן כללי) מייצגות מעמד ששייך לסדר ישן ולמסורת. המפגש בין התפקיד המסורתי הנושן ובין הערכים הפמיניסטיים המודרניים מניב תוצאות מעניינות, כפי שענק רגיש, מפלצת טובת לב, יפהפייה מרשעת ועוד דמויות מהסוג הזה, עושים. לפחות, עד שהסתירות הללו הופכות לקלישאות ומאבדות מכוחן.

"בנוסף, ישנו משקל מיוחד לנסיכות בתור דמות שבמעשיות קלאסיות משמשת כמשאת נפש. צריך רק להביט בסיפורים כגון רוּמְפֶּלְשְׁטִילִצִכֶן, רפונזל, סינדרלה ואחרים - בשביל לראות כיצד פעמים רבות מספרות לנו המעשיות כי גם נערות פשוטות-עם יכולות להפוך לנסיכות. באופן כזה, הן גם הופכות זאת למשהו לשאוף אליו. מכיוון שדמויות שכאלה היו, מראשיתן, מודל לחיקוי, ישנו ערך רב במזיגה של ערכים שוויוניים לתוכן. כלומר, זאת דרך מצוינת לשנות את הנרטיב המקובל: לא די להצליח בסדר הקיים, עם ערכיו המחלישים ולהפוך לנסיכה (מבלי, בעצם, לשנות דבר מלבד המצב האישי). טוב יותר לשנות את הסדר, באופן שייטיב עם הכלל".

פמיניזם בדמות ברבורים

"יש מין דעה כזאת שנסיכות (ולא משנה אם נולדו נסיכות או נהיו כאלה כשהתחתנו עם נסיך), הן יפות, פסיביות, ומחכות למושיע גברי. וזה ממש לא כך", טוענת מרית בן ישראל, אמנית רב תחומית, סופרת וחוקרת תרבות, ומייסדת הבלוג "עיר האושר". "יש המון נסיכות אחרות שנדחקו כי לא התאימו לתבנית. אתן רק שלוש דוגמאות כדי להראות כמה רחב הטווח: ישנה הנסיכה שאחיה כושפו והפכו לברבורים והיא טווה להם כותנות מעלי סרפד כדי לגאול אותם. זה סיפור שמופיע בכמה גרסאות אצל האחים גרים ואצל אנדרסן, ושבו הנערה היא הגיבורה שמושיעה את חבורת הגברים. וישנה המעשייה על 'בת האיכר החכמה' שהפמיניזם שלה פשוט עוצר נשימה.

"האחים גרים" מתוך הסרט על יצירתם. כרתו לנסיכה את שתי הידיים

"במעשייה הזאת, גם היא מאוסף האחים גרים, המלך מתאהב בנערה רק בגלל חוכמתה - אגב, לא מוזכר בה בכלל שהיתה יפה, ואין שום התייחסות למראה החיצוני שלה - הוא בוחן אותה בעזרת חידות שהיא פותרת באופן נועז ואסרטיבי. אחרי החתונה היא ממשיכה להוכיח לו שהיא חכמה ממנו. זה פוגע בכבודו והוא מחליט להתגרש ממנה על אף אהבתו. ואז היא מסובבת את הדברים בעזרת חוכמתה, כך שהיא זאת שבוחרת בו הפעם, ולוקחת אותו לבעל מיוזמתה".

"דוגמה שלישית, מרעישה לא פחות, גם היא מאוסף האחים גרים היא 'הנערה ללא הידיים', שאביה כורת את ידיה כחלק מעסקה עם השטן. זה סיפור מעניין במיוחד, כי החלק הראשון שלו מתאים פחות או יותר לתבנית המוכרת: מלך מתאהב בה ונותן לה ידיים מכסף, אבל אז מתרגשות עליה צרות חדשות, היא נאלצת לברוח עם בנה הקטן ומגיעה ליער, לבקתה שבה כתוב: 'כאן גרים בחופש'. בבקתה הזאת היא שוהה שבע שנים בחברת בתולה. ורק שם בחופש בחברת אישה, ידיה הכרותות צומחות מחדש".

ומה לגבי סרטי אולפני וולט דיסני שעיצבו תבנית פסיבית של נסיכות?

"אני לא בטוחה שאפשר להטיל את כל האחריות על דיסני; עד כמה הם משקפים מציאות ועד כמה הם יוצרים אותה. הם לא המציאו את דיכוי הנשים וקיצוצן, הם חלק משומן ממערכת הרבה יותר גדולה. יש מאמר מבריק של אומברטו אקו על הרומנים של ג'יימס בונד שמראה באופן די משכנע, שפלמינג לא פועל מתוך אידיאולוגיה

שוביניסטית או אנטי-קומוניסטית וכן הלאה, אלא פשוט מגייס את הדעות הקדומות של הקורא הממוצע כדי לזכות בכסף ובהצלחה. דיסני הם לא מתקני עולם, זה ברור. אבל אני לא יודעת כמה הם מאמינים בסטריאוטיפ של היפהפייה במצוקה, או פשוט משתמשים בו באופן ציני כדי להרוויח".

מילר אלמוג מסכם את הייצוג העכשווי של הנסיכות וטוען כי הנסיכות בספרות יכולות להיות מעוצבות לפי המודל הקלאסי והפסיבי, והן יכולות להיות 'כאילו-מרדניות' ו'כאילו-חזקות'. מנגד, קם קול נגד לזרם הפמיניסטי, שדורש לשמור על סממנים ותפקידים מסורתיים - אך מתוך מקום של כוח. דמויות שכאלה יכולות להיות חזקות ואסרטיביות מכל בחינה, אך להתרכך לחלוטין ולהתנהג כבנות-עשרה מאוהבות עד כלות, כאשר הן פוגשות את גבר חלומותיהן.

"דוגמאות לכך אפשר לראות בספרים רבים שבאו בעקבות הצלחת ספרי 'דמדומים' של סטפני מאייר, ובפריחה הגדולה של סוגת הרומן העל-טבעי לבני ובנות הנעורים", טוען מילר אלמוג. "מהבחינה הזאת, גם אם אי אפשר להגיד באופן גורף שישנה מורכבות בייצוג של נסיכות ביצירות ספציפיות, הרי שבהחלט קיימת מורכבות בדיאלוג המתקיים על גבי הדפים על פני הז'אנר כולו, וזהו דיאלוג מרתק".