מוּנָעוֹת מהרצון לעזור: נשים משנות מציאות
חנה זוהר לא יכלה לעמוד מנגד כשגילתה שיש עובדים שלא משלמים להם על עבודתם, מונה אל-חבנין לא יכלה לשאת את הדיכוי תחתיו חיות הנשים הבדואיות - כל אחת מהן החליטה לפעול למען שינוי משמעותי עבור החברה וזכו בפרס על פועלן. זהו סיפורן - אולי גם אתם מכירים נשים כאלו
"בשבילי, עבודה זה כלי לחירות ולעצמאות, אומרת חנה זוהר, מייסדת "קו לעובד". "אני חשה צורך להגן על עובדים כדי שיוכלו להגיע לעצמאות כלכלית שתאפשר להם צמיחה, העצמה והעשרה. אני מאמינה שלכל עובד צריך לפרוש שטיח אדום ולומר לו מדי יום בוקר טוב ותודה רבה".
"כשגיליתי שיש עובדים שלא משלמים להם על עבודתם הקשה, לא הבנתי איך זה יתכן. גם היום אני לא מסוגלת להבין אין אפשר לא לשלם לעובד. הרי זה יותר גרוע מגניבה. לא לשלם לעובד שכר זה להוציא לו את הלחם מהפה".
זוהר היא אחת מחמש נשים שזכו בשנה שעברה בפרס רפפורט על פועל יוצר שינוי שעשו למען החברה בישראל. זו השנה השנייה בה קוראים קרן רפפורט ומגזין "לאשה" להגשת מועמדות ל"פרס רפפורט לאשה מחוללת שינוי", שנועד להוקיר תודה לנשים שעשייתן החברתית הינה יוצאת דופן ומהווה השראה ומופת לנשים באשר הן.
זוהר מספרת שבגיל 40 התפנתה להיות פעילה חברתית - "תוך כדי פעילות התוודעתי לבעיות של עובדים והחלטתי להתמקד בזה. עם הזמן למדתי שללא מגבלות ורגולציה ופיקוח פשוט אי אפשר לסמוך על ההגינות של המעסיקים".
בעזרת 22 עובדים וכ-70 מתנדבים מסייע הארגון לעובדים ברמות השכר הנמוכות במשק, שמשתכרים 5,500 שקלים או פחות מול המעסיק או משטרת ההגירה. "לכל עובד שמגיע אלינו אנחנו נותנים טיפול פרטני", אומרת זוהר.
- מה היה הרגע הכי קשה שאת זוכרת בעבודתך?
"היו רגעים רבים של חוסר אונים נוראי. מצבים שבהם את יודעת שהאדם צודק אבל לא יכולה לעזור לו, כי כל המערכת אדישה ואטומה ומשתפת פעולה. לא אשכח לעולם, למשל, איך יום אחד נכנסו למשרד שלי כמה עובדים טורקים מבוגרים, שסיפרו שלא קיבלו שכר כבר עשרה חודשים והם עומדים לצאת מהארץ, כדי לא להיות מגורשים".
"אלה היו אנשים מכובדים ושקטים, שעזבו משפחות רק כדי להתפרנס. לקחתי את זה נורא קשה. ניסיתי לעזור להם ופשוט החריד אותי שדבר כזה יכול להיות. למזלי, אני מאוד אופטימית. אם לא הייתי חושבת שבסוף יהיה טוב לא הייתי משקיעה את כל כוחי בתחום. ובאמת, היום אני יכולה לומר שהרמנו את הרף של ההתייחסות לעובדים. היום מצבם של העובדים הזרים, למשל, הוא כבר לא מה שהיה פעם".
- מה היה הרגע הכי מאושר שלך?
"בכל יום שבו מישהו מקבל את הכסף שמגיע לו, בזכות, כי זה לא חסד, אני מאושרת. מרגישה שעשיתי צדק קטן שמשפיע. אבל הרגשתי אושר גדול במיוחד כשבתום שבע שנות המתנה לתשובה לעתירה לבג"צ קיבלנו את פסק הדין של שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי. הוא קבע שכבילת עובדים היא עבדות מודרנית, אסר לכבול עובדים למעביד מסוים וקבע שזכותם לעבור ממעביד למעביד, אם רצונם בכך".
זוהר זכתה בפרס על מפעל חיים בסך 30,000 דולר - "הפרס חיזק אותי מאוד, בתוך עמותת "קו לעובד" וגם בחוץ. כי הנה - קיבלתי תעודה על פועלי. סוג של קבלה על ההישגים ועל הרעיונות שלי. זה פידבק חשוב מאוד. ההכרה הזו מאוד עודדה אותי להמשיך וחיזקה גם את האחרים בסביבתי להמשיך להאמין בדרך הזו. אחרי שקיבלתי את הפרס המכובד הזה אני יכולה להמשיך הלאה, למרות התסכול והקושי. היום, אפילו יותר ברור לי שצריך כל הזמן להמשיך לחפש עוד ערוצים ועוד דרכים לפעול, כי בסופו של דבר השינוי הזה קורה".
בעקבות הזכייה, היא מספרת, סיפרו נכדותיה בבית ספרן על הזכייה של סבתא. בעקבות זאת החליטו בבית הספר נווה שלום לקיים את "יום הסבתא" בו הקרינו סיפורים שונים על סבתות שונות. "זה היה מאוד מרגש, כי הרי כמעט אף פעם לא מדברים על החיים של הסבתות ועל ההישגים שלהן. אותי זה אפילו ריגש יותר, כי כתבתי את סיפור חיי בלי להזכיר את הזכיה בפרס, ואז - פתאום על המסך ראיתי שהבנות דאגו להוסיף גם את זה. זו הייתה חוויה מאוד חזקה, מפתיעה ונהדרת לכולנו".
