היה שלום, איש ערב: פרידה מפיטר או'טול
שמונה פעמים היה מועמד פיטר או'טול לאוסקר, ושמונה פעמים הפסיד אותו. "תמיד השושבין, אף פעם לא הכלה", אמר כשקיבל לבסוף אוסקר כבוד. אולי כי היה תיאטרלי מדי, כמעט קריקטורי. ועדיין, בזכות הופעותיו הבלתי נשכחות, היה לאחד השחקנים האהודים בקולנוע הבריטי. שמוליק דובדבני נפרד
רק לפני כשנה הכריז השחקן הבריטי פיטר או'טול, שהלך לעולמו בשבת, על פרישתו ממשחק. "אני נפרד מהמקצוע בלי דמעה בזווית העין ובתודה עמוקה", אמר אז. ובאמת, או'טול היה אחד השחקנים האהודים בקולנוע הבריטי, בעיקר בזכות הופעותיו הבלתי נשכחות ב"לורנס איש ערב" (1962), "בקט" (1964) ו"אריה בחורף" (1968).
שמונה פעמים היה מועמד לאוסקר ומעולם לא זכה בו, עד שבשנת 2004 (אחרי שבע מועמדויות כושלות), הוענק לו פסלון של כבוד. במכתב ששלח אז לאקדמיה ההוליוודית ביקש או'טול לדחות את קבלת הפרס עד שיגיע לגיל 80, בנימוק שהוא עדיין משחק ויש סיכוי שעוד יזכה בו. לבסוף נעתר.
או'טול נולד ב-1932 בקונמרה שבאירלנד, אך בגיל שנה עקר עם הוריו לעיר לידס שבצפונה של אנגליה. הוא גדל שם בשכונה אלימה, ולמעשה שלושה מחבריו בילדותו הוצאו מאוחר יותר להורג בתלייה אחרי שהורשעו ברצח. בצעירותו עבד כעיתונאי, אך לא החזיק מעמד, והחל בלימודי משחק באקדמיה המלכותית לדרמה. על בני כיתתו באותה תקופה נמנו אלברט פיני ואלן בייטס - לימים שניים מגדולי שחקני הבמה והקולנוע הבריטים.
כבר בתחילת דרכו בתיאטרון נודע או'טול במנהגי השתייה שלו. מסופר שהוא ומייקל קיין הצעיר התהוללו ערב אחד רק כדי להתעורר כעבור יומיים - שעות ספורות לפני הבכורה של הצגה חדשה בהשתתפותם. אז גם פגש את מי שהפכה לאשתו הראשונה, השחקנית שאן פיליפס ("אני קלאודיוס"). לזוג נולדו שתי בנות.
בקריירה הקולנועית שלו פצח ב-1959, עם תפקיד קטן בסרט "החטוף" לפי ספרו של רוברט לואיס סטיבנסון, בכיכובו של פיטר פינץ' (השניים הפכו לחברים טובים על רקע חיבתם המשותפת לאלכוהול). הפריצה הגדולה התרחשה שלוש שנים מאוחר, כאשר דיוויד לין ליהק את או'טול לתפקיד הראשי ב"לורנס". זאת, על אף התנגדותו הנחרצת של המפיק האגדי סם שפיגל, שחשש מפני נטייתו של השחקן הצעיר להשתכר ולעורר מהומות.
או'טול גילם בסרט את דמותו של טי.אי. לורנס, ההרפתקן הבריטי שהוביל את המרד הערבי כנגד הטורקים בזמן מלחמת העולם הראשונה. שיערו הבלונדיני, עיניו הכחולות וקומתו התמירה הפכו אותו מיידית לכוכב (את מרבית שכרו מהסרט הוא הפסיד בבתי הקזינו של קזבלנקה ובירות), והביאו לו את המועמדות הראשונה לאוסקר. עם זאת, הוא המשיך לשחק בתיאטרון, והצגת "המלט" בכיכובו נבחרה לפתוח את שערי התיאטרון הלאומי הבריטי ב-1963. הבמאי היה לורנס אוליבייה, מייסד התיאטרון החדש.
"בקט". סיבוב ראשון כהנרי השני
תפקידיו המפורסמים הבאים כללו את גילום דמותו של המלך הנרי השני ב"בקט", יורד ים מיוסר ב"לורד ג'ים" (1965), פלייבוי רודף נשים ב"מה חדש חתלתולה" (1965), לצד וודי אלן, שגם כתב את התסריט, ושוב הנרי השני, הפעם ב"אריה בחורף", בו שיחק את מלך אנגליה בערוב ימיו כשהוא מוקף באשתו ובניו התככנים. קתרין הפברן שהופיעה לצדו כמלכה אלינור (היא היתה מבוגרת ממנו ב-25 שנה) הטיחה באו'טול במהלך הצילומים כי הוא "משוגע אמיתי. והכרתי כמה משוגעים בחיי".
הנרי השני, סיבוב שני. מתוך "אריה בחורף"
אגדה הוליוודית מספרת שאליזבת טיילור שקלה להציע לו להופיע מולה ב"קליאופטרה" (1963), בתפקיד מרקוס אנטוניוס. הוא הפסיד את התפקיד אחרי שניצח אותה בשש-בש (את דמותו של המצביא הרומאי גילם בסופו של דבר ריצ'רד ברטון, והסרט היה לאחד הכישלונות המהדהדים בהיסטוריה של הקולנוע).
שחקן אהוב כבמאי עריץ. מתוך "הכפיל"
או'טול, חייבים להודות, לא היה שחקן סרטים טוב במיוחד. הוא היה תיאטרלי מדי, נהג להגות את הטקסט באופן מלאכותי, והיה בהופעתו משהו כמעט קריקטורי. אין זה מקרה ששתיים מהופעותיו הטובות ביותר נרשמו דווקא בשיפולי הקריירה הקולנועית שלו. האחת כבמאי סרטים עריץ ואקסצנטרי ביצירת המופת "הכפיל" (1980) של ריצ'רד ראש, והשנייה - זו של כוכב עבר פומפוזי ב"שנת חיי היפה ביותר" (1982). על הופעותיו בשני הסרטים קטף מועמדות לאוסקר, אך לא זכה.
הטריילר של "שנת חיי היפה ביותר"
הקריירה שלו החלה לדעוך בשנות ה-70. אז גם גרמו בעיות השתייה שלו לדימום פנימי שכמעט הביא למותו, ובניתוח מסובך הוצא חלק גדול ממעיו. זו היתה גם תקופה של כישלונות אמנותיים ששיאם היה הופעתו כטיבריוס בסרט הפורנו הרך "קליגולה" (1979) שהפיק מייסד המגזין פנטהאוז בוב גוצ'יונה, הפקה מושמצת של "מקבת" בתיאטרון, ותפקיד משנה מביך ב"סופרגירל" (1984). בסופו של העשור או'טול התגרש מפיליפס (הוא נישא שנית, ב-1983, לשחקנית קארן בראון ונולד להם בן, לורקן, אך הנישואים לא החזיקו מעמד זמן רב).
פיטר או'טול בקטע מתוך "הקיסר האחרון". נוכחות מונומנטלית
ב-1987 גילם או'טול את מורהו הסקוטי של הקיסר האחרון של סין בסרטו עטור האוסקרים של ברנרדו ברטולוצ'י, "הקיסר האחרון". היה משהו בהופעתו שהדהד את זכרם של האפוסים ההיסטוריים עמם היה מזוהה שני עשורים קודם לכן, ונוכחותו בו היתה מונומנטלית (גם אם מונוטונית למדי).
נאום קבלת אוסקר הכבוד של פיטר או'טול
מועמדותו הכושלת האחרונה לאוסקר נרשמה ב-2006 בסרט היפה "ונוס", לפי תסריט מאת חניף קוריישי. או'טול גילם שם (שוב) שחקן עבר היוצר קשר עם נערה בוגרת לגילה. את הפרס קטף אז פורסט וויטקר על תפקידו כאידי אמין ב"המלך האחרון של סקוטלנד". כאשר עלה לבמה לקבל את אוסקר הכבוד שלו, סיכם או'טול את מערכת היחסים המתסכלת שהיתה לו לאורך השנים עם הפסלון במשפט קולע אחד: "תמיד השושבין, אף פעם לא הכלה".
