הפנסיה לא הספיקה לה: דרשה שהגרוש יעבוד

גבר מבוגר פוטר מעבודתו והתקשה לחזור למעגל התעסוקה. גרושתו, שכבר קיבלה מדי חודש 9,000 שקל מהפנסיה שלו, טענה שלאורך שנות נישואיהם היא הקריבה את הקריירה שלה ודרשה חלק במוניטין שהוא צבר בשנים אלה

עו"ד ליאן קהתפורסם: 16.12.13 , 08:39

בני זוג נפרדו בשנת 2003 בחלוף שלושים שנות נישואים, ובמשך כעשור ניהלו הליכי גירושים משפטיים סבוכים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני. הישורת האחרונה בסכסוך נגעה לחלוקת הרכוש ביניהם, על רקע העובדה שבמהלך שנות נישואיהם היה זה הבעל שיצא לעבוד והתקדם מקצועית, והאישה טענה שוויתרה על קריירה על מנת לגדל את הילדים.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

אחת המחלוקות העיקריות בין הצדדים נסבה על המוניטין האישיים שצבר הבעל בחייו המקצועיים. האישה טענה באמצעות עורכות הדין יהודית מייזלס ומיכל לוי שהיא זכאית לחלק במוניטין אלה, כיוון ששהותה בבית עם הילדים היא זו שאפשרה לבעל להתפתח מקצועית. עו"ד גילור נחום והח"מ, מטעם הבעל, טענו שבמקרה זה אין לפסוק מוניטין לזכות האישה.

הבעל, מהנדס מכונות, עבד שנים רבות בתעשייה הביטחונית ולאחר פרישה מוקדמת הועסק כמנכ"ל של חברה גדולה בשוק הפרטי. בשלב מסוים, תוך כדי ההליכים המשפטיים, הוא נאלץ לפרוש מעבודתו ולא מצא עבודה אחרת.

אילוסטרציה. האישה דרשה להגדיל את הפער בכושר ההשתכרות(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

האישה טענה שהוא הפסיק לעבוד רק על מנת לא לשלם לה עבור רכיב המוניטין ודרשה שימשיך לשלם לה בהתחשב בהכנסתו הפוטנציאלית - זו שהיה מרוויח אלמלא הפסיק לעבוד. מאחר שחישוב המוניטין מתבסס על הפער בכושר ההשתכרות של הצדדים, ביקשה האישה שלא לכלול את מחצית הפנסיה של בעלה, בסך כ-9,000 שקל, שאותה היא מקבלת מדי חודש. מטרתה הייתה, כי הפער בין כושר ההשתכרות שלה לזה של בעלה יהיה גבוה ככל האפשר.

עוד עתרה האישה להיוון קצבת השארים של הבעל, כלומר לתשלום חד-פעמי שתואם את הסכום הכולל של קצבת השארים שלה הייתה זכאית אלמלא התגרשו. הבעל טען מנגד שאין לבית המשפט סמכות להורות על היוון קצבת השארים בעודו בחיים, שכן הזכאות מתגבשת ביום הפטירה.

זכאית למוניטין - אבל יש גבול

השופטת שושנה ברגר מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה הכירה בזכותה של האישה לנכסי קריירה ולמוניטין אישיים של בעלה. עם זאת היא קיבלה את הטענה של הבעל שבגילו לא ניתן לחייבו להמשיך לעבוד אך ורק כדי שהאישה תקבל נתח גדול יותר בנכסיו.

השופטת הוסיפה שחישוב זכויות האישה במוניטין לא יתבסס, כפי שדרשה האישה, גם על הכנסה פוטנציאלית. בהקשר זה ערכה אבחנה בין תביעת מזונות - שמכוחה ניתן לדרוש תשלום על בסיס כושר השתכרות פוטנציאלי - לבין תביעה למוניטין אישיים, אשר לעמדתה, ניתן לממשה רק על בסיס קיומה של הכנסה בפועל.

רק אם הבעל יעבוד במשך תקופה רציפה של 12 חודשים וישתכר 45 אלף שקל ברוטו לחודש - ורק אז - יצטרך לשלם לאישה את המוניטין האישיים.

גם טענת האישה בנוגע לחישוב חלקה בפנסיה של בעלה נדחתה, ונפסק שבקביעת פער ההשתכרות בין הצדדים יש לקחת הכנסה מכל מקור שהוא. משכך, הכסף שהיא מקבלת מדי חודש מגמלת בעלה בהחלט נחשב "שכר". השופטת דחתה גם את בקשת ההיוון, והסכימה שלא ניתן לכפות על הבעל לערוך לאישה ביטוח חיים אם אינו מסכים לכך.

מתיק זה אפשר ללמוד שכיום אין מחלוקת שחיים משותפים לאורך שנים מזכים כל אחד מבני הזוג בזכויות בנכסי הקריירה של האחר. עם זאת, בתי המשפט פועלים במשנה זהירות כאשר הם פוסקים נכסי קריירה בפועל, בעיקר כאשר נכסים מוחשיים אחרים, כגון פנסיה, דירת מגורים וזכויות כספיות אחרות, כבר חולקו בין בני הזוג.