סופת המחדלים: אז מי אשם?
חברת החשמל מאשימה את העירייה, העירייה את המשטרה ואת צה"ל, משרד התחבורה ואגף התנועה לא מתואמים וצה"ל חיכה להוראה שלא הגיעה. ואיפה המשרד להגנת העורף? הכול על מחדל הסערה
סערת חורף בקנה מידה היסטורי הסתיימה אמש (שבת), אבל סערה חדשה - של חילופי האשמות, הטלת רפש ובריחה מאחריות - ככל הנראה רק התחילה. הסיבה לכך היא הקריסה הקולוסלית של אספקת החשמל לעשרות אלפי בתים, קבלת ההחלטות המפוקפקת שהובילה לחסימת שני כבישי הגישה העיקריים לירושלים, ובעיקר הכישלונות החוזרים ונשנים להגיע, לחלץ ולסייע לעשרות אלפי בני אדם שנותרו נצורים - ללא חשמל או אמצעי חימום בקור מקפיא - מהגליל ועד הרי המרכז.
הסערה הגדולה - כתבות אחרונות ב-ynet:
- הסיוט שלא נגמר: 3 שעות ברכבת מירושלים לת"א
- נתניהו, דנינו וברקת מבודחים: "יוחנן, אתה נוסע?"
- כביש 1 נפתח חלקית, הרכבת הקלה מושבתת
- מחר לא ילמדו בירושלים, בגליל העליון ובגולן
- קריסת מערכות: "משהו למעלה מאוד קלוקל"
- "הנזק לרשויות המקומיות: כ-300 מיליון שקל"
- הייתה גם חגיגה: התמונות הכי יפות מהשלג
לאף אחת מהרשויות כמובן לא הייתה אפשרות להשפיע על מזג האוויר, אבל לא נעשו גם כמה צעדים הכרחיים שהיו אמורים לצמצם את נזקי הסערה או לכל הפחות לסייע לאלה שכבר נפגעו: למשל חסימה מוקדמת של כבישי הגישה לירושלים, תפקוד זריז יותר בפינוי השלג, גיוס מוקדם של הצבא, ובעיקר שיתוף פעולה ותיאום בין המשטרה, הרשויות המקומיות וחברת החשמל כדי לייעל את תיקון אספקת הזרם.
במדינה שמתקצבת במאות מיליוני שקלים משרדי ממשלה כגון פנים, הגנת העורף, ביטחון פנים ורווחה, ניתן היה לצפות לטיפול אחר ולתוצאות אחרות. למה זה לא קרה? ומי אחראי לכשלים? ובכן, כל גוף מפנה את האצבע המאשימה כלפי מישהו אחר. כך זה נראה:
את מי מאשימים בחברת החשמל?
בחברת החשמל משוכנעים שנערכו היטב לסערה והתנהלו כראוי במהלכה. גורמים בחברה ששוחחו עם ynet טוענים שהן הניתוק של עשרות אלפי הבתים והן הקושי בחיבורם מחדש נבע מכשלים בממשק עם הרשויות האחרות - בעיקר עיריית ירושלים והמשטרה. לטענתם, חברת החשמל נערכה עם צוותים מתוגברים וניהול יעיל של המידע, אך מרגע שאלה נקראו לפעול, התברר שדרכי הגישה אל מוקדי התקלות חסומות בשלג, בעמודים שקרסו ובמכוניות שנתקעו בשלג וננטשו.
לטענתם, ביום שישי בבוקר, כשנודע שלכ-60 אלף בתים בירושלים אין חשמל, עמדו מאות צוותים מוכנים בתוך העיר ובכניסות אליה, וניסו לעשות את דרכם אל מוקדי התקלות, אבל שעות ארוכות ויקרות חלפו בהמתנה למפלסות שלג וגוזמים מקצועיים, ובשעות אלה עמדו הצוותים מחוסרי אונים. בעקבות זאת, עד שבת בבוקר תוקנו פחות ממחצית התקלות בעיר.
"מרחקים שאני עובר יום-יום בחמש דקות, לקח לי הפעם שעה או שעה וחצי לעבור", אמר עובד ממחוז ירושלים בחברת החשמל. עובד אחר סיפר שהצוות הטכני שנשלח ליישוב אפרת המתין בכניסה קרוב לשעה וחצי עד שהגיעה מפלסת שלג. צוותים אחרים פנו למשטרה על מנת שתאתר בעלי מכוניות שחסמו את הדרך, ובמקרים שבהם לא הגיעה תשובה, נקשו עובדי חברת חשמל על דלתות שכנים בדירות באזור על מנת לאתר אותם בעצמם.
על פי עובדי חברת חשמל, הרוב המכריע של התקלות נגרם מקריסת עצים, והדבר מעלה את השאלה אם לא היה מקום לגזום את העצים הללו מראש. לדבריהם, החברה עוסקת כל ימות השנה בגיזום, אולם אין להם גישה לעצים שניטעו בשטחים פרטיים ובעליהם לא מסכימים לגיזום. לטענתם, החוק מגן על סרבני הגיזום, שבסוף השבוע האחרון עלו באלפי בתים מנותקים. "אנשים לא נותנים לך לגזום", אומר עובד בחברת חשמל. "או שהם מבקשים ממך לעצב את העץ כאילו אתה מעצב נוף או שהם נותנים לך לקצץ קצת בצדדים. אחר כך באה רוח ועף העץ אז יש תקלות בחשמל ומאשימים אותנו".
בחברת חשמל היו שמחים אם עיריית ירושלים הייתה מאמצת את המהלך היעיל (אך היקר למדי) של הטמנת קווי החשמל מתחת לפני האדמה. מבצע דומה מתבצע כיום לאורך נתיבי איילון בתל אביב, ועלות הפרויקט מתחלקת בין העירייה לבין חברת החשמל. אלא שהעלות המוערכת של הטמנת כל קווי החשמל בירושלים עשויה להגיע ליותר מ-10 מיליארד שקל.
את מי מאשימים בעיריית ירושלים?
חוץ מחברת החשמל, עיריית ירושלים תהיה שק האגרוף העיקרי של המבקרים בימים הקרובים. אבל גורמים בעירייה לא מוכנים לקחת את כל האחריות עליהם בלי קרב. את האצבע המאשימה הם מפנים לשלושה כיוונים שונים: חברת החשמל, המשטרה והצבא. "אפילו יו"ר חברת חשמל, יפתח רון טל, אמר בעצמו שגם אם היו גוזמים את העצים הבעיה לא הייתה נפתרת", טוען גורם עירוני. "הבעיה היא בתשתיות בשכונות מסוימות. לא החליפו את התשתיות שם במשך שנים בגלל שיקולי עלות".
ולמה אתם באים בטענות לצבא?
"הצבא לא לקח את המשימה ברצינות. היה צריך לחלק את ירושלים לגזרות, להביא מנות קרב ולחלק לתושבים. חיילים היו צריכים לסרוק בית-בית. ראש העיר פנה לצבא ואמר שאי-אפשר להתמודד לבד עם אסון כזה, אבל הכוחות של צה"ל היו מצומצמים מדי".
מנגד, יותר מגורם אופוזיציוני אחד בירושלים ביכה בסוף השבוע את העובדה שהבחירות לא נדחו בחודשיים-שלושה. "אם הבחירות היו עכשיו, ספק אם ניר ברקת היה נבחר", אמר אחד מהם. "העירייה מחזיקה תוכניות בדיוק לתרחישים מהסוג הזה, והן כוללות פתיחת מקלטים, הפעלת גנרטורים ופתיחת מחסנים בגילה ובגבעת שאול שיש בהם שמיכות, מזרנים ובגדים. אבל לא קיבלו את ההחלטות האלה. וכאילו זה לא מספיק, לא דרשו מהמשטרה לעצור את הכניסה לעיר בזמן וגם איחרו בבקשת עזרה".
באופן רשמי, בעיריית ירושלים הודפים את הטענות המופנות כלפיהם: "צר לנו שבזמן שהעיר נמצאת בעיצומו של מצב חירום יש כבר גורמים שמתחילים להתנער מאחריות במטרה להתחמק מהביקורת הצפויה. עיריית ירושלים לא תנהג כך. עיריית ירושלים נמצאת בעיצומו של מצב חירום לאומי ומתמודדת עם תוצאות של סופה נדירה בעוצמתה. העירייה נערכה לאירוע השלג בכל האמצעים שהיו ברשותה ופועלת במיטב האמצעים שיש בידה. כאשר התבררה עוצמת הסופה הקיצונית ביום חמישי אחר הצהריים, פנה ראש העיר ודרש סיוע לאומי וגייס את כל הגורמים".
עוד אומרים בעירייה שהם אחראים לטפל במרחב העירוני, אך אינם אחראים על סגירת צירים המובילים לעיר ואינם קובעים באיזה מצב סוגרים את הצירים. לגבי דרישות חברת החשמל להטמנת כבלים, הם טוענים שהן מעולם לא הועלו. "יש לזכור שהאחריות לתחזוקת רשת החשמל היא של חברת החשמל". בעיריית ירושלים הבהירו שכל המשאבים העירוניים הזמינים נוצלו לטובת הטיפול בתושבים. "לשמחתנו, בעקבות פעולת העירייה וגיוס הכוחות הלאומיים שתגברו את כוחות העירייה נמנעו אבדות בנפש וניצלו חיים".
את מי מאשימים במשטרה?
הביטוי המובהק לקצר בתקשורת בין הרשויות הגיע ממש לקראת סוף הסערה. ב-19:30 במוצאי שבת הודיע משרד התחבורה שכביש 1 ייפתח לתנועה לתחבורה ציבורית. באגף התנועה במשטרה, שהיה זה שמלכתחילה סגר את הכביש ואכף את איסור הנסיעה בו, הופתעו לשמוע על כך מהתקשורת. מאוחר יותר, כאשר פרסם משרד התחבורה שכביש 1 נסגר מחדש לתנועה, הבהירו בתגובה באגף התנועה שהכביש פתוח לשני הכיוונים באופן חלקי.
כבר ביום שלישי הודיע אגף התנועה שעל פי ניסיון העבר ניתן לצפות לחסימות צירים מרכזיים עקב שיטפונות, קריסת עצים ופגיעה בתשתיות. אבל בפועל אפשרו את הנסיעה בכביש 1. כשמזג האוויר החל להחריף ומכוניות נתקעו על כביש ירושלים-תל אביב הפנו השוטרים את הנהגים לכביש 443, אלא שגם שם הם נעצרו, ורבות מהמכוניות עדיין לא פונו.
האם הערכה והתנהלות שגויה הביאו לחסימה ההמונית בכביש 1? האם ההחלטה להפנות נהגים ל-443 הייתה מוטעית? מדוע ארך החילוץ ופינוי המכוניות זמן כה רב? ומה עיכב את הפנייה לסיוע מצה"ל? פנינו לאגף התנועה בבקשה להגיב ועד לרגע זה לא נמסרה תגובה.
למה התעכב הצבא?
הטלפון של שר הביטחון משה (בוגי) יעלון צלצל בחצות בין יום חמישי לשישי. על הקו היה ראש העיר ניר ברקת שהבין את המצור שסוגר על העיר וביקש את עזרת צה"ל בעזרה בפינוי כבישים ועזרה לתושבי ירושלים. צה"ל הגיב מהר, ותוך שעה כבר הגיעו ראשוני החיילים לסייע לכמה אלפי הנהגים התקועים בכביש.
