לידיעת טייקוני הנדל"ן: הקרקע היא של כולנו

מחיר הדירות מטפס. מחיר הקרקע אסטרונומי. אין סיכוי לקנות דירה. יותר מזה, המשכורת כל הזמן יורדת ואיתה מצטמצמת עוד יותר התקווה להדביק אי פעם את הפער. אבל איך זה יכול להיות, אנחנו שואלים? הרי החברה מתפתחת.

לטורים נוספים של אושי שהם קראוס :

הדרך לניצול שיווקי רצופה כוונות טובות

אפריקה: ילדים קטועי גפיים בתעשיית החמלה

קפיטליסט שדואג לעניים? יש חיה כזאת

הנתונים הסטטיסטיים של ישראל, לפחות לפי הנהגת האוצר והממשלה, טובים ביחס לעולם. ובכלל, לא היתה כאן מהפכת אינטרנט? לא זרמו כספים לישראל? והעולם המערבי, גם הוא הפך להיות עשיר יותר, או לפחות מפותח יותר. אז איך זה שהכל טוב כל כך ולנו רע?

איך יכול להיות שהאנושות הולכת ומתקדמת אבל אנחנו, ה״אנשים הקטנים״, הולכים ונסוגים? להנרי ג׳ורג׳ כלכלן מיוחד בן המאה ה-19 תיאוריה מעניינת שקושרת דווקא בין התפתחות טכנולוגית, עלייה במחירי נדל״ן ועוני.

הערת אזהרה לפני שמתחילים: המצב הכלכלי הוא עסק מאוד מורכב ולכן, שימו נא לב; אפשר בהחלט לדבר על תופעות דומות ומשותפות למצב הכלכלי בימי הנרי ג׳ורג׳ ובימינו, אבל זה לא אותו דבר, ובטור כזה קצר בוודאי שלא נוכל לבחון את כל הדומה והשונה.

עכשיו בואו נדייק יותר. באופן חוקי ורשמי האדמות לא ממש מוחרמות, אבל בפועל זה ככה. כל הרווחים של בעלי הקרקע מהקרקע נלקחים מהם באמצעות מס קרקע גורף. מס הקרקע הזה מחליף את כל המסים האחרים שמושתים על האזרחים העובדים. הקרקע שייכת לך באופן רשמי, אבל לא יוצא לך מזה כלום.

נשמע קומוניסטי? נשמע אנטי דמוקרטי ואנטי ליברלי? הנרי ג׳ורג׳ לא יסכים בשום אופן. אני ליברל אמיתי, הוא יגיד. ואני מאמין בשוק החופשי. רק שוק חופשי יכול לייצר כלכלה טובה, וחשוב מזה, כלכלה של צדק ושל אנשים חופשיים. אבל, הוא אומר, בעלות פרטית על קרקע היא גזל. גניבה מהחברה. פשוט כך.

למה? אנחנו שואלים את ג׳ורג׳. כי גם לשוק חופשי יש עקרונות וגם לצורות בעלות יש משמעויות שונות.

(צילום: shutterstock)

הילד שמחלק את השולחן בכיתה לשניים

הנה, ג׳ורג׳ מסביר, מתי רכוש הוא שלי, ממש שלי באופן צודק? רק כאשר אני יצרתי אותו. לקחתי משהו שלא שייך לאף אחד, עיבדתי אותו, השקעתי בו מחשבה ומאמץ. לכן הוא שלי.

ומתי רכוש מסויים הוא לא שלי בצדק? כאשר הבעלות עליו נובעת מכוח פוליטי או כוח צבאי. כוח שאדם מסוים או קבוצה של אנשים כופים על יחיד או על החברה כולה.

בואו נחזור לבית הספר היסודי שלנו. זוכרים את הילד שישב צמוד אליכם ליד השולחן הזוגי בכיתה? יום אחד הוא החליט שצריך לעשות סדר בענינים. לא יכול להיות, הוא אמר, שהמרפק שלך יגע במרפק שלי הוא מתח קו באמצע השולחן (אם הוא היה טיפוס הוגן) והודיע לך: מהיום זה החלק שלי וזה החלק שלך. אסור לאף אחד להכנס לחלק שלא שלו.

