חיפשה את הבן המאומץ וגילתה שנהרג בפיגוע

יש כואב יותר מזה? כלי תקשורת ברחבי העולם מביאים היום (א') את סיפורה קורע הלב של קרול קינג-אקרסלי, אמריקנית בת 65 משיקגו, שהחליטה בשנה שעברה לחפש את התינוק שילדה בהיותה בת 19 ושאותו החליטה בשעתו להעביר לאימוץ. המסע שלה הסתיים לאחרונה בגילוי נורא: היא הצליחה להתחקות אחר עקבותיו, אך גילתה שנהרג באסון לוקרבי, אחד הפיגועים המפורסמים של המאה ה-20.

עוד חדשות מהעולם :

• מצרים: 500 לירות קנס למי שלא יצביע לחוקה
• בן 27, בלי ניסיון. שר החוץ הבא של אוסטריה
• המבורגר, צ'יפס, בלי סלט. האיראנים משמינים
• תמה הדרך לחירות: מנדלה נקבר בכפר אבותיו
  

סיפורה של אקרסלי מובא בסרט דוקומנטרי של ה-BBC. האם ידעה את השם שניתן לילד לאחר אימוצו - קנת' ביסט, אולם תקוותה להתאחד איתו נגוזה באופן אכזרי במיוחד. "270 בני אדם נהרגו בטרגדיה ההיא, ומתברר שאחד מהם היה הילד היחידי שאי פעם הבאתי לעולם. ואפילו לא ידעתי זאת עד אפריל האחרון", סיפרה קינג-אקסרלי ל-BBC. "זה הפך למעין טרגדיה כפולה", סיפרה, "מצאתי אותו ואיבדתי אותו באותו היום".

אנדרטה להרוגי אסון לוקרבי בבריטניה(צילום: AP)

אסון לוקרבי אירע ב-21 בדצמבר 1988: מטוס של חברת התעופה פאן-אם מלונדון לניו-יורק התפוצץ מעל העיירה לוקרבי שבסקוטלנד, וכל 259 האנשים שהיו עליו נהרגו. גם 11 בני אדם שנפגעו משברי המטוס על הקרקע נהרגו. בשנת 2003 קיבלה לוב, תחת משטרו של מועמר קדאפי, אחריות לפיגוע, והסכימה לשלם פיצויים בסך 2.7 מיליארד דולר למשפחות הקורבנות.

קינג-אקרסלי סיפרה ל-BBC כי במשך עשרות שנים קיימה את הבטחתה שלא לחפש את הבן שעליו ויתרה ב-1967, אולם היא החלה לחפש אותו כחלק מהתמודדות עם האבל אחרי מות בעלה ב-2012.

זירת האסון ב-1988(צילום: רויטרס)

בנה האבוד של קרול היה סטודנט באוניברסיטת קורנל, ושהה בלונדון במסגרת תוכנית ללימודים בחו"ל. הוא אמור היה לשוב לארה"ב במועד מוקדם יותר בדצמבר 1988, אולם נשאר עם חברים ועלה על הטיסה המקוללת. אמו הביולוגית מצאה את שמו באתר המוקדש לסטודנטים שנהרגו בפיגוע ובתחילה לא יכלה להאמין שמדובר בו.

הוריו המאמצים של ביסט אינם בחיים כבר. "אני עדיין בתקופת האדישות שבאה אחרי שאתה מאבד את אחד מיקיריך", אמרה קינג-אקרסלי, שלא הייתה יכולה להביא עוד ילדים לעולם אולם אימצה את בנו של בעלה המנוח. "אף שהוא לא היה איתי פיזית, הוא תמיד היה בלבי", אמרה על הבן ששלחה לאימוץ, "חשבתי עליו פחות או יותר כל יום".