אלא שלטענת גורמים בירושלים, לאורך כל יום שישי היה מספר החיילים שסייעו בעיר מצומצם יחסית, אלא שמספר החיילים שהובאו לעיר היה לפי בקשת משטרת ירושלים, והם הופעלו תחת פיקודה. הבקשה לסיוע של נגמ"שים בפתיחת הצירים הגיעה רק בבוקר שבת, ובזמן שהשטח זעק לעזרה - מאות ואפילו אלפי חיילים שהרשויות האזרחיות יכלו לבקש את סיועם בפינוי מכוניות, כבישים וסיוע לנצורים, נשארו בבסיסיהם וזמן יקר הלך לאיבוד.
האמת היא שלפיקוד העורף יש תוכניות מגירה למצבים מסוג זה, והפעלתן לא תלויה באלוף הפיקוד, לא ברמטכ"ל ואף לא בשר הממונה יעלון. התערבות צבאית במצבי חירום כתוצאה מאסונות טבע נתונה, לפי חוק הג"א הקיים, בידי הריבון בשטח האזרחי - המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל, שיכולים לדרוש את העזרה מהצבא. אחת התוכניות מאוגדת בפקודת "כלוב קיץ", שיכולה בשעת חירום להכפיף למפקד פיקוד העורף אוגדות שלמות, עשרות אלפי חיילים, ואלפי רכבים, בהם משוריינים, לחלץ אזרחים נצורים ולטפל בהם.
לאן נעלם המשרד להגנת העורף?
המנכ"ל הקודם של המשרד להגנת העורף, אלוף (מיל') גבי אופיר, טוען שהצבא לא יכול לסייע באופן אוטומטי במקרה כזה. לדבריו, ההחמצה הגדולה של הימים האחרונים היא העובדה שדווקא בתזמון המתבקש הזה נעלם המשרד להגנת העורף מהמפה. "זה משרד חדש וזו הייתה ההזדמנות שלו להוביל אינטגרציה בין משרד הרווחה, העיריות, המשטרה ופיקוד העורף", הוא אומר. "הייתה כאן למשרד העורף הזדמנות להוכיח את עצמו".
אלא שספק גדול מרחף מעל הודעת "הצ'ק הפתוח". יו"ר השלטון המקומי שלמה בוחבוט אמר ל-ynet: "לא קיבלתי כל הודעה על כך, ואם אני לא יודע - המשמעות היא שיש כאן בעיה".
איפה הייתה המדינה?
ארבעת ימי הסערה תמו, ומעתה מתחילה ספירה חדשה לאומדן הנזקים וטיפול בנפגעים. גורמים שונים הביעו חשש שאחרי שוך הסערה יימצאו קשישים וחסרי ישע מתים בבתיהם. חרף פניות חוזרות ונשנות של ynet, משרד הרווחה לא מסר מה היקף האוכלוסיות הפגיעות שטופלו על ידו במהלך הסערה.
במשרד אפילו לא ידעו לומר כמה בני אדם נזקקו לסיוע או חולצו מבתיהם והועברו לבתי מחסה - עובדה מדאיגה על רקע שטף פניות המצוקה שהתקבלו במשטרה, במד"א, ברשויות המקומיות ובאמצעי התקשורת. מתחילת הסערה לא הופעלה תוכנית המגירה של המשרד שכוללת מיפוי של כל האוכלוסיות בסיכון ומעבר יזום בין הבתים. התוכנית הזאת הוזכרה אתמול על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל למעשה היא לא יצאה לפועל.
ממשרד הרווחה נמסר: "עובדי מחוזות משרד הרווחה, בשיתוף עם עובדי הרשויות המקומיות ועם חיילי צה"ל, יצאו לבתים, בעיקר של קשישים ונכים, וחילקו מזון וציוד חימום. קשישים שהיו זקוקים לכך פונו על ידי המשרד לבית אבות. חדרי המצב של משרד הרווחה ערוכים לקבלת כל פנייה ודואגים לטפל בכל הזקוק לכך".
לפנייה לכתב/ת 