מי נתן לו את הזכות לעשות את זה? הרי השולחן שייך לבית הספר. ובכן, הוא נטל את הזכות הזאת בכוח. באמצעות אקט חד צדדי. וככה זה בדיוק, ג׳ורג׳ אומר לנו, בעניין האדמות. הן לא שייכות לאף אחד או במילים אחרות, הן שייכות לכולנו. וכל בעלים של אדמה לקח אותה בכוח או קנה אותה ממי שלקח אותה בכוח.

אבל בשונה מהאקט של אייל כהן שלי בכיתה ד׳, שלפחות השאיר לי חצי שולחן, בעלי האדמות החדשים והשתלטנים לא היו מאוד נדיבים כלפי החלשים מהם פיזית. הם חילקו ביניהם את האדמות שכבשו והודיעו לאנשים שגרו שם בצורה חופשית, ״מהרגע הזה הקרקע הזאת שייכת לנו ואתם מוזמנים לשלם לנו שכירות״.

על מונופול ומכרות נחושת

אבל למה הקרקע שייכת לכולם? אנחנו שואלים את ג׳ורג׳. כי היא משאב טבעי הוא יגיד. וכך גם כל אוצרות הטבע. ולהשתלט על משאב טבעי זה לא צודק. למה זה לא צודק? הרי אנחנו רגילים כל כך לעובדה שמכרה שייך למישהו ואדמה שייכת למישהו וגם שדה. כי יש כאן מונופול, ג׳ורג׳ עונה. מונופול? אנחנו שואלים. הרי מונופול זה כשיש למישהו את מכרה הנחושת היחידי באיזור והוא מחליט על המחירים ושולט בהם.

זה לא מספיק מדויק, הכלכלן שלנו יגיד. מה מאפיין את מונופול הנחושת, הוא שואל. העובדה שאף אחד אחר לא יכול להתעסק בנחושת. אנחנו לא מבינים, הרי כל אחד יכול לקנות פיסת קרקע. לפחות באופן תיאורטי. כן, עונה לנו ג׳ורג׳, אבל ברגע שהשתלטתי על אדמה מסויימת, למשל על החלקה של רחוב הדר 47 בהרצליה, אף אחד אחר בעולם לא יכול לקבל אותה. בגלל שהיא חד פעמית ועכשיו תפוסה, היא נעולה בפני כולנו. בדיוק כמו שוק הנחושת.

מכיוון שגם המכרות וגם השמש וגם האוויר והמים שייכים לכולנו, כך גם כל פיסת אדמה. וכדי לנהל שוק חופשי אמיתי, אנחנו לא מוכנים לאפשר מונופולים משום סוג. למה? אנחנו עדיין מתקשים להבין. הבעייה הנוספת, ג׳ורג׳ יגיד לנו, היא שאנחנו גם עובדים בשביל בעלי הקרקעות האלה.

למה אתה מתכוון? ובכן, ג׳ורג׳ עונה, בואו תחשבו: הבית ברחוב הדר 47 היה שווה נניח מאה אלף שקלים לפני שלושים שנה. מדוע הוא שווה עכשיו מיליון? הרי לא גילו שם מרבצי זהב. מה השתנה? על השאלה הזאת ועל הקשר שלה להתדרדרות הכלכלית שלנו, כולל בעלי הדירות הקטנות, בטור הבא.

קומוניזם או לא – לסיום

בתכנית שלי "קצה הקרחון" ברשת א' אירחתי השבוע את תמר גוז'נסקי. פתאום הטענות שהפחידו כל כך בעבר או שנראו לא לעניין, כבר לא נשמעות מופרכות. ותמר, מדוייקת, שקטה ומדודה, אבל כשהיא מתחילה לדבר על סיום תפקידם ההיסטורי של בעלי ההון ושואלת מה תרם נוחי דנקנר לכלכלה היא אישה אחרת. הנה הלינק להאזנה.

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. הנה רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות.