"לימדו אותנו לקחת תרופות בשביל לשפר ציונים"

"הייתי מאוד לחוצה בתקופת המבחנים האחרונה, פשוט לא הצלחתי להתרכז, להיות בפוקוס", מספרת מאי (25), סטודנטית במכללה למינהל, "חברה הפנתה אותי מיד לתרופה שנקראת ריטלין".

השימוש בתרופת הריטלין בקרב דיירי המוסדות להשכלה גבוהה, איננו נושא חדש או מפתיע. לרבות, פופולאריות ההנחה כי מדובר במעין פיתרון פלא שיעזור לאותם סטודנטים לעבור את תקופת המבחנים בשלום. הקלות בה משיגים סטודנטים אלו את התרופה, בין אם באמצעות רופא משפחה או כלל ללא מרשם, הינה סוגיה מדאיגה העומדת בפני עצמה. התרופה הופכת לחבר הכי טוב שלך במהלך הלימודים, טוענת מור (25), סטודנטית שנה שלישית לתקשורת. "חברות שלי משתמשות, חלקן בלי שאף אחד (מהמערכת הרפואית) יידע, כי התוצאה היא מאוד מיידית".

מבין כל הנושאים הבוערים המעיקים על ציבור הסטודנטים כיום (יוקר המחיה, עלייה מתמדת של שכר הלימוד), בחרו קבוצת סטודנטים ממרכז הארץ להתמקד בנושא לא צפוי - הפרעות קשב וריכוז. הנורמליזציה, הם טוענים, שקיבלה הסוגיה בקרב רבים מחבריהם, היא שהפריעה להם תחילה. קיימת הסכמה שקטה כי זאת הדרך לקבל הקלות במבחנים, להוציא אלפי שקלים על מכוני אבחון בשביל חצי שעה נוספת. אחרים פשוט לוקחים תרופות.

"זה כבר מוטמע בתוך התרבות שהתפתחה במוסדות אקדמיים רבים, תסתכלו על דברים תמימים כביכול כמו 'שיט שסטודנטים אומרים'. זה שם כי ככה לימדו אותנו, לקחת תרופות בשביל ציונים טובים יותר, זה בסדר". נאור (25), מקבוצת הסטודנטים, מציין שלא רק הגישה של חבריו לספסל הלימודים היא הבעייתית.

"מישהי שהייתה איתי באחד הקורסים פיתחה טיקים ועיוותים בפנים", הוא מספר, "לה ספציפית היה מרשם של ריטלין, אבל צריך להסתכל על כל התופעות לוואי שמלוות את הדבר הזה". הורים ותלמידים, כאחד, טוענת קבוצת הסטודנטים, ממהרים לרוץ לפתרון הקל, המהיר, בלי לבדוק את ההשלכות של השימוש בתרופה.

ההתנגדות שלהם, אומנם, איננה נגד התרופה עצמה - אלא הגישה והעיסוק שהתפתח. ההנחה הרווחת היא שכאשר יש בעיה - הולכים לאבחון, רושמים טיפול תרופתי והציונים עולים. אבל מה זה אומר בעצם? כבר שנים שאנחנו עוסקים בתופעה הזאת, הפרעות קשב וריכוז, אבל לא ממש יודעים מה המשמעות שלה.

תופעה שמאיימת על יציבות התא המשפחתי, ומתוארת כמעין מגפה, המלווה בעלייה של כ-300% בקרב האוכלוסייה הנוטלת את תרופותיה. "המטרה היא לשנות את הגישה, ולא רק בקרב ציבור הסטודנטים. אלא להעמיד את הדברים כפי שהם בעיני ההורים שלנו ומערכת החינוך", קובעת ירדן (25). "כדי למנוע מדור שלם של ילדים לרשת את אותה הגישה".

ההנחה של הסטודנטים היא כי הילדים שכפופים כרגע למערכת החינוך במהלך שנת הלימודים, אינם שונים מהם בהרבה. גם ההורים שלהם ניסו לעשות כל שביכולתם, אך עדיין היה תלוי במערך של מורים ויועצים. כאשר אותם גורמים, שאמורים לסייע, נעדרים ממילוי תפקידם, הינם משאירים מקום להיווצרותה של אותה הבעיה.

"עומדת מורה מול כיתה של 40 ילדים", מספרת שרית (44), אם לתאומים שאחד מהם אובחן כבעל הפרעות קשב וריכוז (ובין ההורים עמם יצרה קשר קבוצת הסטודנטים), "איכפת לה אם הוא יאכל או לא יאכל, היא מכירה את הילד בעומקים האלו?". הסוגיה אליה מתייחסת שרית הינה משלבת שני גורמים בעייתיים.

הנטייה של גורמים לא מוסמכים ממערכת החינוך להמליץ על השימוש בתרופה, לצד חוסר היכולת שלהם לעקוב בצורה נכונה אותם ילדים אשר נוטלים אותה (המצריכה תזונה נכונה ומאוזנת בשל אובדן התיאבון שהינה עשויה לעורר).

בנה של שרית, ספציפית, נאבק נע ונד במשך שנים בין אינספור טיפולים אפשריים להתמודדות. אם באמצעות טיפולים אלטרנטיביים כמו רכיבה על סוסים או טיפול תרופתי. המקרה של שרית הוא רק אחד מבין אינספור קריאות דומות אותם משמיעים הורים לשינוי הגישה.

"אנחנו לא נגד ריטלין", מבהירה ירדן, "התרופה עובדת ואי אפשר להתווכח על כך, אבל משרד החינוך חייב להרחיב את השיח בנושאים האלו. אנחנו פשוט הוכחה לגישה שלא השתנתה ופיתחה שני ראשים וזנב". הגורמים האחראים לטיפול בנושא הינם שני משרדים – הבריאות והחינוך. אחד האחראי על הביקורת של הספקת התרופה לציבור, והשני אשר מתוקף תפקידו לאכוף את ההנחיות הקיימות להתמודדות עם הילדים המאובחנים כבעלי הפרעות קשב וריכוז, והוריהם.

אומנם, כעולה מדיווחי גורמים כגון "בזכות" ו"הנהגת ההורים הארצית", במקום להאיר את עיני ההורים, לא פעם נוטים מורים ויועצים לקדם (ואף לדרוש) את קידום הטיפול התרופתי. טיפול עליו אין להם שום סמכות להמליץ. "לפעמים שוכחים שהילד שעומד מולך הוא אינדיבידואל, איננו דומה לקודמיו", מסכמת שרית.

• "אי-טלין" מורכבת מקבוצת סטודנטים לתקשורת ופרסום חברתי, מהמכללה למינהל, ראשון-לציון. בניסיון להסב את תשומת לבו של הציבור לנושא, החלו הסטודנטים לארגן פעולות רחובות, חלקן קולניות באופיין. עם זאת, המשיך הארגון לקדם את שתי מטרותיו העיקריות - פתיחתו של שיח בין משרד החינוך וציבור ההורים בכל הנוגע להפרעות קשב וריכוז, לצד העלאת מודעות ההורים ועידוד מעקב אחר התמודדותם של ילדיהם