"הכל אבוד": גבר הולך לאיבוד בדרך לאוסקר
בסרט "הכל אבוד" רוברט רדפורד הוא מעין כל-אדם שנתקע על יאכטה בסערה, ומנהל מלחמת קיום בסיסית אל מול הטבע והייאוש בסטייל בורגני וחרוש קמטים. אך בניגוד לסרטי הישרדות אחרים, הסרט הזה חותר ומצליח להיות קולנוע מינימליסטי טהור, וגם מסמן את האוסקר שבדרך
התפריט הקולנועי בעונה הנוכחית מאפשר לצופה לבחור בין סנדרה בולוק נטושה בחלל ("כוח משיכה") לבין רוברט רדפורד בודד בלב ים. "הכל אבוד" ("All Is Lost") הוא הסרט השני השנה שמתאר מצב קיצוני של בדידות - קוסמית כמעט. ולהבדיל מבולוק, שממשיכה לדבר לעצמה גם כאשר ג'ורג' קלוני אינו עוד לצדה - רדפורד כמעט ולא אומר דבר לאורך הסרט כולו. אכן, הוליווד על הקצה.
על היותו של "הכל אבוד" משל על הישרדות אנושית' תעיד העובדה שגיבורו הוא מעין כל-אדם, ומזוהה ברשימת הקרדיטים בסרט רק כ-"Our Man". הפעמים היחידות בהן הוא מדבר הן כאשר הוא משדר קריאת מצוקה ברדיו, וכן בתחילת הסרט כאשר קולו נשמע בקריינות, כשהוא מקריא את מכתב הפרידה וההתנצלות שלו ממקורביו. זהו כמעט סרט אקספרימנטלי במונחי הקולנוע האמריקני המסחרי.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
זו, כמובן, אינה הפעם הראשונה בה נדרשת הוליווד למופעי יחיד. ב"להתחיל מחדש" (2000) גילם טום הנקס ניצול מהתרסקות מטוס שצריך לשרוד על אי לא מיושב, ושומר על שפיותו בעזרת חבר דמיוני, כדורעף מתוצרת ווילסון, שאליו הוא מפנה את הגיגיו. אשתקד היה זה "חיי פיי" שגיבורו, נער הודי, נסחף באוקיינוס בסירת הצלה, כשלצדו טיגריס מורעב. אך אף לא אחד מהסרטים הללו תיאר גבריות במהותה החשופה והפיזית ביותר, כפי שעושה זאת "הכל אבוד".
הישרדות באש (ובעיקר) במים
הסרט נפתח כאשר האיש שלנו מתעורר לפתע ביאכטה שלו בלב ים (אי שם באוקיינוס ההודי), ומגלה שזו התנגשה בכוח במכולה צפה, שפערה חור גדול בצדה. המים מפעפעים פנימה, החשמל מנותק ומכשיר הקשר מת. אך האיש שלנו לא נכנס לפאניקה, מצליח לתקן את הנזק, סותם את החור ושואב את המים, רק כדי להישיר מבט אל השמיים המתקדרים באופק, המלווים בקול רעם נורא. הסערה העזה שבאה אחר כך מרסקת את מה שנותר מהיאכטה, ומותירה את הגיבור מיטלטל על סירת הצלה קטנה מגומי. מכאן המצב רק ימשיך ויתדרדר.
האיש שלנו אינו הרפתקן רומנטי מיוסר נוסח גיבורי ספריו של ארנסט המינגוויי (במהלך הצפייה בסרט נודדת המחשבה לא פעם אל "הזקן והים"). היאכטה, טבעת הנישואים שהוא עונד ומראהו המוקפד (הוא לא שוכח להתגלח לפני שהסערה מכה) - מסמנים אותו כמייצגה של בורגנות אמריקנית, לבנה ומבוססת, זו שאת קריסתה תיאר הבמאי-תסריטאי ג'יי.סי. צ'נדור בסרטו הקודם "התמוטטות" (2011), שהתרחש על רקע המשבר הכלכלי של 2008. שני הסרטים עוסקים במאבק הישרדות, בתוך מציאות שגיבוריהם איבדו עליה שליטה.
אפשר לראות ב"הכל אבוד" אלגוריה על מאבק ההישרדות של הפרט מול הקפיטליזם הגלובלי. הדימוי הזכור ביותר בהקשר זה הוא של ספינת משא ענקית (אותה חברה שבשירותה עובד קפטן פיליפס בסרט על שמו) החולפת באדישות על פני סירת הגומי הקטנה של האיש שלנו, ואינה מבחינה באותות העזרה שהוא משגר. אך לזכותו של צ'נדור ייאמר, שסרטו רק מרמז על כך, ושדמותו של רדפורד לרגע אינה חדלה מלהיות כל-אדם, המנהל מלחמת קיום בסיסית אל מול הטבע והייאוש.
דמותו האיקונית של רדפורד היא המעניקה לסרט את עוצמתו. בגיל 77, הבלונדיני הנצחי של הקולנוע - שפתיו סדוקות, פניו חרושות קמטים - מפגין את יכולת ההישרדות שלו עצמו במציאות הקולנועית העכשווית. זוהי, בראש ובראשונה, תצוגת תכלית של שחקן שבפניו האקספרסיביות מצליח להביע קשת רחבה של רגשות אנושיים אוניברסליים: לחץ, דאגה, נחישות, ייאוש והשלמה - וזו רשימה חלקית בלבד.
קשה לחשוב על הזדמנות טובה מזו שזוכה לה כוכב הוליוודי מיתולוגי לתת את "הופעת חייו" (ומועמדותו של רדפורד על תפקידו זה
לאוסקר השחקן הטוב ביותר, בו לא זכה מעולם, היא ודאית כמעט). וכך, יש הרבה מה להעריך ב"הכל אבוד", שחותר ומצליח, להיות קולנוע מינימליסטי טהור, בעזרת אדם בלב ים. הישגו הגדול הוא בפשטות הסוחפת של הסיטואציה שבמרכזו, וביכולתו של רדפורד לתרגם אותה לסיפור אנושי, שאינו נדמה מופרך לרגע.