בת 60 עם סימנים כחולים על הגוף
מונה אל-חבנין מרהט, מייסדת עמותת "נסיכת המדבר", החלה את פעילותה החברתית בגיל צעיר - "בגיל 24, עם ששה ילדים קטנים בני שש ומטה בבית, התחלתי להתנדב במרכז של עמותת ידיד ובארגוני נשים. בנגב היה אז רק ארגון אחד שטיפל בבעיות של בדואיות והיו לנו בעיות קשות של שפה והבדלי מנטליות. אבל מהר מאוד התחלתי לפתור בעיות של נשים כמוני והפכתי לרכזת. אלא שעם השנים הבנתי שלא מספיק לפתור בעיות או להעצים נשים כלכלית. כי כל עוד הן חלשות חברתית ולא יכולות לקבל בעצמן החלטות על חייהן, יש בעיה".
אל-חבנין מספרת שהקימה את העמותה משום שחשוב לי מעמדה של האישה הבדואית בנגב. "הגיע הזמן שגם הנשים הבדואיות יתקדמו מבחינה כלכלית והשכלתית ויכנסו למקומות שבהם מתקבלות ההחלטות. אני מאמינה שכשאשה נכנסת למקום כזה ומשפיעה על החלטות שקשורות לחינוך, בריאות העצמה כלכלית וקידום האישה, לכולם נהיה יותר טוב".
"אני לא יכולה יותר לראות את הדיכוי שהן חוות. לא מסוגלת להתרגל למצב שבו אישה בת 60 מראה לי סימני מכות על הגוף שלה. לא יכולה לשבת בשקט כשנודע לי על נישואים בכפיה של עוד ילדה בת 15. לא ישנה בלילות, מרוב פחד מפני הרצח הבא על רקע כבוד המשפחה".
"אני משמשת אוזן קשבת לנשים, מספקת להן מידע על זכויותיהן, בעזרת הרצאות וסדנאות ופועלת לטובתן, גם כשזה מסוכן לי. כי הזמן לא מרחם עלינו ורץ קדימה ויש נשים פה שהוא פועל נגדן והן בסכנת נפשות. היום, אני מקדמת גם הקמת מקלט לנשים בדואיות מוכות ופועלת להפעלת קו חם. כזה, שבו נשים שחיות בכפר או בפזורה הבדואית שמסביבו יוכלו למצוא מישהי שלפחות תקשיב להן. תעודד אותן ברגעים הקשים האלה, שבהם את כל כך לבד".
אל-חבנין זכתה בפרס על מפעל חיים בסך 10,000 דולר - "בזכות הכסף שקיבלתי הצלחתי לשלם את התשלום הראשון שהיה דרוש כדי שאוכל לקבל תעודת זכאות. עם התעודה הזו יכולתי כבר לרכוש לעצמי מגרש ברהט ועליו אוכל לבנות בעתיד את ביתי. למעשה, היום הרבה יותר קל לי, כי אני אישה שיש לה כבר מקום משלה. הכסף הזה שינה את כל המסלול של חיי ושל חיי הילדים שלי. אחרי כל מה שעברנו בחברה הערבית, שבה לא מכבדים את העשייה של הנשים, פתאום יש פרס לאישה ויש טקס מאוד מכובד ומרשים ויש כתבות בעיתון. אין דברים כאלה אצלנו בחברה ובאמת מדובר בשינוי גדול לנשים הבדואיות".
"הפרס גם העצים אותי מאוד, באופן אישי. אחרי תשע שנים של עבודת התנדבות, הפרס הזה נתן לי פרסום גדול מאוד בחברה הערבית וגם בחברה היהודית. בזכות הזכייה בו הגיעו אלי הרבה אנשים שמתעניינים בעשיה שלנו ורוצים ליצור אתנו שותפויות. פתאום גם נשים אחרות הבינו שזה אפשרי. שאת יכולה לעשות משהו טוב לחברה שבה את חיה ובסופו של דבר יש לך גם סיכוי לזכות בגלל זה בהכרה ואפילו בכסף. פעם, הרבה הסתכלו עלי כמו על משוגעת, כשעבדתי כל כך קשה, בהתנדבות. היום, אני שמחה לראות מסביבי עוד הרבה נשים שרוצות לתרום ולעזור ומחפשות תחומים חברתיים נוספים שאותם אפשר לקדם ולפתח".
"כשאת מקבלת פרס כזה, זה אומר שאנשים באמת מעריכים את מה שאת עושה. שיש פרי לעמלך. שזה באמת חשוב. זה כמו שמישהו אומר לך שאת יפה ופתאום את מרגישה שאת באמת יפה. ואז, את מטפלת בעצמך יותר טוב ובאמת נהיית יותר יפה".
- קרן רפפורט ומגזין "לאשה" יוצאים בקול קורא להגשת מועמדות ל"פרס רפפורט לאשה מחוללת שינוי", שנועד להוקיר תודה לנשים שעשייתן החברתית הינה יוצאת דופן ומהווה השראה ומופת לנשים באשר הן. זאת השנה השנייה בה יוענקו פרסי קרן רפפורט ו"לאשה" לשתי נשים שעשייתן במרחב הציבורי, החברתי, הקהילתי ו/אוהכלכלי בישראל, הינה יוצאת דופן וראויה לציון. המלצות למועמדות ראויות, יתקבלו באתר קרן רפפורט
עד ה-2.1.2014. הפרסים יוענקו במהלך חודש מרץ, בטקס חגיגי
לפנייה לכתב/ת 
