כדי שלא נחיה באפרטהייד
במקום להתעסק במאמצים להסביר שמה שקורה פה אינו אפרטהייד, עדיף להתמקד בפעולה שתכליתה לוודא שזה לא יקרה לנו
בסוף השבוע שעבר הלך לעולמו נלסון מנדלה,
ממובילי תנועת זכויות האדם בעולם והאיש שהפיל את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. "מנהיג דגול שהעניק השראה לעם הדרום-אפריקני ולעולם כולו", ספד לו נשיא המדינה שמעון פרס. "מדמויות המופת של תקופתנו", הוסיף ראש הממשלה בנימין נתניהו.
ההספדים שיצאו מישראל נטו לשכוח את שיתוף הפעולה המתמשך בין ישראל לבין משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, אך אולי זה כבר עניין להיסטוריונים ולספרי ההיסטוריה - שהרי מנדלה עצמו אמר בביקור בישראל ב-1999 שאינו נוטר טינה. אבל המילה הזו "אפרטהייד" אינה רק נחלת העבר. היא שבה ועולה לעיתים גם היום, הפעם ביחס למתרחש בישראל.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
הפתרון הביתי לקריסת חדרי המיון / איתן חי-עם
תנו לאובמה צ'אנס / אודי זומר
אני לא נוהג להשתמש במונח אפרטהייד בנוגע לנעשה אצלנו, למרות שיש קווי דמיון בין מערכות חוקיות שיוצרות אפליה בין אזרחים ותושבים על בסיס גזעי. הסיבה המרכזית שאיני משתמש במילה, היא שרבים מאלו שהחלו בקריאת המאמר כבר לא עמנו בפסקה זו. הם הפסיקו לקרוא ברגע שראו את המילים "ישראל" ו"אפרטהייד" באותו הקשר, וכך אנו הפסדנו הזדמנות לשיח אמיתי עם הציבור הישראלי.
על הצביעות
זה אפרטהייד?
ג'ראלד שטיינברג
בזמן שהמשטר הסורי טובח בבני עמו, מכלים אנשים המתקראים פעילי זכויות אדם את זמנם ומרצם בתקיפת ישראל בקמפוסים בעולם. הכירו את משרתיו של הדיקטטור הרצחני
בשיח הישראלי, בכל דיון בנושא אפליה, המילה "אפרטהייד" נוטה לשנות את כיוון השיחה. פתאום במקום לדבר על מה שקורה כאן באמת - הפערים החוקיים, האפליה החריפה בתקציבים לרעת הערבים, או בידוקים ביטחוניים משפילים מבוססי גזע - עובר הדיון לשאלה עד כמה מדויק המונח ביחס לישראל. פתאום, גם רבים מאלו שמודים בבעיית האפליה החריפה בישראל יוצאים להגנתה. חלקם נעזרים בטיעון המנצח ש"להגיד שבישראל יש אפרטהייד זה אנטישמי". וכך, במקום לדבר על העיקר, הדיון הופך רטורי, סמנטי, ובעיקר מיותר.
לכן אני שמח להניח את המילה הזו בצד, אם זה מה שיעזור לנו להתחיל לפעול ברצינות ביחס למילים האחרות שללא ספק מתארות את המצב הקיים: מילים כגון כיבוש, אפליה, גזל, עינויים והשפלה.
אנו נוהגים להסתכל על אירועים בהיסטוריה ולפנטז מה היינו עושים לו היינו שם אז. לו הייתי חי בדרום אפריקה בזמן משטר האפרטהייד, הייתי רוצה לחשוב שהייתי פועל נגדו. גם אנחנו חיים בזמן ובמקום שבו מתרחשות עוולות קשות. השאלה היא האם נוכל לשים בצד את הנרטיבים וההקשרים, ולזנוח את המאמצים שמתמקדים בהסברים לעצמנו ולאחרים שמה שקורה פה זה לא בדיוק אפרטהייד? במקום זאת, אולי כדאי שנשקיע את האנרגיה שלנו בפעולה שתכליתה לוודא שהמציאות בישראל תהיה הדבר הכי שונה מאפרטהייד שאפשר?
"הרי להיות חופשי פירושו לא רק להשתחרר מכבליך שלך, אלא לחיות את חייך באופן שמכבד ומקדם את חירותם של אחרים" (נלסון מנדלה).
יונתן גר, מנכ"ל אמנסטי אינטרנשיונל ישראל
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
נלסון מנדלה
צילום: רויטרס
מומלצים
